החיים אחרי – פרק 7.
"מצאנו קצה חוט בקשר לתאונה".
מה? אני שמעתי טוב?
"מ..מה מצאתם?" התחלתי לגמגם מהיתרגשות.
חיפשתי אותו,את ההוא שהרג את אבא שלי ואחותי הקטנה,אבל כמה שחיפשתי לא מצאתי שום דבר שיכול להוביל אותי אליו.
אימי הגיעה לסלון בסערה כשהיא מלמלת דברים לא מובנים ועינייה הכחולות שירשתי אותן ממנה נצצו בלהט.
אימי לא רצתה להרוס את החיים למי שעשה לנו את התאונה,לנו כבר נהרס החיים אז למה שגם לו ייהרסו?
אבל לאט לאט היא הבינה,שככל שהוא מסתובב בחוץ יותר ויותר,הוא מסוגל לעשות עוד תאונות ולהיתחמק ממנה כמו פחדן בזמן שאנשים אחרים יהיו קורבנות לכך.
"מה מצאתם?" היא הגיעה לשוטרים עם חיוך רחב החושף שיניים,מגישה להם כוסות עם מים קרירים לשתייה ומצווה עליהם להיכנס לבית.
"יש מצלמות שתיעדו הכל" השוטר חייך בידיעה שהולכים לגלות מי הרג את אבא שלי ואחותי.
"למה לא אמרו לנו לפניי?" אימי שאלה כשהיא מגישה פרוסות עוגת שוקולד לשוטרים.
אליאור כיווץ את גבותיו השחורות כלא מבין מהמיתרחש והיסתכל עלי.
השפלתי מבט,אני ממש לא רוצה שאליאור יתחיל לרחם עליי כמו שאנשים עשו כך בעבר.
"המצלמות נימצאות בקיוסק שהיה ממול הכביש,אתם צריכים להגיע לשם ולהכנס לתאריך המדויק בו קרתה התאונה" השוטר השני אמר כשהוא מיתעלם משאלתה של אימי, ותוחב לפיו הגדול עוד חתיכת עוגה שהיא הגישה לו.
"זאת אומרת שנדע מי עשה את התאונה!" אימי אמרה בחצי צעקה,כשהיא מיסתכלת עליי ובאה לחבק אותי. אפשר להגיד שאני נימעכתי ביגללה.
לאחר שהשוטרים הלכו,אני ואימי היתארגנו לנסיעה לקיוסק,ואליאור בהיתנדבותו אמר שהוא כבר ישגיח על איתי למרות שלא היה לו מושג קלוש מה קרה כרגע.
ניכנסתי אל המכונית בחששות ובפחדים שלא נמצא את מי שהרג אותם-את שני האנשים שהיו הכי חשובים לי בעולם.אני ואימי ניכנסו אל הקיוסק,מבקשים לראות במצלמות את העבריין.
המוכר בקיוסק הוביל אותנו לחדר בו היה שולחן קטן בצבע חום ומעליו נימצא המחשב עם הנתונים.
ניכנסו אל התאריך של התאונה שהיתקיימה,מחכים שהסירטון יעלה,כפי שהמוכר הסביר לנו.
"הינה שירני,עכשיו אנחנו יכולים לדעת מי הרג את אבא והילה,את מוכנה לזה?"
אימי שאלה,כשהיא מיסתכלת עליי ברצינות בזמן שאני בולעת את רוקי ומהנהנת כתגובה.
כל כך קשה לראות מחזה כזה,אנשים שרויים על רצפת הכביש מלאי דם ואני הייתי בתוכם.
שכבתי על הריצפה עם בגדים מוכתמים מדם, כך ניראתי כשזה קרה?
כשהאמבולנס הגיע לעזור,אדם יצא מהרכב השני,והלך כשיכור,לבוש סוודר כחול עם כובע שמסתיר את פניו.
כניראה גם כשהוא היה שיכור הוא ידע מה לעשות.
הוא ברח והותיר מאחוריו אנשים פצועים,שתי מכוניות הרוסות,והרבה עצב באוויר.
"אמא הוא לא הראה את עצמו" אמרתי לאימי בנימה של אכזבה,ודימעה בוגדנית יצאה לי מעיניי.
"אל תידאגי,בסוף נמצא אותו" היא לחשה לי וחיבקה אותי חזק מבלי להפסיק.
ניכנסנו אל הבית,רואים את אליאור ואיתי יושבים וצופים בטלוויזיה.
היתיישבתי ליד אליאור,מניחה את ראשי על חזהו הקשיח ועוצמת את עיניי כדי להרגיע את הכאב.היתעוררתי כשהשמש נחה עליי,שומעת את הציפורים מצייצות.
הסתובבתי לצד ימין,אליאור שכב לידי עם עיניים עצומות,גופו העליון היה חשוף ושיערו היה פרוע.
זה מוזר,למה הוא ישן לידי?
קמתי מהמיטה,עצובה ממה שהיתרחש אתמול ושוטפת את פניי.
"בוקר" מילמלתי אל אימי כשהגעתי אל המיטבח הצנוע,סוחבת את רגליי באיטיות.
"שירני קמת! איפה אליאור? הוא עוד לא היתעורר?" אימי שאלה אותי כשהיא הכינה את הטוסטים לבית הספר עם חיוך על הפנים.
איך היא יכולה לחייך כל הזמן?
קשה לעגל את השפתיים לחיוך אמיתי,כשקורה דברים שלא ציפית בחיים.
כניראה שאימי כל כך חזקה.
"למה אליאור ישן איתי?" שאלתי אותה עם פנים אדומות כשאיתי ישב על השולחן ואכל מהכריות עם חלב.
"הוא ראה שאת היתאכזבת לכן הוא נישאר איתך".
מה?
הוא נישאר איתי כדי לעודד?
כל כך נחמד מצידו!
"את אוהבת אותו נכון?" אימי שאלה ואני בתגובה הסמקתי והשפלתי מבט.
"את אוהבת אותו!" אימי ציחקקה ואני גילגלתי עיניים.
"את מי היא אוהבת?" אליאור ניכנס ללא חולצה,עם בוקסר וניראה עייף ביותר.
"היא אוהבת את הטוסט הזה נכון שירן?" אימי חיפתה עליי בזמן שהכניסה אל פי חתיכת טוסט חמה ואני שיחקתי את עצמי מיתענגת עליו.
אני שחקנית מעולה!
אימי תמיד אהבה לדעת מה קורה ביני לבין בנים ואני שנאתי שהיא מיתערבת.
זה כל כך מעצבן לפעמים!
"טוב אני הלכתי להיתארגן" אליאור ציחקק והכניס לפיו קוקומן בטעם וניל שוקולד,הולך אל עבר חדרי.
"תודה אמא" עניתי מגלגלת את עיניי כהרגלי,והלכתי לחדרי.
הסנפתי את ריחו הממכר של אליאור,ופתחתי את הדלת.
"מאיפה יש לך בגדים?" שאלתי את אליאור כשהוא כיפתר את חולצתו הלבנה שהבליטה לו את השרירים.
"קפצתי אתמול לבית ולקחתי כמה" הוא ענה כשבהיתי בו,כמעט מזילה ריר."אני יודע שאני חתיך,רק לא צריך לבהות בי!" הוא ציחקק וגרם לי לתת לו אגרוף קטן בידו השרירית.
"טוב לכי להיתארגן אני מחכה בסלון" הוא לקח את הדברים שלו ויצא מהחדר,משאיר כרגיל שובל של ריח נעים.
לבשתי את בגדיי הפשוטים,סירקתי את שיערי השחור ברשלנות ויצאתי אל הסלון.
אליאור ישב בספה מחכה לי כדי שנלך אל הבית ספר.
"שנזוז?" שאלתי את אליאור ופתחתי את דלת הכניסה.
"קחי" אימי הביאה לי את הטוסט שהכינה ואת הכדורים שאני אמורה לבלוע אותם כדי שלא אקיא לאחר שאוכל.
"תודה אמא" ניסיתי לחייך את החיוך הכי מזויף שלי,למרות שהיא ידעה שאני לא במצב רוח טוב עכשיו.
"יום טוב!" היא צעקה כשאני ואליאור ירדנו אל הרחוב כדי ללכת לבית הספר.
"תגידי,למה השוטרים אתמול הגיעו אליכם?" אליאור שאל את השאלה היחידה שלא רציתי שישאל.
למה הוא אוהב לשאול כל כך הרבה שאלות?!
"אני מבין שאת לא רוצה לדבר על זה" הוא אמר כשראה שאני שותקת ולא רוצה לענות.
"תודה" לחשתי והשפלתי מבט,הרגשתי את גופו החסון של אליאור כשהוא חיבק אותי חזק ולא הרפה.
ניכנסו אל בית הספר,וכרגיל אף אחד לא היתייחס אליי.
אליאור הלך כשראה את חברים שלו,ועדיין בהיתי בו.
יש מצב שאני מיתאהבת?
תגובות (4)
חייםשלי!!כל כך התגעגעתי לכתיבה שלךך תמשיכיי ♥
♥♥♥אוהבתת מלא ומעריכהה! :*
סיקרנתתת , מאוד מעניין אהבתי מאוד:)
תודה רבה!! כיף לראות תגובה כזאת♥אוהבתת♥