החיים הרגילים של נערה בגילי- פרק 17!

-נקודת מבט של גאלה-
החיוך עדיין מרוח על פניי.
הדלת נפתחה בחוזקה, וגרמה לבהלה להציף אותי, ולכאב ראש להכאיב לי יותר, הסתכלתי לכיוון הדלת וראיתי את דור הוא התקדם אלי ושאל,"למה לפני שנייה ג'ורג' יצא מפה?".
"כי ככה, הוא בא לבדוק מה שלומי… מה אסור? רק לך מותר?" שאלתי, הוא נאנח והתיישב על מיטתי.
"אני מצטער, אני לא יודע מה קורה לי" אמר, הסתכלתי אל תוך עיניו, הוא הביט בפני עם עיניו החומות עם גוונים צהובים, חייכתי.
הוא קם, נשק על שפתיי, ויצא מהחדר.
נשארתי לבד, הרגשתי את החום עולה לי, הדלת נפתחה לאט וראשו של ג'ורג' הציץ בה, "שכחתי פה את העט שלי, אפשר להיכנס?" התפוצצתי מרוב צחוק.
הינהנתי עם ראשי לאישור, הוא חייך ונכנס לחדר, "שמח שגרמתי לך לצחוק" אמר ולקח את העט שלו, שנחה על הריצפה, הוא התקרב אלי, "נו איך את מרגישה?" שאל.
חייכתי ואמרתי, "יותר טוב, תודה" הוא חייך חזרה, הורדתי את חיוכי, הוא הבחין בזה ופניו הביעו בלבול.
"אני חשבתי ש…. אתה לא תיהיה כלכך שמח אחרי אתמול" אמרתי, הוא ענה לי בחיוך, "אני לא, זאת מצווה ביקור והצחקת חולים אז זה מה שאני עושה, אני יוצא קדוש!, אל תדאגי אני אהיה הבן אדם הכי רע ביקום הזה, לפחות בשבילך אחרי שתיהיי בריאה", גיחכתי והושטתי את ידיי למעלה.
הוא לא הבין את הרמז, "נו! תביא חיבוק, כבר הלכו לי הידיים!", הוא צ
חק, התקרב אלי וחיבק אותי חזרה כשאני שוכבת.
הוא לחש, "אני כבר רע", והתחיל לנשק אותי, התנתקתי ממנו, ואמרתי "חזרת להיות ג'ורג' הרגיל?", שאלתי, הוא חייך חיוך ממזרי ואמר, "אני גם לא הפסקתי להיות כזה".
התעצבנתי, הוא ראה את זה, אמר "ביי" ויצא מהחדר.
קמתי מהמיטה, אם כוחות מחודשים, הלכתי למקלחת, התקלחתי שעה בערך, ונכנסתי לחדר שלנו המחובר למקלחת במגבת, כי שכחתי לקחת בגדים.
ג'ורג' ישב על מיטה שלי בחדר, הוא ראה אותי וקם, "שכחתי לעצבן אותך יותר אז באתי", הוא בחן את גופי ושרק, "יש לך יופי של גוף".
גיכחתי ועניתי, "גם לך לא חסר", לקחתי מהארון בגדים ונכנסתי למקלחת שוב כדי להתלבש שם.
לבשתי גופייה לבנה ועליה קרטיגן שחור, סקיני ג'ינס, ונעלי בובה לבנות, התאפרתי טיפה, שמתי אודם אדום, טיפה מסקרה, התבשמתי, אספתי את שיערי לקוקו גבוה שהפוני בחוץ, ויצאתי מהמקלחת.
ג'ורג' עדיין היה בחדר, פשוט התעלמתי ממנו, "אז…. הפרינססה היא מלכה אה?" שאל, חייכתי למשמע דבריו, הייתי עם הגב אליו.
הרגשתי את ידו עוטפת את מותניי, ואת קולו לוחש לאוזני, "את מדהימה היום, פשוט בת של מלכים", הסמקתי.
"את מסמיקה?" הוא שאל, ויכולתי להרגיש את החיוך מרוח של פניו, "כן, אבל בטוח שפחות ממך עכשיו".
הסתובבתי, הוא באמת הסמיק.
חייכתי אליו חיוך ממזרי ואמרתי, "ביי, נתראה האולם האירועים עוד 10 דקות", ויצאתי מהחדר.