החיים הטובים-פרק 10
~נקודת מבט דני~
"היי" אמרה דני כשנכנס דין לביתה. הארי ישב בסלון עם בוקסר וראה טלוויזיה. דני החמיצה את פניה אבל הובילה את דין לחדרה וסגרה את הדלת.
"אני.. אמ מצטערת על זה.." אמרה דני ונשענה על הדלת.
"זה בסדר. עכשיו נתפנה לדברים החשובים באמת…" אמר דין והתקרב אליה. היא נסוגה לאחור והוא הצמיד אותה לקיר. נשימתה נעתקה. דין התכופף אליה, ואז הרים מהריצפה במהירות את התיק שלה שהיה שעון מתחתיה.
"מתמטיקה" אמר דין ונופף בספר המתמטיקה בידו. דני חשבה שהוא עומד לנשק אותה. בהתחלה היא נגעלה, אבל לאחר כמה שניות היא התחילה ממש לרצות אותו. היא ניערה את ראשה והרחיקה את המחשבה המוזרה מראשה. היא לא אוהבת את דין, והם רק לומדים יחד. זהו.
הוא פתח את הספר והתחיל להקריא ממנו. היא הביטה בפניו ולא הצליחה להתרכז. משהו בכמעט נשיקה שלהם ממש משך אותה. היא הבינה מה הבנות מוצאות מוצאו, בייחוד רוני. וגם כמה רוני תשנא אותה אם באמת יהיו זוג, דבר שדני לא יכלה לחשוב עליו אפילו. למה שדין ירצה מישהי כמוה? בייחוד כשיש עוד מליון בנות יותר יפות ממנה, יותר נחמדות ממנה והרבה יותר חכמות ממנה בחוץ.
"דניאלה את בסדר? סליחה, דני" תיקן דין את עצמו. דני התנתקה ממחשבותיה והביטה בו.
"כן אמ מעולה… אתה יכול לחזור על דבריך בבקשה..?" שאלה דני בגימגום. היא נזפה בעצמה שחשבה על דין ולא על מתמטיקה, כמו שהייתה אמורה לחשוב.
"אז אמרתי ש…" התחיל דין. היא נעצה את עיניה בשפתיו הזזות ללא הפסקה ובעיניו הירוקות והיפות.
"הבנת עכשיו?" שאל דין והביט בה. הוא לא שם לב למבטיה הבוהים בפניו.
"כן בטח.." מילמלה דני. "רוצה קולה?" היא החליטה שהיא חייבת קצת לא לראות אותו לכמה דקות.
"סבבה" אמר דין. והתרווח על המיטה שלה.
היא ירדה למטה והחלה לנזוף בעצמה בשקט, "מה לא בסדר איתך?! מפגרת!" כעסה על עצמה.
היא עלתה עם שתי הכוסות בידה ונכנסה לחדרה. היא הסתובבה לסגור את הדלת, ודין קם בכדי לקחת את הכוס מידה. היא הופתעה והכוס נפלה ונשפחה על כל בגדיו של דין. היא הסתכלה עליו מובכת.
"אני יילך להביא לך בגדים מהחדר של אחי.." מילמלה בשקט ויצאה מהחדר. כעבור רגע כשחזרה היה דין ללא חולצה, מצב שהביך את דני וגרם לה להסמיק. הוא חייך ולקח את החולצה מידה המושטת.
"אוקיי אז איפה היינו?" שאל דין והתיישב שוב על המיטה.
~למחרת בבוקר~
דני התעוררה במהירות והתלבשה בגופיה שחורה ונפולה וג'ינס ארוך ורפוי. היא לבשה את כפכפיה הכחולים וסידרה את שיערה האדמוני שסירב להסתדר יפה. ה'קראש' שלה על דין לא נעלם נעלם, והיא פחדה שאולי הוא שם לב מה עבר עליה אתמול.
בנים תמיד היו חבריה הטובים ולחשוב עליהם בקטע רומנטי היה מוזר בשבילה.
היא ירדה למטה והארי ישן על הספה. היא התחילה להרגיש שמשהו מוזר עובר עליו. הוא מעולם לא נרדם מול הטלוויזיה הדולקת, והיה נראה שהוא אפילו לא התקלח אחרי שדין הלך אתמול. היא התיישבה לידו והניחה את ידה על זרועו המוצקה.
"הארי" היא ניענעה את זרועו. הוא פקח את עיניו והביט בה, ואז חזר לישון.
"קום! מה עובר עלייך?!" אמרה דני בכעס והרביצה לו.
"באת להציק הא" אמר בעייפות.
"לא, באתי להבין מה עובר עלייך!" אמרה בחומרה. הארי מעולם לא התנהג ככה אליה.
הארי פקח את עיניו וראה את פניה המצפות לו, נאנח והתיישב משפשף את עיניו.
"לא קרה לי כלום" פיהק.
"כן ברור" נחרה דני והביטה בו בעצבנות.
"באמת" אמר וקם מהספה. הוא מתח את ידיו והעביר אותן בשיערו.
"אני במקלחת" אמר בין פיהוק למשנהו.
"אני בבית ספר" אמרה דני ויצאה החוצה במהירות. היא הגיעה לבית הספר תוך זמן קצר ונכנסה לכיתתה. טורי הניחה את התיק שלה ליד דני.
"היי" אמרה דני למראה טורי.
"איך היו הלימודים אתמול?" שאלה טורי והתיישבה על השולחן שלהן והוציאה מסטיק ורוד מכיסה.
"נורא" אמרה דני והשפילה את מבטה "אני חושבת שנדלקתי על דין.."
"מה?!" אמרה טורי "אבל הוא נתן לך רק שני ימים חופשיים בשבוע!" הוסיפה בציניות.
"נו באמת.. אני לא יכלה להדלק עליו הוא החונך שלי.. וגם הוא שחצן ויהיר, ומושלם במידה קיצונית מדי.." אמרה דני ונאנחה.
טורי ציחקקה "את נראית ממש מאוהבת אחותי" דני העיפה בה מבט כועס.
היום עבר דיי מהר ודין תפס אותה בשער בית הספר "חשבת שתצליחי להתחמק הא?" שאל. דני צימצמה את עיניה בכעס.
הם הלכו לביתה בשתיקה.
"תגידי.. לגבי אתמול," התחיל דין ודני התפללה שזה לא מה שהיא חושבת שזה.
"זה שלא היית מרוכזת.. זה לא היה בגללי נכון?" שאל דין ונעצר. דני נעצרה גם היא והסתכלה עליו.
היא מיצמצה מספר פעמים "לא ממש לא, למה אתה חושב?"
"אה יופי" אמר דין ומבט מבואס הופיעה לשניה על פניו, או שזה מה שדני חשבה שראתה "כי החניכה הקודמת שלימדתי הייתה מאוהבת בי בטירוף, ושיגעה לי את השכל.. זה היה נורא".
דני נשמה ארוכות ועיניה התרחבו.
"אתה לא חושב שיהיה קל ללמוד יחד עם אני אהיה מאוהבת בך?" שאלה דני בשקט. היא רצתה לוודא שהמבט שראתה קודם היה אמיתי.
"בכלל לא קל. אפילו קשה" אמר דין ובאותה המהירות שהמבט המבואס הגיע, הגיע גם מבט מלא תקווה. דני קיוותה שהיא לא מדמיינת.
הם הגיעו לביתה ולמדו עד שהזמן תם ודין הלך לביתו.
תגובות (0)