החיים היפים..

"משעמם" אמרתי למאי שישבנו בצד בזמן שכל המדריכים האחרים הכינו כרזות להופעה של להקת הצופים.
כאילו, הרשגד"ים רואים שעשינו שלוש כרזות.. ולא נותנים לנו משימות אחרות.
ישבנו על האספלט החם במגרש הכדורסל- כדורגל של השבט. מרוב החום הגשנו שאנחנו לאט לאט נמסות.. הרכנתי את הראש בין הידיים וכמעט נרדמתי משעמום. אחרי שניה הרגשתי מכה בצלעות ואז קלטתי שזה המרפק של מאי. הרמתי ת'ראש בבהלה. ראיתי אותו, 15 מטר מאיתנו מדבר עם דניאל הרשג"ד זה כאילו נפל מלאך מגן עדן, חטף מכה בפנים והן נהפכו למושלמות ..!
הסתכלתי על מאי והיא התחילה לצחוק "מה נסגר איתך??" היא שאלה. "איתי?" שאלתי, "מה איתך? איך את לא מתאהבת ביצור המושלם הזה?" היא חייכה והשתתקה.
הייתי מהופנטת לחמש שניות וסובבתי ת'ראש לכיוון אחר.. שלא יחשוב משהו..
לפתע הוא סובב ת'ראש כאילו הוא נבהל, אבל הוא הסתכל עליי! הוא הפנה את הראש בחזרה לדניאל והנהן לו.
הוא הסתובב שוב והפעם עם כל הגוף. הוא התקדם לעברי. הלב שלי התחיל לצאת מהמקום מרוב חוזק הדפיקות. הוא הגיע אליי וירד לעמידה שפופה. חייכתי חיוך קטן "אז אתן יושבות פה בלי לעשות כלום?"
לא יכולתי לענות. נחנקתי. מאי קלטה אותי "כן.. יש בעיה?" היא ענתה לו.
הוא חייך וענה לה בחזרה "לא אין בעיה.. אני דווקא אוהב את זה.. אפשר להצתרף אלייך לחבורת העצלנים?" נהייתי אדומה.
הוא התיישב לידי ולרגע חשבתי שהגוף שלי זורח באור אדום.
"אז באיזה בצפר אתן?", "סביונים" עניתי. "אהה.. בן דוד שלי לומד שם! אבל הוא בכיתה יותר נמוכה..
אתן בנות 16 נכון?!"
"כע.. כיתה י'.." עניתי.
הוא חייך ושאל "אז… יש לכן חבר?" הסמקתי.."לא.."
"אז דברי איתי עוד מעט.." הוא ענה לי. הוא קם והלך להמשיך לדבר עם דניאל.
לקחתי את מאי הצידה ופשוט חייכתי חיוך בגודל החיים שלי..