החיים אחרי – פרק 5.

"אתה אף פעם לא יודע מתי תהיה הפגישה האחרונה שלך עם בן אדם"
**
ציחקקתי ביחד עם כולם כשנסענו בכביש,אבי החליף שיר והילה התחילה לזמזם אותו כשהוא מיתנגן.
"ראית איך אביאל היתרגש?" הילה שאלה אותי כשעיניי עומדות להיסגר מעייפות. "ברור שהוא היתרגש,הוא היתחתן היום" עניתי להילה בזמן שהיא חייכה חיוך מתוק.
לפתע,אורות הגיעו משום מקום,מתקרבים יותר ויותר אלינו,זכוכיות היתנפצו באוויר ואני נישכבתי על ריצפת הכביש,כשאני שומעת מישהו קורא לי.
"שירן" שוב הקול המוכר קרא לי,פתחתי את עיניי כשאני רואה את אימי מולי מושיטה לי כוס מים קרירים.
"שירן את חלמת עכשיו סיוט,זה רק סיוט" לגמתי מעט מהמים כשאימי הרגיעה אותי ועזבה את החדר. היסתכלתי בשעון השחור הגדול,4:00 לפנות בוקר,אפשר לישון עוד שלוש שעות. אבל איך אפשר לישון? איך אפשר לישון בידיעה שאני עלולה לחלום עוד סיוט? מה הטעם בלעצום את העיניים ולחוות את הרגעים הכי קשים בחייך?
משכתי את השמיכה אל הפרצוף שלי,כשהדמעות הבוגדניות מיתפרצות החוצה,וגרוני כמעט נחנק מהעצב. "למה זה היה צריך לקרות,למה?" לחשתי כשהנחתי את ראשי על הכרית הלבנה,עוצמת את עיניי,כשדימעה ירדה על לחיי.
פקחתי את עיני כשאני שומעת את הציפורים המצייצות בשירה ואת השמש החמה עלי.
היסתכלתי בשעון,8:00 ואני מאחרת בשעה,ועוד בימים הראשונים שלי בבית ספר.
היסתכלתי על המראה,שיערי השחור היה מבולגן ומלא קשרים ועיניי הכחולות היו נפוחות מבכי לאחר שכל הלילה חלמתי סיוטים.
שטפתי את פניי כדי להוציא את כל הליכלוך וכל הכאב,מנסה לחייך חיוך מאולץ. "בוקר טוב שירן" אימי חייכה אליי כשהגעתי לסלון ברגליים כושלות,בזמן שאיתי אכל דגנים בקערה.
איחלתי להם בוקר טוב בחזרה ופניתי לחדרי,עושה את סידורי הבוקר.לבשתי את מיכנס הג'ינס הפשוט ואת החולצה הלבנה החלקה,נעלתי את הנעלי אולסטאר הלבנות,לקחתי את תיקי השחור,איחלתי יום טוב לאימי ואיתי ויצאתי לכיוון בית הספר.
הבית ספר החדש שאני לומדת בו נימצא ליד הבית במרחק של הליכה קצרה,לעומת הבית ספר הישן שהייתי,בו היה צריך להגיע אליו עם אוטובוס.
ראיתי שהליכה מהירה לא תעזור להגיע מהר,השעה 8:40 והשיעור התחיל לפני חצי שעה כך שהתחלתי לרוץ מהר.
פתחתי את דלת הכיתה מיתנשפת בזמן שכל העיניים עליי "שירן,כבר בימים הראשונים לאחר?" המורה שאלה בנימה של אכזבה בזמן שהשפלתי מבט כשאני מבטיחה לה שזה לא יקרה שוב,הבטחתי אבל לא ניראה לי שאקיים את מה שאמרתי למורה בזכות הסיוטים שבאים לי בלילות.
היתיישבתי ליד אליאור,כשהוא שותק ומיתרחק מעט ממני,ניראה שעדיין כועס על מה כשישקרתי לו,אבל לא יכולתי להגיד לו את האמת והוא היה צריך להבין אותי ולא לברוח ולהוציא אותי רעה שלא אמרתי לו את האמת.
הוצאתי מחברת ועט והתחלתי לסכם את הנילמד,עד שהיתעייפתי והנחתי את ראשי על השולחן,לא ישנתי כל הלילה כך שמגיע לי רק להניח את הראש אפילו אם זה בשיעור.
"שירן אצלינו לא ישנים בשיעור!צאי מהכיתה!" המורה צעקה עלי,לא היה לי כח לריב איתה אז יצאתי כפי שהיא ציוותה עלי.
יצאתי אל עבר החצר מיסתכלת על השמיים וחושבת על אבי והילה עד שהרגשתי מישהו מיתיישב לידי.
"מה גם אותך הוציאו מהשיעור" הוא הפר את מחשבותיי,בזמן שאני מריחה ריח של עישון. הבטתי בו,הוא היה ניראה גבר הכובש כל בת העוברת דרכו אבל זורק לאחר כמה ימים,עייניו היו בגוון כחול וירוק ושיערו היה בהיר,הוא היה שחום עם גוף שרירי וחסון.
הינהנתי על שאלתו כשהוא מביא לי את ידו ללחוץ אותה וידו השנייה אחזה סיגריה, "אושר"הוא ענה עם חיוך חושף שיניים לבנות,בטח הוא מלבין אותן מהסיגריות. "שירן" חייכתי בחזרה,איך אפשר לא לחייך לאחד כמוהו? "אז מה שירן למה הוציאו אותך חבל ילדה כמוך צריכה ללמוד" אושר אמר לאחר שלחצתי את ידו. הוא יותר נחמד מאליאור זה מה שבטוח!
"כי הנחתי את הראש על השולחן" פלטתי אנחה של ייאוש ואושר ציחקק לו בקול "ילדה רעה" והמשיך לצחוק,רק שאותי זה לא הצחיק ביכלל. הסיוטים האלו לוקחים לי את המאמץ בללמוד.
לאחר כמה דקות נהייה שקט,אני השפלתי את מבטי והוא סיים את הסיגריה שלו.
"אז באיזה כיתה את" אושר שאל אותי כשהוא מוציא את הסיגרייה השנייה שלו,איך אפשר לעשן כל כך הרבה?
"י'א3 ואתה?" שאלתי בחזרה,מאז שעברה התאונה נהייתי סגורה,ומייבשת כל אחד שעובר בדרכי אבל אצל אושר זה לא קרה אצלי,אפשר להגיד שהוא האדם היחידי שהצליח לגרום לי לדבר איתו בצורה קלילה.
"אני י'ב1" הוא הודיע בחיוך רחב,מסיים את הסיגרייה השנייה שלו במהירות.
שקט הישתרר בין שנינו,שקט של מבוכה,הרמתי אל מבטי לאושר ואושר היסתכל עליי. עינייו היו מהפנטות ולא יכולתי להסיר את מבטי מהן.
"מיצטער אני חייב ללכת" אושר אמר לי לפתע,כשהוא קם מהספסל,ניראה לחוץ כשלפני כן היה רגוע,הולך הליכה מהירה ממני מבלי להיסתכל לאחור.