החיים הרגילים של נערה בגילי- פרק 14!

-נקודת מבט של גאלה-
מה? המנהל לא פה?
נו באמת, זה אומר שאני צריכה להיות תקועה פה, עם ג'ורג'.
הוא התיישב על כיסא המנהל, והניח רגליים על השולחן, לא יכולתי לסבול זאת יותר ופשוט אמרתי, "לא אכפת לך מהציונים שלך? כבר על השיעור הראשון העיפו אותך" והתיישבתי באחד הכיסאות שממול לכיסא המנהל שעליו ישב ג'ורג'.
הוא גיכח וענה "לי? שלי יהיה אכפת? לא,לא אכפת לי", קמתי, הולכת לכיוון הדלת, ג'ורג' פער את עיניו ומיהר לקום מהכיסא ולהגיע לפני לדלת.
"לאן את הולכת?" שאל נעמד מלפני, נאנחתי ואמרתי "לכיתה, המורה אמרה שאני אלך איתך למנהל, היא לא אמרה לי להשאר איתך, עד שהמנהל יגיע".
הוא היסתכל על עיניי, ולחש באוזני "אל תלכי,יהיה לי משעמם" ונגע בידי, המגע העביר בי צמרמורת, אבל נעימה.
ניסיתי להתרחק אבל הוא תפס במותני, ולא נתן לי, "לאן את בורחת?" שאל תוך כדי צחוק, נאנחתי שוב, ועניתי "כמה שיותר רחוק ממך, ושוב להזכיר לך שיש לי חבר?", הוא התקרב אלי יותר, התרחקתי עם פני.
שמענו צעדים, אסור שהמנהל יראה אותנו, אחרת הלך עלינו, מה אני אומרת עלינו? כאילו שאכפת לי ממנו.
לקחתי את ידו, ונכנסנו לארון צפוף, הוא רכן מעלי ושאל, "מה את עושה?", ישר עניתי לו, "לא נראה לי שהמנהל ישמח לראות מישהו אצלו במשרד".
הוא חייך, והתקרב אלי יותר ויותר, הוא אמר בקול גבוה, "אז מה? שמעתי שאת טובה בלימודים", הצעדים התחזקו, הסתכלתי עליו במבט רוצח, הוא רק חייך יותר ויותר.
דלת משרד המנהל נפתחה, וכנראה שגם ג'ורג' שמע את זה, הוא התכוון להגיד עוד משהו בקול, לא ידעתי מה לעשות בשביל להשתיק אותו, פשוט עשיתי את זה בלי לחשוב.
התקרבתי אליו מהר, פנינו היו קרובות מאוד, הרגשתי את הנשימות שלו, ופשוט נישקתי אותו.
הוא נראה מופתע, אבל זרם עם זה, הוא הפך את הנשיקה לתשוקתית יותר, המנהל יצא מהחדר ואני התנתקתי מג'ורג'.
יצאתי מהארון, כשג'ורג' אחרי, לפני שהספיק להגיד משהו אמרתי, "זה היה רק בשביל להשתיק אותך, שלא תחשוב שום דבר אחר".
הוא חייך והתקדם אלי, אני התרחקתי, הלכתי לכיוון הדלת ונעצרתי כשנגעתי בידית הדלת, סובבתי את ראשי לג'ורג' ושאלתי, "אתה בא?", הוא גיכח ואמר, "לעשות הצגה כאילו חיכינו לו מחוץ למשרד?", הינהנתי.
פתחתי את הדלת, יצאתי, ג'ורג' אחרי, סגרנו את הדלת והתיישבנו, מחוץ למשרד המנהל על יד הספסלים.
המנהל הגיע ומבט נרגז על פניו, הוא אפילו לא הפנה את מבטו אלינו, וישר אמר "תיכנסו", אני וג'ורג' החלפנו מבטים וקמנו.
המנהל ישב על הכיסא בו יש קודם ג'ורג', התיישבנו בכיסאות מולו, אני וג'ורג' החלפנו מבטים, שוב.
המנהל התחיל, "תשמעו, המורה שלכם סיפרה שהיא שלחה אתכם לפני עשר דקות, איפה הייתם?" שאל, עניתי בקול גבוה שלא יחשוב שאני מפחדת, כי אני לא.
"פה, פשוטו כמשמעו, היינו פה, אתה לא, חיכינו לך לא הגעת, אז יצאנו, ואחרי ששמענו אותך יוצא מהכיתה שלנו, תיארנו שאתה תלך למשרד לקחת משהו, אז חזרנו".
ג'ורג' חייך ואמר, "זה בדיוק מה שקרה", הוא העביר את מבטו אלי ולא הסיט אותו, "לא הייתי יכול להסביר את זה יותר טוב", חייכתי אליו.
המנהל העביר בנו מבט ואמר, "פתחנו השנה את אולם האירועים, עכשיו, הוא ריק, לבן, חסר טעם, לכן בתור עונש, השנה אתם שניכם ורק שניכם, תצבעו ותקשטו את האולם, מובן?", הינהנו.
אני הולכת לארגן איתו שנה שלמה את אולם האירועים?, אוי זה לא רעיון מי יודע מה טוב בשביל שנינו.
"אתם מתחילים היום אחר הצהריים, אחרי בית ספר, אתם הולכים להיות בלי החברים היום, אבל מחר.. מחר תוכלו לדלג על שיעורים, אבל רק, ואני חוזר רק שניכם ביחד הולכים לארגן את האולם, בניפרד, זה עונש כפול, תצאו" אמר המנהל, יצאנו.