החיים הרגילים של נערה בגילי- פרק 2!

-נקודת מבט של גאלה-
אני ודינה התקדמנו לכיוון המגרש בו כל הבנים מהשכבה שלהן, התאספו בשביל משחק כדורסל, אותו אני לא הולכת להפסיד.
אני ודינה הגענו אל מול אח שלי, שדיבר עם דור-חבר טוב לו שלפעמים מגיע אלינו, דני ראה אותי ואמר "תודה רבה באמת שנזכרת".
התעצבנתי,הוא יודע שאני לא סובלת כשמעצבנים אותי, זרקתי לו את הכדור לידיים חזק, ככה שהוא לא היה מוכן ותפס את הכדור אבל בגלל העוצמה, הועף אחורה.
"אז בוא אני אגיד לך משהו אח יקר שלי, עוד פעם אחת אתה תתנהג ככה אחרי שאני נותנת לך משהו אני אפרק לך את העצמות" אמרתי בעצבנות ואחרי שסיימתי עשיתי לו פאפי פייס.
"קפיש?" שאלתי, כל החברים שלו הסתכלו עלי כאילו נחתתי מהירח, ואח שלי הינהן מהר עם הראש, ואמר "מת עלייך אחות קטנה" חייך בחיוך ממזרי, "כולה ב…" התחלתי והוא אמר באותו זמן איתי "שתי דקות".
חייכתי אליו, הוא אלי והוא אמר "טוב אחות, תודה על הכדור…. רוצה לראות את המשחק?", ואז דור אמר "איזה אח חנפן יש לך" וחייך אלי את החיוך הכובש שלו, שאני תמיד נמסה ממנו.
"אני יודעת, אבל מה לעשות משפחה לא בוחרים" אמרתי ומשכתי בכתפיים, דני הסתכל אלי מהצד ואז ניר- עוד אחד מהחברים שלו שאני מכירה, אמר "טוב, נו יאללה בואו משחק".
דני הנהן, ואמר "את יכולה גם לבוא להסתכל דינה" וקרץ לה, אוף אני לא סובלת שהוא עושה את זה הוא מנצל אותה כדי לעצבן אותי.
החברים שלו צחקו והלכו אחריו לכיוון המגרש, דור לחש לי "את באה?" ,הנהנתי ופניתי לדינה "בואי זה יהיה כיף במילא יש חצי שעה עד שכל הבית ספר יבוא".
היסתכלתי עליה, והיא ענתה "ליתר דיוק 26, אבל לא משנה אני באה" היא חייכה אליי, ואני אליה, דור כבר הסתובב והספיק להגיע לאח שלי במגרש, הסתכלתי על דינה שהסתכלה על אח שלי.
הרמתי גבה כשהיא הביטה בי, היא היסתכלה עלי ואמרה "מה? זה כלום" בקול ביישני ואני אמרתי לה מהר "יאללה בואי, אני רוצה לראות אותם טועים בכל צעד, הרי בכל זאת כדורסל זה התחום שלי" וקרצתי לה.
היא צחקה כשהבינה שאני הולכת להעיר להם על כל נשימה לא נכונה, ואמרה "טוב בואי, אבל אחרי זה אנחנו.." היא התחילה ואני המשכתי "חוזרות על החומר בהיסטוריה לשיעור השני".
הלכנו למגרש כשאנחנו צוחקות, וחצי בנים שם שלא ראינו קודם, היסתכלו אלינו "הם נראה לי חדשים, אל תשימי לב אם הם יגידו משהו" לחשתי לדינה, היא הינהנה.
והמשפטים לא אחרו לבוא "או, הינה החננות" אמר אחד מהם, אח שלי כמו בתגובת ריפלקס, הסתובב מהר ואמר להם "בואנה, אם אתם הולכים לשחק נגדנו כדי שתדעו, שזאת.." אמר והצביע אלי "אחותי" גמר.
הוא שילב ידיים בכעס והיסתכל אליהם, אני מיהרתי לשאול "מי אלה?" את אח שלי כמובן, הוא היסתכל אלי ואמר "הם מבית ספר אחר, הם הולכים לשחק נגדנו בכדורגל, ולהפסיד" חייך אליהם.
אני גיחכתי, והסתכלתי אליהם "כדורגל, צפוי אבל כדורסל יותר טוב" אמרתי בגאווה, ודני הסתכל אלי ואמר "אני לא מאמין שאנחנו תאומים".
אני עניתי לו ישר "אתה אומר את זה מהרגע שלמדת לדבר, אח, ותתחילו כבר לשחק אני רוצה לראות".
אחד החברים שלו צעק "יאללה למקומות!", ואז כמו משום מקום נדחפה הקבוצה השנייה, "רוצים נשחק אחד נגד השני?" שאל אחד מהם, הוא היה עם שיער בגוון חום- שטני כזה קצר ועיניים כחולות כמו השמיים. הוא היה מוכר לי.
דינה הסתכלה עלי ולחשה לי בביישנות, "אוי, זה לא יגמר טוב" חייכתי אליה והינהנתי, כמו שאני מכירה את אח שלי, מי שמעצבן אותו ואז מבקש משהו הוא ישר מתנפל למכות.
הפעם זה היה שונה.
אני ודינה התיישבנו על הדשא, ואח שלי ענה לנער הזה "בכיף למה לא, אנחנו נקרע לכם את הצורה" וחייך בממזריות.
"דרך אגב" אמר הנער, והעביר את ידו בשיערו הקצר והפרוע "קוראים לי ג'ורג', ואני הבן של ראשי העיר שלנו" וחייך.
ואז המנהל הופיע "התאומים נרמי, כמה טוב להיפגש שוב" אמר, קמתי מיד ולחצתי את ידו של המנהל המושטת אלי.
"נעים גם לראות אותך" אמרתי בחיוך מדהים שלי, כל הבנים שם בהו בי אם פיות פעורים, ואח שלי, כלכך צפוי, ראה את זה.
"בואנה, לא לבהות באחותי, יאללה סגרו פיות" אמר בעצבנות, וכבר ראיתי את אצבעות ידיו נסגרות לאגרופים.
המנהל ראה זאת ואמר "חברים באמת, הילדה הזאת היא אחת התלמידות הכי טובות אני לא רוצה שתהרסו אותה" וגיחך.
"תודה המנהל" אמרתי בחיוך הקורן שלי, הוא חייך אלי ואמר "אני צריך לדבר איתך בצד, ביינתים אתם תתחילו את המשחק" והצביע על הקבוצות, הם התחילו לשחק, והמנהל לקח אותי לצד, עם דינה.
"בנות, אני צריך את העזרה שלכן, גברת דינה את הופכת להיות העוזרת שלי במשרד, מה שאומר שאת יכולה לפספס איזה שיעורים שאת רוצה" התחיל המנהל, אבל דינה קטעה אותו.
"אני לא רוצה לפספס אף שיעור המנהל, אני צריכה לחשוב על העתיד שלי אבל אני אשמח לעזור לך במשרד".
הוא חייך אליה והינהן,הסתכל עלי והעביר יד בשיערו האפור כעפר "אני רציתי להציע לך, לשחק בנבחרת הכדורסל של הבנים… זאת שביקשת ממני, של הבית ספר" ומיד הסיט את עיניו מפני.