החייל שלי מחיל המודיעין -פרק עשרים ושלוש

"מאי?"אמר אוריאל
"היי"עניתי בבכי רועד
"מה קרה חמודה?"שאל והתיישב ליידי הרכנתי את ראשי "למה את בוכה?"שאל וחיבק אותי
"כואב לי הלב.."בכיתי
"מה קרה?"שאל
"עברתי הפלה.."בקושי הצלחתי להגיד
"הפלה?"שאל
"כן…"אמרתי
"מה איך מי?"שאל
"נכנסתי להריון מחבר שלי..והוא לא תמך בי בזה..בלב כבד הייתי צריכה לעשות הפלה…"הבכי לרגע נפסק
"איזה חודש היית?"שאל
"שלישי..היה דופק וחיים"הבכי שב "אני רוצחת!"זעקתי
"לא מאי לא את לא רוצחת.."חיבק אותי ונתן לי לבכות בין זרועתיו.
"אני מרגישה כל כך גרוע עם עצמי…אני שונאת את עצמי.."בכיתי
"לא לא מאי!"אמר אוריאל "את תהיי בסדר ..אני מבטיח"ליטף לי את פניי
"תודה.."אמרתי באנחה ראיתי את שיר מתקרבת אליי
"בואי אליי חמודה שלי"חיבקה אותי חזק
"למה כואב לי עדיין?"אני בוכה על כתפה
"זה טבעי בובה קטנה .."אמרה
"אני רוצה להחזיר את הזמן אחורה ולשכוח מעילאי והכל.."אמרתי בייאוש
"אני לא חושב.."אמר אוריאל ונגע בכתפי
"מה שלא הורג מכשל…"אמרה שיר "את תצאי מזה חזקה :"נישקה אותי במצח
"ואנחנו נעזור לך להיות מאושרת "אמר אוריאל וליטף את קצוות שערי
"תודה לכם …"אמרתי ונרגעתי קצת
"את לא צריכה להודות לנו מאי..מן הסתם שנהייה בשבילך תמיד.."אמרה שיר
"באמת שאנחנו אוהבים אותך"אמר אוריאל
"גם אני אתכם.. אני חושבת שאלך הביתה ..אני רוצה ללכת לנוח"אמרתי
"טוב מאי..דברי איתי אחר כך"אמרה שיר וליוותה אותי עם אוריאל לשער יצאתי ממנו
"בסדר"אמרתי לה "תודה שוב לשניכם"
"אין בעד מה"חייך אוריאל
"תמיד פה לצידך"אמרה שיר וחייכה חייכתי חיוך קטן אבל מזויף והלכתי הביתה
התקשרתי לעילאי והוא לא ענה ..אוי מה יהיה מה יהיה עם הבחור הזה? אולי עדיף לחתוך את הקשר? ואולי לא? אני כל כך אוהבת אותו עדיין.. כל כך מאוהבת…אבל כל כך כועסת..ברגע שאראה את פניו היפות את חיוכו המתוק אני אכנע לכעס והאהבה תשתלט עליי .. אני אוהבת את עילאי אני לא רוצה להיפרד מעילאי… מה יהיה ?אלוהים הגד לי מה יהיה? שלח לי מלאך !שלח לי מלאך שיגאל אותי מכאביי ! ..אני מנסה לישון צהריים ללא הצלחה ..מנסה לאכול..אך כל דבר שאני מכניסה לפה באלי להקיא אותו . נשכבתי על המיטה והבטתי באלבום תמונות שלי ושל עילאי
"מאי?"שמעתי דפיקה בדלת
"פתוח"אמרתי הדלת נפתחה ונכנס משם אוריאל
"מה שלומך?"שאל
"רע לי כל כך.."אמרתי
"רציתי לדעת באמת איך את מרגישה .."אמר
"לא טוב.. "אמרתי
"אני לא יכול להבין אותך…לצערי.."התיישב על המיטה שלי
"זה בסדר..זה כאב שלי אישה"הדמעות עלו לי
"אל תבכי..זה כואב לי..את מתוקה כל כך..לא מגיע לך מישהו שכזה…"אמר לי
"תודה.."אמרתי
"אני רוצה לחבק אותך…"אמר "את צריכה את זה נראה לי"
"אני צמאה לזה"בכיתי פתאום
"בואי אליי"אמר והתקרב
התקרבתי אליו והתחבקנו "תודה לך אורי..באמת תודה שאתה תומך.."אמרתי
"בשמחה מאי..בשבילך הכל .. "אמר ולפתע..התנשקנו
"שיט!"אמרתי
"פאק!"טמן את פניו בכפות ידו
"סעמק יש לי חבר…או שאין לי "בכיתי
"מאי..לא קרה כלום…"אמר
"בגדתי בעילאי!!"צעקתי ובכיתי
"אני מצטער.."אמר
"לא נורא .."אמרתי
"טוב נראה לי שאני אלך עכשיו "אמר לי
"כן… "אמרתי
"סליחה מאי"אמר
"זה בסדר..זה פשוט קרה..אי אפשר למחוק את העבר.."אמרתי הוא התנצל שוב וקם והלך… עילאי סוף סוף התקשר ואמר לי.. "מאי..אנחנו חייבים לדבר..אני בא אלייך בעוד שעה .."
אני חייבת לספר לו מה שקרה ..אבל מה כל כך דחוף לו פתאום לספר לי? …תחושה רעה עברה בי..
בקרוב….