החיים בלעדייך| פרק 2

החיים בלעדייך פרק 2

ליה האומללה, הלכה לבית ספרה כרגיל, מאז שדניאל וגילי נהיו חברים, היא השתנתה, היא הייתה פגיעה יותר, דיכאונית וכעוסה יותר ממה שהייתה פעם. ציוניה ירדו, היא לא הקשיבה בשיעורים, ואז, זה קרה, היא חלתה. היא חלתה במחלה נוראית וקשה, היא הושכבה בבית חולים למשך כמה חודשים, בהתחלה רק מיכל, הוריה, אחותה הקטנה שירי, ומשפחתה של חברתה לילי, באו לבקר. אך, יום אחד, כל כיתתה באה לביקור, כולם הכינו לה אלבום ואיחלו לה החלמה מהירה. אך היא לא התעניינה בהם, היא רק הסתכלה על דניאל וגילי, שישבו בצד וצחקו, הם לא ידעו עד כמה זה כאב לליה שהם ישבו להם בצד וצחקו. היא לא רצתה שהם יתקרבו אליה, אך גם שלא יהיו בצד. מיכל התקרבה ואמרה "אל תשימי לב, תהני, הבאנו לך מלא ממתקים!” אמרה וצחקקה.
אך ליה לא רצתה להנות. היא רק רצתה שדניאל יפסיק להכאיב לה כל כך!.
בלילה בבית החולים היה מפחיד מאוד, רופאים ואחיות בחלוקים לבנים רצו מחדר לחדר, הרוח נשבה וכל החוטים שהיו מחוברים אל ליה נראו מאיימים ומפחידים בחושך של בית החולים. הרעש שנשמע מן המכונות הפחיד את ליה והיא לא הצליחה להירדם. היא הרגישה עייפה כל כך למרות שלא עשתה כלום. לראות את דניאל הכאיב לה והתיש אותה. למחרת בבוקר מצבה החמיר, כאשר האחות נכנסה היא ראתה את ליה מעולפת על מיטתה, היא עשתה לה הנשמה והחזירה אותה. כשהוריה באו לבקרה הרופא אמר להם "בלי מבקרים, מצבה מחמיר.” ליה לא רצתה לראות אף אחד חוץ מדניאל. לראות אותו הכאיב לה, אך גם שימח אותה. היא ביקשה מהרופא שהכיתה שלה תבקר אותה עוד פעם אך הוא לא הרשה זאת.
“למה?” שאלה
“כי מצבך רק החמיר לאחר ביקורם"
“ד"ר זילברג, אני ארגיש טוב יותר מבטיחה!” אמרה לרופא שלה ד"ר זילברג, הרופא היה כבן שלושים, ונראה כברוב הדרמות על בתי חולים, זאת אומרת שהוא היה נאה.
“טוב, אם את מתעקשת, אבל בתמורה לכך, את מנסה את הטיפול החדש שלי" אמר.
“תודה דוק'” אמרה ליה.