החיים הטובים-פרק 3

~נקודת מבט קווין~
"לקום!! קדימה קוויני!!" קראה אמילי, אמה של קווין ונכנסה לחדרה ופתחה את התריסים.
"רק עוד כמה דקות אמא.." מילמלה קווין ודחפה כרית על ראשה.
"וככה גם תגידי כשיגידו לך לקום בפנימיה? הא? תקראי להם אמא?" חייכה אמילי והתישבה על מיטתה של קווין.
"אה נכון!! היום הולכים לפנימיה!!" קראה קווין וזינקה במהירות ממיטתה.
"אני כבר מכינה לך ארוחת בוקר יקירתי" צחקה אמילי "את יכולה להעיר את ג'וש, לוק ופיטר?"
"בטח" אמרה קווין בחיוך ורצה עם פיג'מה לחדריהם של הבנים.
"בוקר כבר, תקומו!!" קראה קווין בחיוך. היא נכנסה לחדרו של פיטר, הבכור והחלה לקפוץ עליו.
"דיי, דיי קווין" חייך פיטר והתישב במיטה. לפיטר היה שיער בלונדיני, כמו שלה, שאותו קיבלו מאמילי, ועיניים כחולות, כמו שלה, שאותם קיבלו מאביהם ג'ונתן. הוא היה הכי דומה לה מבין כל האחים. הוא היה גבוה ושרירי, הוא היה בן 20.
"למה את כלכך מתרגשת ילדונת?" שאל אותה פיטר וליטף את שיערה הבלונדיני והארוך.
"אני הולכת לפנימיה היום!!" קראה קווין בחיוך. היה לה נטיה להתרגש מדברים כלכך, כמו ילדה קטנה, אך זה קרה רק בבית. בבית הספר היה ידעה להתנהג כמו דיווה קטנה, אך לא מעצבנת כזאת ומתעללת בילדים.
פיטר צחק וקם מהמיטה. קווין יצאה מחדרו ונכנסה לחדר של ג'וש.
"ג'ושיייי!!" קראה קווין וקפצה גם עליו. היו מצבים בהם קווין הייתה ילדותית ברמות, למרות היותה בת 15.
ג'וש כיסה את אוזניו בידיו והסתובב לצד השני. הוא היה האח השני, ובן 17. גם לו היה עיניים כחולות, אך שיערו היה שחור כמו הלילה. השיער שלו היה קצר והסתדר בבלורית.
"נו קום כבר עצלן!!" קראה קווין בכעס מעושה והחלה לקפוץ עליו חזק יותר.
"דייי קווין! למה להעיר אנשים!" התעצבן ג'וש וקם מהמיטה. הוא השכיב אותה על המיטה והחל לדגדג אותה. היא החלה לצחוק בלא שליטה. "דיי, דיי.. ג'וש דיי" צחקה קווין בקול.
הוא חייך ונתן לה להשתחרר. היא רצה במהירות מהחדר. עכשיו נשאר רק לוק. האח הקטן ביותר, בן 13. הוא היה הכי מעצבן.
"לוקקק!! קום!! עכשיוו" קראה קווין ונכנסה לחדרו. להפתעתה לוק היה לבוש בבגדיו, והיה נראה שאפילו התקלח, אך הוא יישן שינה עמוקה על מיטתו. קווין החלה לצחוק.
היא תפסה בידו וסובבה אותה. כשראתה שזה לא מציק לו, היא תפסה באפו ומשכה אותו למעלה. אחר כך פקחה את עיניו בעזרת אצבעותיה, אך הוא מיד סגר אותן בחזרה.
"אז כנראה שתעבור לטכניקה הפייטרית" כך קראה קווין לטכניקה שפיטר לימד אותה. זו הייתה טכניקה שמשתמשים בה רק במקרי חירום.
לוק שכב על הגב, כך שזה היה קל יותר. היא לקחה את הסמיכה שלו שנזרקה לצד, והניחה אותה ליד המיטה. אחר כך היא תפסה בידו ובתנועה אחת חדה וחלקה, משכה אותו אל הסמיכה. לוק התעורר בבהלה והסתכל עליה בכעס.
"חשבתי שזו טכניקה למקרי חירום!" התעצבן לוק ושיפשף את ראשו בכאב.
"זה היה מקרה חירום" ציחקקה קווין ורצה לחדרה, לפני שלוק יעשה לה משהו.
היא התלבשה במהירות בבגדים האחידים שקיבלה בדואר לפני כמה ימים, ולקחה את שלוש המזוודות הוורודות שלה. היא סידרה את שיערה הבלונדיני ושמה סרט כחול בשיערה.
היא יצאה מחדרה וחיבקה את אחייה. אחר כך היא חיבקה את אמילי, ונישקה את התמונה של אביה שעמדה על השולחן, שתמונה זהה הייתה במזוודה שלה.
היא יצאה החוצה במהירות ונעמדה בתחנה, הקרובה לביתה מרחק כמה צעדים.
היא התיישבה וסידרה את שיערה הבלונדיני. היא הוציאה ליפגלוס ורוד זוהר מהתיק שלה ומרחה על שפתיה.
היא סגרה את עיניה ונשמה כמה נשימות להתאפסות. היא הייתה צריכה את זה, בכדי לעבור ממצב ההתנהגות הילדותית והשטותית בבית, בין ההתנהגות הביצ'ית מעט בבית הספר.
האוטובוס הגיע והיא עלתה עליו, סוקרת במבטה את הילדים שיושבים באוטובוס.
היא התיישבה, והחלה למרוח את ריסיה הארוכים במסקרה שחורה שהוציאה מתיקה.
"היי בובה" אמר ילד אחד והתיישב לידה.
היא סובבה את פניה אליו וחייכה את חיוכה הכובש.
"זאת השנה הראשונה שלך? כי אני דיי בטוח שלא הייתי מפספס אותך עם היית פעם באוטובוס הזה" חייך הילד ונגע בשיערו השחור החלק.
"כן. קוראים לי קווין" חייכה קווין והושיטה את ידו ללחיצה.
"אז קווין, אני דיימון נעים להכיר" חייך הנער "באיזה כיתה את?"
"השנה הראשונה" אמרה קווין.
"אהה, אני בשניה. את רוצה שאני יעשה לך סיור בבית הספר כשנגיע?" שאל דיימון ושוב החליק את שיערו עם ידו.
"בטח" חייכה קווין, והוא חזר למקומו. היא חייכה לעצמה וסידרה את שיערה הבלונדיני בפעם העשירית, בכדי להיות בטוחה שהוא נראה טוב.
האוטובוס עצר והיא יצאה ממנו באיטיות, לוקחת את שלושת המזוודות הוורודות שלה.
"היי, צריכה עזרה?" שאל בחור גבוה עם שיער ג'ינג'י והרבה נמשים. הוא היה שרירי וחסון, וקווין התלהבה מנמשיו המזכירים את דני במקצת.
"כן תודה" אמרה קווין בחיוך ונתנה לו שתי מזוודות, בעוד היא סוחבת אחת.
"אני ווילי" חייך הבחור.
"קווין" ענתה קצרות. לא היה לה כוח לעוד דיון ארוך. היא בסך הכל רצתה לקחת את המפתח לחדר שלה, ולנוח.
"שנה ראשונה?" שאל ווילי.
"כן. טוב תודה רבה על העזרה, אבל נראה לי שמכאן אני אוכל להסתדר לבד" ענתה קווין בעדינות וחייכה אליו כאשר הגיעו למזכירות.
"ביי, ותזכרי חדר 302! תבואי לבקר!" אמר ווילי וקרץ אליה.
היא צחקה ונכנסה למזכירות.
"שנה ראשונה?" ניחשה המזכירה. היה לה שיער מחומצן לבלונד שאסוף לקוקו גבוה והדוק. איפור כבד עיטר את פניה, והיא לבשה חצאית קצרצרה וטי שרט צמודה בצבע כחול תואם.
"כן" חייכה קווין.
"שם" אמרה המזכירה בלי להוריד את עיניה מצג המחשב.
"קווין אוונס" אמרה קווין והתקרבה לשולחן המזכירה.
"אה, אה" אמרה המזכירה בחומר והצביעה מתחת לשולחן באצבעה המטופחת.
כמה מטרים מהשולחן סומן קו אדום ומעליו היה כתוב באותיות שחורות וברורות 'לא לעבור!' קווין הסתכלה לעבר הקו במבוכה וצעדה מספר צעדים אחורה.
"מיס אוונס, בבקשה" אמרה המזכירה והעבירה לידה מערכת שעות שהרגע יצאה מהמדפסת, ומפתח עם מדבקה ירוקה עליו שמסומן שם המספר '215'.
היא מילמלה תודה, ויצאה מהחדר לעבר המעלית. היא לחצה על הקומה השניה, והלכה לעבר חדרה. פתחה את הדלת במפתח ומולה היו ארבע מיטות מסודרות עם סדינים לבנים ונקיים.
"כנראה אני הראשונה" מילמלה קווין והניחה את המזוודות שלה ליד מיטה אקראית. היא התיישבה על המיטה והחלה להוציא את הבגדים מהמזוודה ולשים בארון.
לפתע נכנסו לחדר שלוש בנות מחובקות וצוחקות.
"אהה יש איתנו עוד אחת" אמרה אחת כאשר נכנסו לחדר והביטו בקווין.