החיים הטובים? פרק 7♥

מנקודת המבט של ליאן:
"כן חתיך הורס?"אמרתי שעניתי ושמעתי אותו מתפוצץ מצחוק, "מה קורה יוצאים?"
"כבררר " אמרתי וניתקתי שמתי בושם ויצאתי הוא חיכה בחוץ,
"הי" אמרתי והתקדמתי , "והו" הוא רק אמר ובא אחריי, "עוד יותר והו" אמר והסתובבתי, "תיזהר לך!" צעקתי והוא צחק,
"את ואלירן… הייתם ביחד נכון?"
"מה אכפת לך ?"שאלתי, "סתם ניראה ככה," אמר ושם ידיים בכיסים,
היה שקט לכמה זמן…"אז הייתם ביחד?"
"אם אני יגיד כן זה ישנה משהו ?"
"מממ יפה יפה, " מילמל והסתכלתי עליו,היה דממה שוב, "טוב מה ישלך"
"מה ישלי…"
"זה בגלל שאלירן עוזב נכון? " שאל, מה אכפת לו לעזעזל, "לא לפעמים סתם לא באלי לדבר "
"אין בעיה זכרי לך," הוא אמר , תאמת…היה קשה לי לדבר כי פחדתי לבכות… אלירן עוזב הוא ע ו ז ב… עוד לא קלטתי.
"הי חברה," אמרה ליהי, וחיבקה אותנו , היה הייתה עם רז ,
"נו מה איך את?" שאלה
"בסדר אני יודעת… " עניתי, "הי יהיה בסדר ילדהה" היא חיבקה אותי חזק, "ברור תיראי מי שומר עליי" צחקתי ושנינו הסתכלנו על גיא שדיבר עם רז, "מה?!" הוא שאל,
"עזוב עניין שלהן,"אמר רז וצחקנו,
אחרי שלקחנו מונית ארבעתנו, ניפגשנו עם אלירן ואבא שלו בכניסה לשדה תעופה, "איפה רון ושני " שאלה ליהי, "בטח מתעקבים בדרך,"
"נו באמת…"
"ניכנס נגיד להם להיכנס שיבואו," אמרתי,
"אני לא מאמין…" אמר אלירן, ואני התרגשתי כל כך …לא בנויה לפרידות פשוט לאא
"מה אז עכשיו כולם יבכו…" אמר שהסתכל על הפרצופים העצובים שלנו, והוא חייך …איך הוא מחייך גם במצבים כאלה, "טוב אלירן אחי אני יתחיל…והוו.." אמר רז,
"אתה אח יקר כמה עברנו אני לא ישכח….זוכר תיום עם השליפים ?או רבקה רקבה…"
"וי אני לא ישכח הושעתם לשבוע יא מפגריםם " אמרתי, ורז המשיך, "חחח כמה דברים אה…טוב מה אתם זה לא פרידה שאני לא יתחיל לבכות פה…"
"טוב עכשיו אני ידבר" הכריזה ליהי, "אלירנווש כמה שעברנו באמת, תמיד כזה כיף איתך אין לי מושג איך נשרוד בלעדייך ובלי השטויות שלך שחושבים על זה … וי יהיה כל כך אחרת! אנחנו כל כך נתגעגע ונקווה ששנתיים יעברו בשבועיים," אמרה וחיבקה אותו, "מה תעשו בלעדי מההה" הוא צחק והסתכל עליי, "ניראלי טור הנסיכה," אמר והביט בעיניי , אני שתקתי….למזלי גיא התחיל לדבר, " טוב… אני לא מכיר אותך כל כך אבל ממה שהספקתי אתה באמת 'אח יקר' " חיקה את רז,
"חבל שאתה עוזב.. ואל תדאג אני ישמור לך על הנסיכה," אמר וקרץ לי, אלירן צחק, "או אם הייתי נשאר מסכן הביהסס,"
"חברים אנחנו פהה!!" שמענו קול…רון! "כבר התחלנו בלעדיכם" אמרה ליהי והסתובבה, "איזה נחמד," אמר, "רון התבלבל בדרך!" אמרה שני , "מה אני יעשה, " הוא צחק, "עדיין נהג חדש…"
"ואתם בכלל יצאתם לפנינו"
"לפחות בילתם זמן איכות ביחד, "
"וואלק זמן איכות," קרץ רון לשני, והיא התעלמה, "אז מה הפסדנו" שאלה,
"הרבה " "לא הרבה"
"כל אחד אומר מילות… " התחיל גיא להגיד , "מילות לא פרידה," אמרה ליהי ,
"אני מרגיש עוד שנייה כולם בוכים די אני רגיש" אמר רון וצחקנו, "אתה חוזרר שנתיים יעברו ככה!" אמר
"הלואי," אמרתי בלחש,
"טוב אז עכשיו תורי להגיד?" שאל רון והתחיל לשאת נאום, ואחריו שני,
הבנתי שעכשיו אני… "מזל שבאנו לפה שנה לפני," צחק ניסים אבא של אלירן,
"אז…אלירן," אמרתי וכולם הסתכלו עליי, "והו אין לי מילים…" מילמלתי, "כמה שעברנו…אי אפשר לתאר גם במיליון שנה, אני יודעת שאתה תחזור ונדבר כל יום ברור לך?!"
"ברור" הוא אמר וחייך, "היה לי תקופה מושלמת איתך, ולמרות שנפרדנו … נשארנו הידידים הכי טובים, ועכשיו אתה עוזב לשנתיים שלמות…זה הרבה שחושבים על זה, כבר צבא ומי יודע מה ישתנה בחיינו.." אמרתי ונעצרתי לרגע…. מרגישה שעיניי דומעות…