החיים הטובים-פרק 9
"אתם יודעים.. אני חייב לספר לכם משהו התחיל טום ונעמד. לילי הסתכלה עליו בחיוך. היא חשבה שהוא עומד לספר להם שהם אחים.
"אני ולילי לא באמת היינו זוג. היא פשוט ראתה אותי והתאהבה בי והמציאה לכם את הסיפור הזה.. לילי אני ממש מצטער שנגעלתי מלנשק אותך, כי אני פשוט יודע שאת מאוהבת בי אז לא רציתי.. את יודעת להביך אותך.. מקווה שאת מבינה" אמרה טום והכה את לילי בהלם. טום חייך אל כולם וקרץ אל לילי. הו, פה נשבר לה. היא יכולה לחיות עם זה שאח שלה מתעלם ממנה בבית הספר, משקר לגבי היותם אחים, וממציא סיפורים. אבל זהו. הוא לא יכול להוציא אותה הדוחה בסיפור הזה.
"אז אתם יודעים משהו?" נעמדה גם לילי. טום סימן לה להתישב חזרה, אך היא התעלמה. "אני מעולם לא הייתי מאוהבת בטום, ולעולם לא יהיה. ואתם יודעים למה?" דמעות החלו לזלוג מעיניה. "כי גם אם הוא לא היה האח התאום שלי, לא הייתי מתאהבת במישהו מרושע כלכך" אמרה לילי וניגבה את עיניה. כולם הסתכלו עליה בתדהמה ואז הסתכלו על טום לראות את תגובתו.
"אוי נו באמת, איזה סיפור נשמע אמיתי יותר? ברור שהיא משקרת.." אמר טום.
"אתם מוזמנים לבדוק בתעודת זהות שלו או משהו" אמרה לילי בבכי ויצאה החוצה טורקת את הדלת.
היא יצאה החוצה והתיישבה על המדרכה, בוכה.
לפתע מישהו התנגש בה והפיל אותה עם פניה למדרכה.
"מה אתה רוצה טום?" שאלה לילי בבכי וקמה על רגליה. להפתעתה מולה לא עמד טום, אלה בחור חתיך עם תיספורת קצוצה ועיניינם ירוקות כהות, הוא לבש גופיה לבנה וצמודה וג'ינס ארוך.
"אה.. אני לא כלכך טום אבל.. בבקשה אל תתצרחי את השם שלי" התחנן הנער. לילי התבלבלה.
"אני מכירה אותך מאיפשהו?" שאלה כי חשבה שאולי התבלבל בינה לבין מישהי אחרת.
"את לא מזהה אותי?" התפלא הנער.
"אני אמורה לזהות?" שאלה לילי, מפחדת שאולי זה בן של חברים של הוריה שהיא אמורה לזהות.
"קמרון קליין??" ניסה שוב הנער.
לילי נראתה נבוכה. היא הייתה אמורה להכיר אותו, והיא לא מכירה. זה לא יפה כלכך. "מצטערת, אני פשוט לא מזהה אותך.." אמרה וניגבה את פניה מהדמעות, אולי פיספסה משהו. אבל לא. היא פשוט לא זיהתה את הבחור.
"את בסדר?" שאל קמרון בדאגה. נראה שהוקל לו מזה שלא הכירה אותו.
"כן.. סתם.. רבתי עם אח שלי.. מול כל החברות שלי.. ושלו.." אמרה לילי בעצב והתיישבה בחזרה על המדרכה. קמרון התיישב לידה.
"על מה רבתם?" שאל.
"סתם עזוב.. זה ארוך.." אמרה לילי וחייכה חיוך עצוב.
"יש לי קצת זמן, עכשיו כשאת לא מכירה אותי" חייך קמרון ולילי שוב התבלבלה ולא הבינה על מה הוא מדבר.
"טוב אז.. יש לי אח תאום, והוא מקובל ואני קצת.. חננה כזאת כאילו.. אז אח שלי לא רצה שידעו שאנחנו אחים בבית הספר, והוא שיקר לכולם והמציא סיפורים עליי, אז אמרתי לכולם שאנחנו אחים ואז יצאתי ובכיתי" אמרה לילי בנשימה עצורה. היא חשבה שבשלב הזה קמרון יגיד שהוא צריך ללכת והיא תשאר לבד ותצטרך להתמודד עם טום, אבל זה לא קרה.
"איזה מניאק!" קרא קמרון וקמץ את אגרופו. לילי צחקה והוא חייך אליה. בחיים בחור לא הראה בה כזאת התעניונות, והעדיף אותה על גבי טום. זה פשוט מעולם לא קרה. טום היה מושלם בהכל, כולל בלימודים. כמעט לא היה מישהו שלא אהב אותו.
"אז, קמרון..? -קמרון הינהן אלישור- בן כמה אתה?" שאלה לילי.
"16. אבל אני לומד בבית עם מורה פרטית, אז אין מצב שתראי אותי מתישהו בבית ספר" חייך קמרון. היה בחיוך שלו משהו כובש וממכר, שלילי לא יכלה להתעלם ממנו.
"תגידי, את רואה הרבה טלויזיה?" שאל קמרון.
"מה? מאיפה הגיעה השאלה הזאתי?" צחקה לילי.
"לא באמת, ברצינות. את רואה הרבה טלויזיה וכאלה?" שאל קמרון בפרצוף רציני.
"אמ.. לא כלכך.. אין לנו כלכך כבלים בבית.. אבל זה בסדר שורדים את זה. אומנם אני לא בקיאה כלכך בסדרות החדשות, ובכוכבים הטיפשים האלה שנעלמים תוך שבוע לסמים או משהו, אבל חיים עם זה" חייכה לילי. "למה אתה שואל?"
"סתם. אני טיפוס סקרן" אמר קמרון, וחייך אליה. לבסוף הוא קם ועזר גם לה לקום.
"אז, עוד לא אמרת לי איך קוראים לך" אמר קמרון. הוא היה הרבה יותר גבוה ממנה, והיא הייתה צריכה להרים את ראשה מעט בכדי להסתכל בעיניו.
"לילי" אמרה לילי בחיוך.
"ואפשר את המספר שלך, לילי?" חייך גם קמרון.
"בטח. תרשום" אמרה לילי והקריאה את המספר שלה.
"ביי!" קרא קמרון. הוא רץ והתרחק ממנה.
לילי נכנסה חזרה לבית של שר, כי עכשיו כשקמרון לא כאן היא הבינה שממש קר לה עם הפיג'מה הקצרצרה שלבשה.
בתוך הבית ישבו כולם וראו סרט. טום לא היה איתם.
"לילי! טום דיבר איתך?" שאלה שר ששמה לב ללילי הנכנסת הביתה. היא קמה אליה וחיבקה אותה.
"לא. איפה הוא בכלל?" שאלה לילי.
"הלך לחפש אותך!" אמרה שר בפליאה.
"אני הייתי פה מטר בחוץ.." אמרה לילי ביובש. ברור שהוא אפילו לא חיפש.
הוא התקשר אליה.
"לילי? איפה את?! אני חיפשתי אותך בכל מקום! את יודעת כמה דאגתי לך!!" קרא טום לתוך המכשיר.
"כן?! אז עם 'דאגת' לי כלכך לא הייתה חייב לשקר ככה, ואז כל זה לא היה קורה!!" התעצבנה לילי.
"אני מצטער.. כנראה שקצת נסחפתי.." אמר טום בבושה.
"קצת?! ראית איך הוצעת אותי, מול החברים שלי!!! אתה מגעיל ואני לא רוצה לדבר איתך!!" אמרה לילי בכעס וסגרה את הטלפון. כולם הביטו בה בפליאה: איך החנונית הקטנה הזאת מצליחה לריב.
"יש דברים שרק אחים מוציאים ממך" אמרה לילי בעצבנות והרימה את התיק שלה. היא הסתובבה ויצאה החוצה במהירות.
תגובות (1)
תמשיכייייייייייייייייייייייייייייייייי