החיים בלעדייך- פרק 5

•מטר•
״נו ליאם, אני אמרתי שאני מצטער.״ אחרי הגילוי ביומן של דנה ליאם לא הייתה מסוגלת להסתכל לי בעיניים.
״עכשיו אני מבינה למה לא רצית שנקרא ביומן,״ אמרה בגיחוך. ״אתה ידעת כבר הכל מההתחלה.״ צחקה במרירות. ״אולי אתה בעצם המטורף שקבר את היומן של דנה באדמה.״
״ליאם את יודעת טוב מאוד שלא עשיתי את זה.״ ניסיתי להתגונן למרות שידעתי שאין לי שום סיכוי בפניה.
״לא.״ היא הניפה בידה בביטול. ״אני יודעת דבר אחד, שמעכשיו אתה לא רק אגואיסט דביל אתה גם מניאק נצלן!״ הטיחה בי.
״את צודקת.״ אמרתי בכניעה. ״אני כל הדברים האלה שאמרת.״ השפלתי את מבטי. היא צודקת זה מגיע לי. ״אין לך מושג כמה אני מצטער על זה.״ אמרתי בצער. ״אם רק נוהר הייתה מבינה את זה.״ פלטתי מפי.
״אתה… אני רוצה שתספר לי את ההמשך.״ דרשה.
״ליאם, בשביל מה זה טוב?״ שאלתי.
״תגיד, אתה מבין שכרגע אתה ודנה החשודים המרכזיים?״ הטיחה בי.
״היי! את לא חושבת שאני…״ ניסיתי להתגונן ללא הצלחה.
״כל שנייה שאתה מבזבז כאן ומסתיר ממני האמת, רק מעלה את החשד שלי כלפיך.״ אמרה בכנות.
״זו באמת הייתה טעות של רגע.״ הסברתי. ״זה היה במסיבה, באותו היום נוהר לא הרגישה טוב.״ סיפרתי.
״כן, אני זוכרת את זה.״ מלמלה. ״נשארתי איתה בבית, טיפלתי בה.״ סיפרה בזמן שעלה בה חיוך עצוב.
״בכל מקרה, הלכתי למסיבה ודנה לא הפסיקה להתעלק עליי… היינו שיכורים ומשם העניינים התגלגלו.״ הסברתי בקצרה.
״דנה כותבת ביומן שלה שהעניינים הסתבכו.״ הזכירה.
״כן,״ גירדתי בעורפי במבוכה.
״מה קרה שם?״ שאלה. בלעתי את רוקי והבטתי לצדדים. ״מה קרה שם, מטר?״ היא לחצה עליי לספר ההמשך.

***
״מי חשב שאזכה לסיבוב נוסף?״ אמרה דנה מצחקקת.
״העונג כולו שלי.״ השבתי בחיוך ממזרי.
״זו בדיוק הכוונה שלי, בייב.״ אמרה בזמן שעלתה מעלה מטה מלטפת ומנשקת את גופי.
לפתע צלצול הפאלפון שלי קטע את הרגע המהנה. ״נו מה!״ רטנה דנה בעצבים. ״חשבתי שאמרנו בלי הפרעות!״
הוצאתי את הפלאפון מתוך כיסי העפתי מבט חטוף בצג. אומנם ראיתי במטושטש אבל עיניי הצליחו לקרוא את שמה של נוהר. ״שיט…״ הדפתי את דנה אחורנית ותפסתי בראשי בזוג ידיי. ״זאת נוהר,״ מלמלתי.
״אולי לא תענה לה?״ התחננה. ״רק היום…״
״מצטער,״ עזבתי את תא השירותים ועניתי לשיחה.
״אהוב שלי, רק רציתי להגיד לך לילה טוב.״ קולה המתוק של נוהר נשמע על הקו.
כל רגשות האשמה החלו לצוף אצלי ברגע, לא הייתי מסוגל להשחיל מילה מפי כאשר קלטתי מה עשיתי.
״כן… לילה טוב,״ אמרתי באילוץ.
״מטר, הכל בסדר?״ שאלה בחשדנות.
״כ-כן… בטח יפה שלי.״ ניסיתי להתאפס על עצמי. אסור שנוהר תדע על מה שקרה כאן, היא תיפגע מאוד.
״טוש, זה הפעם האחרונה שאתה בורח לי באמצע, מבין?״ צעקה דנה אל תוך הפלאפון.
״מה זה מטר? מי זאת?״ שאלה נוהר בבלבול. ״זאת דנה שם?״
״סורי בובה, הוא צריך ללכת,״ אמרה דנה מצחקקת וניתקה את השיחה.
***

״ואז בעקבות השיחת טלפון נוהר הגיעה לכאן.״ סיפרתי.
״היא… תפסה אתכם באמצע?״ שאלה במבוכה.
״כן.״ הנהנתי בראשי. ליאם הביטה בי בגועל.
״אני באמת מצטער, ליאם.״ אמרתי בצער.
״מצטער?״ צעקה. ״כן בטח,״ גלגלה את עיניה בזלזול. ״הרי זה מה שאתם יודעים לעשות, לבגוד ואז לבקש סליחה, נכון?״
״ליאם, בבקשה אל תתפרקי לי עכשיו, אנחנו צריכים…״
״אנחנו לא צריכים כלום, מטר!״ אמרה בביטול. ״בזה הרגע אתה לא חלק מהחקירה!״ קבעה.
״סליחה?״ שאלתי בתדהמה.
״מבחינתי הכל קרה בגללך מטר, אני ממש לא רואה את עצמי משתפת פעולה עם אחד כמוך.״ אמרה.
טוב, אם לומר את האמת אני גם לא יכול להאשים אותה.
״ביי מטר,״ ליאם ארזה את חפציה ומיהרה לעזוב את החוף.
״ליאם!״ קראתי לה. היא נעצרה והביטה בי בשאלה. ״אממ… את רוצה שאני אחזיר אותך הביתה?״ הצעתי.

״רק שיהיה לך ברור, זה שנתתי לך להחזיר אותי הביתה לא אומר שהכל בסדר בנינו.״ הדגישה. ״לחשוב שכל הדבר הזה קרה מתחת לאף שלי…״ מלמלה לעצמה. ״אז רגע! זה אומר שנוהר נעלמה כבר ביום חמישי בלילה!״
״היא בטח ברחה אחרי שהכל קרה.״ התערבתי.
״מה לא היה ברור במה שאמרתי קודם?״ שאלה בתקיפות. ״אתה כבר ממש אבל ממש לא חלק מהחקירה הזאת יותר!״ קבע.
״נו באמת, ליאם. אל תהיי ילדה קטנה!״ התעקשתי.
״ילדה קטנה?״ שאלה בתדהמה. ״אתה זה הילד הקטן כאן, זה שלא מסוגל לשלוט בעצמו!״ הטיחה בי בכעס.
״כמה אני כבר יכול להצטער על זה, ליאם?״ שאלתי בייאוש.
״רוצה לעזור?״ שאלה.
״ברור שכן!״ הנהנתי בראשי.
״תראה את זה כתנאי, עד שאתה לא משיג לי את דנה אתה בחוץ.״
״תגידי ליאם, את… את בכלל שומעת את עצמך?״ שאלתי בפליאה. ״זה מטורף! הבחורה יכולה להיות בכל מקום בעולם!״
״זה התנאי מטר, בלי דנה אתה לא חלק מהחקירה הזאת!״ התעקשה. ״זה או דנה או כלום, עכשיו ההחלטה בידיים שלך.״