החיים הטובים-פרק 8

~נקודת מבט אנה~
השעה שש ורבע. אנה נעמדה מול הארון בגדים עם חלוק רחצה סביב גופה, ומגבת סביב ראשה.
רעש קבלת אס-אמ-אס הגיע מהטלפון שלה. היא ניגשה למיטטתה ופתחה את הנייד.
'תפגשי אותי בהוריל סטריס ליד התחנת אוטובוס ברבע לשמונה. אני יאסוף אותך משם! אדריאן :)'
אנה הינהנה והניחה את הטלפון חזרה על המיטה. היא הדליקה את האייפוד שלה והפעילה מוזיקה קצת.
"אין לי מה ללבוש!" רטנה אנה. היא הלכה לחדרה של אחותה הקטנה, קיילי, ופתחה את הארון שלה.
"וואו אחותי" שרקה אנה והוציאה שמלת סטרפלס בצבע ליים עם פס ירוק כהה בצד.
אנה החזירה את השמלה לארון והמשיכה לבחון אותו. לבסוף בחרה חצאית ג'ינס מתוקה וגופיה לבנה עם פרח קטן ושחור בצד.
היא חייכה בסיפוק ולבשה את הבגדים. החצאית הייתה קצת יותר מדי קצרה עליה, אבל זה לא הפריע לה. קיילי הייתה בת 13 ואנה התגאתה בזה שבגדיה עולים עליה.
היא שמה ליפסטיק נוצץ ונעלי בובה שחורות עם סרט. היא סירקה את שיערה השחור והקצר המסודר בקארה ויצאה החוצה.
היא החלה להתקדם לעבר התחנת אוטובוס כששמעה רעש בא מאחד הבתים. היא ידעה שזה לא יפה לחטט, אך היה לה עוד די הרבה זמן והיא הייתה סקרנית.
היא הסתתרה מאחורי קיר שממנו היה אפשר לראות חלון מהבית. אותו הרגע החל להשתחל מהחלון איש לבוש שחורים, כשעל גבו תיק שחור וגדול. אנה בהתה בו בהלם ופתחה את הפלאפון שלה במהירות. היא חייגה את המספר של המשטרה וחיכתה שיענו. בינתיים האיש יצא לגמרי מהחלון והיא ראתה שגובהו כגובה נער. הוא הוריד את המסיכת סקי שלו וניער את שיערו החום והארוך. הוא הסתכל מסביבו ואז ראה אותה. הוא הניד את ראשו לעברה וחייך. היא קפאה על מקומה. הקול הכעוס של השוטר עלה מתוך הפלאפון. אנה הביטה בעיניו בכחולות הבהירות והעמוקות, בשפתיו היפות, בשיערו שגלש על מצחו וכיסה את אחת מעיניו, בגופו הגבוה והחטוב ובתיק שעל גבו. ברור שהוא היה יותר יפה מכל נער שהיא אי פעם ראתה בחייה.
הוא הצביע על הפלאפון הדלוק שממנו בקע קולו של השוטר וסימן 'ששש' על שפתיו. אנה עמדה במקומה קפואה. הוא חייך והחזיר את המסכת סקי על פניו. לאחר מכן הסתלק לעבר הצללים.
נשמעה צפירת מכונית.
"איפה את?! אנחנו כבר שעות מחכים לך!" קרא קולה הכעוס של אדריאן. אנה הסתובבה וראתה את בלה וארו, ואדריאן במושב הנהג עם פנים מעוצבנות.
"סליחה, אני פשוט.. הייתי קצת לא מרוכזת.." אמרה אנה ופניה הסמיקו. היא הביטה לעבר המקום שנעלם הבחור, ונכנסה למכונית. היא קצת הופתעה שג'קסון לא הצטרף לבילוי. אבל היא במילא העדיפה את ארו עליו. ארו נראה טוב, והיה יכול להיות דיי מקובל עם לא היה מסתובב עם הגותים, אך אנה הסתכלה עליו ועל בלה הצמודים והמחזיקים ידיים, והבינה למה ממשיך להסתובב איתם.
הם הגיעו למסיבה ואדריאן נכנסה עם אנה, למרות שאחרי כמה שניות היא פשוט נטשה אותה ליד הדלת.
אנה הביטה סביבה וחיפשה מישהו שהיא מכירה. לא היה כזה. לפתע היא קלטה את הנער השודד שראתה מקודם. שיערו החום היה ארוך מאוד וחלק, וחלק רב ממנו עדיין הסתיר חלק מפרצופו. היא קפאה על מקומה ברגע שהבחינה מה הוא עושה. הוא נישק בלונדינית אחת בלהט והעביר את ידו על גופה ברומנטיות. היא כלכך רצתה להיות הבחורה הזאת באותו רגע.
ליבה של אנה התכווץ. היא ידעה שאין מצב שהיא התאהבה בבנאדם כלכך מהר, כלומר היא ראתה אותו בפעם הראשונה רק לפני כמה דקות, ואפילו לא שמעה את הקול שלו. אבל לראות אותו מנשק את הנערה הזאת, הכאיב לה.
לאחר כמה שניות הוא התנתק ממנה והלך כמה צעדים אחורנית. היה נראה שהנערה מופתעת קצת, ומתקרבת אליו בחזרה והוא מתקרב אליה ממש ולוחש לה משהו באוזן. הנערה התרחקה ממנו במהירות ועיניה החלו לדמוע. כנראה הוא נפרד ממנה עכשיו. הוא נראה שלו באופן מפתיע, והעביר את מבטו סביבו. כשמבטו נתקל באנה הבוהה בו, הוא חייך לעברה וסימן עוד פעם באצבעו על שפתיו.
אנה הרגישה שהיא עומדת להתעלף. היא יצאה החוצה במהירות והחלה לנפנף על פניה בידיה.
"אז עלית עליי מה?" משום מה, אנה לא הייתה שמחה לשמוע את הקול הזה כמו שחשבה שתהיה כשתשמע.