החיים הטובים-פרק 6

"אוקיי תלמידים!! בואו נתחיל בחלוקת החונכים!!" קראה המנהלת, מיס אלן. דני ישבה ליד רוני בשיעמום, והתעסקה בשיער המתולתל והג'ינג'י שנפל על כתפיה ברכות.
"דין ווקסלי ודניאלה מקנזי!" קראה מיס אלן והקפיצה את דני בכיסאה. על הבמה עמד ילד עם שיער בלונדיני קצר וגוונים חומים, עיניים ירוקות ויפות, והוא לבש קפוצ'ון פוטבול וג'ינס.
"אומיגאד!" התנשפה רוני. "דין ווקסלי הוא החונך שלך?!"
"אהה כן" מילמלה דני בהלם. "אבל.. אדון בראון אמר שהוא.. שהוא היה התלמיד ה.. המצטיין שלו!! אין מצב שהוא נראה ככה!!"
"וואו רואים שזו שנה ראשונה שלך. בובה, דין ווקסלי היה הנער הכי חתיך, פופולארי, חכם, אינטילגינטי, והספורטאי הכי מדהים של בית הספר! כל אחת התחננה לקבל אותו, ודווקא את, הג'ינג'ית הפריקית קיבלה אותו." אמרה רוני ונאנחה.
"היי! אני לא פריקית!!" התעצבנה דני. רוני לא הייתה מסוג הבנות שהיא חשבה שהיא תתחבר איתן, אבל היא לא דמיינה שהיא תעזוב אותה על היום השני בגלל בחור.
"מה שתגידי." אמרה רוני והלכה לעבר שער הכניסה לבית הספר.
דני הביטה אחריה בכעס.
"מה גם את נפלת למלכודת של גברת לופז? קשה שלא" ניגשה אל דני ילדה.
"ואת..?" שאלה דני וקמה.
"טורי קופר" חייכה הילדה והושיטה את ידה ללחיצה. על שיניה הורכב גשר בצבע כסף, שנצץ באור השמש.
"דני מקנזי" הושיטה גם דני את ידה. טורי הייתה הרבה יותר גבוהה ממנה, ושיערה היה חום וארוך. היה לה פוני קטן על הצד ועיניים כחולות.
"אז.. למה התכוונת כשאמרת…" התחילה דני, מנסה להיזכר במה שטורי אמרה קודם.
"המלכודת של גברת לופז? כלומר רוני" שאלה טורי ודני הינהנה. "בהתחלה הכל טוב ויפה, והיא נראית כאילו היא מחבבת אותך, אבל ברגע שקורה לך משהו משמח, היא כועסת ועוזבת אותך לנצח. זה קורה הרבה" הסבירה טורי.
"אז הקטע עם דין…?" שאלה דני. טורי הינהנה. "אבל אצלך זה קרה יותר מהר מאחרות כי רוני מאוהבת בדין מהרגע שראתה אותו. היא כל שנה מתחננת שהוא יהיה החונך שלה.. בגלל זה היא גם נשארת כאן. כי כמו שהבנת היא לא בדיוק בגיל שלך.. יותר נכון, היא גדולה ממך בשנתיים."
"וואו! הילדה אובססיבית!" התפלאה דני. היא קצת נעלבה מיחסה של רוני, אבל טורי הייתה הרבה יותר נחמדה מרוני.
"בואי! את צריכה להכיר את החונך שלך" חייכה טורי ומשכה את דני לכיוון הבמה שעליה עמדה המנהלת כמה דקות קודם, ולידה עמדו כל החונכים.
"או הנה את! חיפשתי אותך!" קרא מר בראון ומשך את דני לעבר דין. דני גילגלה את עיניה וראתה את טורי הולכת לילדה עם שיער כתום וגלי כמה מטרים ממנה.
מר בראון עזב את ידה של דני והלך לעבר ילדה אחרת.
"אז את דניאלה?" שאל דין והעיף את שיערו אחורה בשחצנות.
"זה דני." אמרה דני בחדות והסתכלה לעבר עיניו הירוקות והיפות. היה בעיניים האלה משהו שהיפנט אותה פשוט. היא ניערה את ראשה וסרקה את פניו: עיניים ירוקות וצרות, שפתיים מלאות ומסורטטות, אף ישר, שיניים לבנות. הוא מושלם באופן קיצוני מדי, חייב להיות לו איזשהו פאק.
הוא גיחך למראה עיניה הסורקות אותו.
"אוקיי זו התוכנית למידה שלך לחודשיים הקרובים. עם זה יצליח אז נמשיך עם זה לכל השנה." אמר דין והוציא מכיסו דף מקופל. היא פתחה את הדך וגילתה מערכת שעות, שבה כתוב שהם עומדים לעבוד במשך שעתיים, ארבע פעמים בשבוע פלוס שלוש שעות ביום שבת.
"מה?! התוכנית הזאת מטורפת! אין מצב שיהיו לי רק שני ימים חופשיים בשבוע! מה אני נראית לך רובוט?!" התעצבנה דני.
"מותק, רצית את הטוב ביותר, קיבלת את הטוב ביותר" גיחך דין והתחיל ללכת לעבר בית הספר.
"חכה! אני לא סיימתי איתך!!" צעקה אחריו דני, והוא רק חייך.
טורי נעמדה לידה "מה את צועקת ילדה, תירגעי" דני הסתכלה לעברה ונאנחה. היא הושיטה את המערכת לטורי בעצבנות.
"הא?! הוא מטורף או מה?! שני ימי חופש בשבוע?!" קראה טורי בעצבנות.
"אני יודעת!" אמרה דני ושתיהן הלכו לעבר בית הספר.