החיים בזבל ! – הקדמה (סיפור חדש ! והפעם אין וואן דיירשן )

הקדמה :
היי,אני שירן אני בת 18 אני לא אוהבת לספר כול כך על עצמי יש לי עיינים ירוקות מלוכסנות (סוג של סיניות) יש לי שיער חום ויש לי גומות אין לי הורים . שהייתי קטנה בת עשר בערך אבא שלי נפטר ואז אמא שלי התחילה לשתות ולהתמכר לסמים ולהאשים אותי בכול מה שהיא עושה אז ברחתי מהבית שהייתי בת 15 והכרתי חברה והיינו כמו אחיות והייתי יוצא עם אח שלה שנה עד שהתגלה לי שהוא בוגד בי הייתי בדיכאון כי זאת לא הפעם הראשונה שנפגעתי מבנים אז בגיל 16 וחצי ברחתי ועד עכשו אני עברת ממקום למקום לפעמים אני עובדת אצל דודה שלי בקפיטריה כדי להרוויח כסף ומתי שהיא צריכה היא נותת לי אבל אני לא מבקשת רק שאי ממש זקוקה כי אין לי מה לאכול אני אולי נשמעת זונה כזאת שבטח מזמן כבר עשתה את זה ובטח עם סמים אבל זה ממש לא נכון למרות הכול אני שומרת על הכבוד שלי ולא יוצאת עם בנים ובמיוחד לא לוקחת סמים ולא שותה כי אני יודעת מה זה עושה לאנשים אני את גיל התמימות עברתי מזמן אני קשה ולא נותת לאף אחד להתקרב אליי אני מדי פעם צריכה לגנוב מאשים וזה לא עושה לי טוב אבל פשוט אין לי ברירה .
"הייי בואי לפה לאן את חושבת שאת רצה" שמעתי את השוטר צועק
המשכתי לרוץ עד שהגעתי לסמטה חשוכה והוא כבר ברח
"יופי עכשו איבדתי את כול הדברים שלי " דיברתי עם עצמי אין לי כול כך הרבה דברים יש לי שתי חולצות ושני גי'נסים ועכשו נשארתי רק עם חולצה אחת וג'ינס אחד
ישבתי עם הרגלים מקופלות בסמטה החשוכה והמפחידה ועצמתי עיניים.
ולפתע הרגשתי מישהו נוגע בי פתחתי את העיניים וזה היה איזה שיכור אחד הסריח מאלכוהול
"היי בובה" הוא אמר בזמן שקמתי
התקרבתי עליו הטמבל חשב שאני הולכת לנשק אותו חייכתי חיוך שטני ונתת לי מכה בביצים
"בובה תיקרא לחברה שלך יהומו" צעקתי והתחלתי לרוץ עד שהתנגשתי במישהו.