החיים בלעדייך- פרק 12

•מטר•
הגעתי לשם, למקום שבחודש האחרון הפך להיות שלנו. חיכיתי לה לחוץ מעט וסקרן הרבה יותר. אולי לא עבר מספיק זמן, אבל זה בהחלט הזמן לדבר על הכל.
למרות ש… על מה בעצם יש לנו לדבר? תהיתי.
אם לומר את האמת, אני פוחד.
כן, פוחד.
אני פוחד ששוב יגיע התקף בלבול ואני אעשה משהו ששנינו נצטער עליו.
אני פשוט לא…
לפתע צחקוקים מאיזור החוף קטעו את רצף מחשבותיי. זה היה הסימן שליאם סופסוף הגיעה. אבל, להפתעתי היא לא הגיעה לבד.
״חשבתי שאמרת שאת רוצה לדבר.״ אמרתי.
״בדיוק.״ היא הנהנה בראשה.
״אז מה היא,״ הצבעתי בידי על שירה שעמדה לצידה. ״עושה כאן?״ שאלתי בחשדנות.
״היא,״ שירה הצביעה על עצמה. ״יודעת הכל.״ אמרה בחיוך מרוצה.
באותו רגע הרגשתי גופי מתחמם מעצבים.
כאילו… באיזו זכות בכלל היא מעיזה לספר לה הכל? ועוד להביא אותה הנה?
״מטר,״ ליאם קראה בשמי.
״עזבי, אני הולך מכאן, לא יודע מה חשבתי לעצמי שבאתי בכלל.״ אמרתי בכעס.
״קודם תשתוק ותקשיב ורק אחר כך, אם תחליט ללכת, אני לא אעצור אותך.״ אמרה ברוגע.
עמדתי במקומי. הבטתי בשתיהן מולי. אנחת ייאוש נפלטה מפי. ״אני מקשיב.״ אמרתי ושילבתי את ידיי על חזהיי.
״טוב אז…״ ליאם השפילה את מבטה אל הקרקע ושיחקה באצבעותיה. מה שגרם לחיוך קטן להיפלט מפי. היא לחוצה.
למדתי להכיר את ליאם בתקופה האחרונה, והמשחק בין אצבעותיה הוא סימן שהיא לחוצה.
היא הרימה את מבטה אליי ושבה להביט בעיניי דרך זוג עיניה הירוקות. ״תקשיב, החודש האחרון בהחלט היה מטורף,״ היא אמרה. הנהנתי בראשי להסכמה. ״זה נכון, התקרבנו קצת,״ סיפרה בחיוך. ״קצת יותר מדי.״ תיקנה. ״שכחנו את הסיבה האמיתית שגרמה לחיבור הפתאומי הזה.״ אמרה בגיחוך. ״ובשביל זה אנחנו כאן,״ אמרה. הבטתי בה בעיניים שואלות.
״ליאם,״ קראתי. ״אני… אני באמת לא מבין מה את מנסה להגיד.״ אמרתי בכנות.
ליאם הנהנה בראשה. ״אני רק… מה שאני רוצה לומר זה שפשוט נשכח מכל מה שקרה, ונתרכז במה שחשוב באמת.״ הסבירה. ״למצוא את נוהר, כמה שיותר מהר!״
הנהנתי בראשי להבנה. ״רגע,״ כיווצתי את גבותיי והעפתי מבט חטוף לכיוונה של שירה. ״איך שירה קשורה לכל העניין?״ שאלתי בחשדנות.
ליאם הביטה בשירה בחיוך. ״מעכשיו החקירה הזו לא רק לשניים.״ קבעה. ״מעכשיו, בחקירה הזו יש שלושה.״ הודיעה.
״שלושה?״ שאלתי המום.
״בדיוק.״ התערבה שירה. ״אני מצטרפת אליכם לחקור את ההיעלמות של נוהר.״ קבעה.
״לא נראה לי.״ התנגדתי.
״סליחה?״ שאלה ליאם בתדהמה.
״אין מצב!״ קבעתי. ״מצטער, אבל אני לא סומך עליה.״ אמרתי בכנות.
״לא סומך עליי?״ שירה נראתה פגועה מדבריי.
״תחשבי על זה ליאם, את באמת יכולה לסמוך עליה?״ שאלתי אותה.
״היא החברה הכי טובה שלי, מטר!״ אמרה ליאם.
״החברה הכי טובה שלך, מתי שנוח לה.״ תיקנתי אותה.
ליאם גלגלה את עיניה ובלעה את רוקה בכעס. ״את יודעת שאני צודק.״ התגוננתי.
״אתה טועה!״ התערבה שירה. ״חוץ מזה, אנשים עושים טעויות.״ אמרה.
״אולי, אבל לא באמת אפשר לסמוך עלייך,״ זרקתי. ״את בגדת באמון של פאקינג החברה הכי טובה שלך!״ הזכרתי. ״עזבת אותה בתקופה שהיא הכי הייתה זקוקה לך.״ יריתי לעברה. ״ועוד למה?״ השתעלתי. ״בשביל לנסות להיות מקובלת.״ הבטתי בה בסלידה.
״אתה אל תדבר איתי על בגידות!״ שירה התפרצה לדבריי. ״אתה האחרון שיכול לדבר על בגידות.״ אמרה. ״בכל זאת… מצחיק שהבנאדם שבגד בחברה שלו פאקינג פעמיים מאשים אותי בבגידה.״ ירקה בארסיות.
באותו רגע הבנתי. הסוד שלי התגלה. פתאום, נעלמו לי המילים. בלעתי את רוקי והשפלתי מבט. היא צודקת, אני באמת האחרון שיכול להטיף למישהו על בגידה.
״מטר, אני…״ ליאם הניחה את ידה על כתפי.
״עזבי,״ הנפתי בידי בביטול. ״לא מגיע לנוהר אחד כמוני.״ אמרתי בכאב.
״בטח שכן!״ אמרה בחיוך.
״לא,״ נענעתי בראשי.
״מטר, אתה אוהב אותה, רואים את זה. בסדר, טעית אבל תמיד אפשר לתקן.״ אמרה בעידוד.
״לא יודע. ליאם אני…״
״בתור התחלה, נפתח כולנו דף חדש.״ הציעה ליאם. ״נחליט מעכשיו החקירה היא בראש, והיא מה שחשוב!״ אמרה. ״נשכח מהכל, נתחיל מחדש.״
כשחושבים על זה, ״החקירה״ הזאת היא הסיכוי הקטן שלנו למצוא את נוהר, לדעת את האמת. ליאם צודקת. צריך לשים בצד את כל משחקי האגו הטיפשיים ופשוט להתרכז רק במטרה האמיתית- למצוא את נוהר!
״נו? אז אתם איתי?״ שאלה ליאם.
״אני איתך לגמרי!״ הצטרפה שירה.
״מה איתך מטר?״ ליאם הביטה בי בעיניים שואלות.
״אני אומר שבואו נמצא אותה כבר!״ אמרתי בחיוך.
״מבצע נוהר ממשיך!״ הכריזה ליאם בחיוך.
״רגע!״ התפרצה שירה בפתאומיות.
״מה קרה? כבר מתחרטת?״ שאלתי בגיחוך.
״היית מת שאני אתחרט הא?״ השיבה באותה נימה.
״בבקשה אל תריבו שוב!״ התחננה ליאם. ״אני מקווה שהמבצע הזה יסתיים כמה שיותר מהר, כי אני לא בטוחה שאוכל לשרוד כל כך הרבה זמן עם שניכם.״ אמרה בציניות.
שירה ואני הבטנו אחד בשנייה במבטים ממזרים. ״מוכן?״ שאלה אותי.
״מוכן?״ הנהנתי בראשי.
״מה מוכן? לא הבנתי.״ אמרה ליאם בבלבול. ליאם עדיין לא הספיקה להבין מה קורה סביבה וכבר היא מצאה את העצמי מלאה בחול.
״אני אהרוג את שניכם!״ היא צעקה ורצה בעקבותינו על החוף.
טוב, אז אולי אחרי הכל שלוש הרבה יותר טוב משתיים?