החייל שלי מחיל המודיעין -פרק שניים עשר

חזרתי הביתה ונכנסתי ללמוד למבחן בחדר ,שלפתע נשמעה דפיקה בדלת "מי זה?"שאלתי
"אדר.."אמר
"כנס מאמי"אמרתי וקמתי לעבר הדלת שנפתחה אדר היה חיוור כמו סיד "מה קרה?"שאלתי
"מאי..אני חייב לשוחח איתך דחוף.." אמר
"מה קרה??"שאלתי בבהלה
"אני..עשיתי.."אמר
"מה עשית ?"אמרתי "אדר שב קודם כל ותירגע "אמרתי
הוא ישב ונרגע "הכנסתי את… "אמר ורעד
"אני מביאה לך כוס מים ואתה מספר לי מה קרה "אמרתי לו אחרי כמה דקות חזרתי ונתתי לו לשתות הוא נרגע וסיפר לי
"מאי..הכנסתי את טליה מהכיתה שלך להריון"אמר
"מה עשית?"אמרתי בפליאה
"יצאתי עם טליה.. לפני חודש את זוכרת שסיפרתי לך..שאנחנו יוצאים לדייטים …"אמר
"כן ו..?"שאלתי
"אחרי הדייט הראשון נכנסנו למיטה ..אני לא יודע למה.. לא יודע.. זה היה מתוך להט.. וזה קרה שכבנו לא מוגן והיא נכנסה להריון.."אמר
"אבוי..:"אמרתי והסתובבתי במעגלים בחדר
"מאי..אני לא יודע מה לעשות.."אמר
"לא יודע מה לעשות? ..אתה איתה בהכל! גם אם היא תפיל וגם אם לא!"אמרתי לו בטון קצת תקף
"למה את כועסת?:"שאל
"לא כועסת קצת לא מאמינה שאתה שכבת בדייט ראשון..אתה האחרון שתעשה את זה"אמרתי והתיישבתי לידו אדרי אני בחיים לא אשפוט אותך אבל אני מבקשת ממך אתה חמישים אחוז מזה אז תהייה איתה לא משנה מה.."אמרתי
הוא התחיל לבכות .."מאי היא ניסתה להתאבד.אני אוהב אותה אני באמת אוהב אותך פעם ראשונה התאהבתי ..והרסתי את זה..לרגע אמרתי לה שאני לא רוצה לקחת חלק בזה והיא פשוט ניסתה להתאבד ואמא שלה עצרה אותה בזמן.. היא כן עשתה הפלה כבר.. אבל..הרסתי את זה"בכה
אף פעם לא ראיתי את אדר שלי בוכה "אדרי..אני לא יודעת מה להגיד לך..לך אליה ונסה להשיב אותה אליך אין סיבה שהיא לא תאמין לך.. "לא הספקתי להגיד עוד משפט שרציתי וקיבלתי טלפון משיר
"שיר היי אני עם אדר הכל בסדר?.."שאלתי
"מאי טליה..התאבדה.. "אמרה
"מה? "צעקתי
"כן..היא כתבה מכתב שהיא כל כך אהבה איזה מישהו ושלא ייקח את זה על עצמו ..אבל היה לה חיים קשים כל כך..את זוכרת עם ההורים המסוממים והמכים שלה היא לא יכלה כבר..וגם ההריון שנפל עליה והיא אכלה את עצמה שהפילה"אמרה והבטתי על אדר שמביט במבט מבוהל עליי
"שיר אני אדבר איתך אחר כך.."אמרתי
"מה קרה?"שאל
"לא משנה …"אמרתי
"מה קרה?"בכה אדר
"טליה..התאבדה.."בכיתי
"מה?"בכה בבכי חזק
חיבקתי את אדר מנסה להרגיע ולא מצליחה.. "אדרי..אני לא יכולה להשאיר אותך לבד עכשיו.. "אמרתי
"אני רוצה למות !"בכה
"אתה לא תדבר ככה אדר אתה פשוט לא! "בכיתי ותפסתי את פניו "אתה פשוט לא אין לי חיים בלעדייך אתה הנפש התאומה שלי!"ישבנו ביחד מחובקים ובכינו ..
"אני הולך הביתה "..אמר
"אתה מתקשר אליי ברגע שאתה מגיע !" הפצרתי בו
"נראה.."אמר ויצא מהחדר רצתי אחריו
"אתה מתקשר הבנת?! אם לא אני אצמיד לך משטרה !"אמרתי לו בבכי
"בסדר אוף.."אמר והלך הלכתי אל שיר סיפרתי לה מה קרה.עם אדר.ישבנו ביחד גם ובכינו על טליה..טליה הייתה ידידה טובה שלנו.. מחר הלוויה ואחרי זה נלך לנחם את משפחתה ..את אחיה שאוהבים אותה ..הוריה הלכו לחקירה במשטרה ולמעצר עד שיחליטו מה עושים איתם..
"היי עילאי "התקשרתי אליו
"היי חמודה שלי מה שלומך?"שאל
"לא טוב כל כך.."בכיתי
"מה קרה אהובה?"שאל סיפרתי לו מה שקרה והוא שאל "רוצה שאבוא איתך ללויה?"שאל
"כן "אמרתי"תודה מאמי"אמרתי
"אין על מה אהובה שלי.."אמר "אני אהייה בקשר עם אדר,הוא התקשר אלייך?"שאל
"לא.עברו כבר שעתיים והוא לא עונה לי אני דואגת "..אמרתי ולפתע שמעתי דפיקה בדלת
"מי זה?"שאלתי
"אוריאל אני יכול להכנס?"שאל
"כן בטח כנס"אמרתי לו
"מאי את רוצה שנדבר אחר כך?"שאל עילאי
"כן בובי אני אתקשר אליך "אמרתי
"טוב אהובה שמרי על עצמך נשיקות"אמר וניתק
"שב אוריאל"הזמנתי אותו לשבת
"מאי.."אמר
"מה?"שאלתי בדאגה
"אדר בבית חולים..הוא ניסה להתאבד.הוא שכן שלי ואמא שלי אמרה לי"אמר
"אבוי..כמה נורא"התיישבתי על הרצפה ובכיתי
אוריאל התכופף לעברי וחיבק אותי "מאיוש..יהיה בסדר .."אמר
"איך הוא ניסה להתאבד?"שאלתי
"דקר את עצמו..הצילו את אותו על הרגע האחרון…"אמר
"אוי..כמה זה נורא..לא הייתי צריכה לתת לו ללכת לבד"בכיתי
"היי מאי..אל תאשימי את עצמך אל תעזי את כל כך טובה.."הוא ליטף אותי
"אני רוצה ללכת אליו .."אמרתי
"בואי נלך אליו יחד "הציע
"טוב "אמרתי. הוא הושיט לי את ידו ועזר לי לקום מהמיטה.נסענו יחד לבית חולים לבקר את אדר.ההורים שלו חיכו במסדרון
"מאי.."אמרה אימו של אדר וחיבקה אותי
"איך אדר?"שאלתי אותה והדמעות שוב פרצו ממני
"הוא יהיה בסדר הרופאים אמרו"אמרה ונשקה לי על הלחי "בואו שבו נלך להביא קפה את רוצה לשתות משהו?"שאלה
"לא אני לא תודה.אמרתי
"אורי?"שאלה
"לא תודה"אמר
ישבנו חיכינו שאדר ייצא מהניתוח..השעה כבר אחת בלילה.. הרופאים הוציאו את אדר מהחדר ולא יכולנו ללכת לראות אותו..רק ההורים זאת אומרת..אוריאל ואני חזרנו כל אחד לביתו וכל הלילה לא ישנתי מרוב מחשבות .
למחרת בצהריים התקיימה הלוויה ,עילאי היה איתי והרגיע אותי לאורך כל הלוויה .
"תודה שבאת "אמרתי לו אחרי הלוויה
הוא ניגב לי את הדמעות ונשק לי על המצח"למה את מודה לי?"שאל "אני אוהב אותך"אמר
"מה אמרת?"שאלתי
"שאני אוהב אותך"חייך
"גם אני אוהבת אותך.."התחבקנו והתנשקנו
"יש לי תחושה למשהו טוב"אמר
"וגם לי"אמרתי חייכתי לעצמי בלב…זה היה הרגע הנחמד ביותר ביממה האחרונה שלי.."ירח הדבש שלי מתחיל"..
המשך בקרוב :)