החזרה שלי לוורן – מישיגן – פרק 4

נכנסתי לרכבו, הוא הביט בטייטס מעור היה ממש צמוד והבליט את רגליי ואת ישבני. חולצה בצבע שמנת ארוכה ומעיל עור מעליה. נעלתי נעלי עקב בובה ושיערי היה פזור לאורך כל גבי התחתון.
"את יפיפייה", הוא נשך את שפתיו התחתונות בחוזקה והעביר את עיניו על כל גופי בתאווה.
"אוליי תפסיק", אמרתי וסומק עלה על לחיי.
"את יפה גם כשאת מסמיקה", הוא אמר בחיוך משועשע והתניע את הרכב.
אני כתגובה גלגלתי את עיניי והבטתי מבעד לחלון. עוברים את הרחוב שלנו ונוסעים ל…אין לי מושג אפילו לאן.
היה רמזור אדום ואדי העיף לעברי את המבט וחיוך התנוסס על פניו…חיוך קטן וממכר.
"מה?", שאלתי ושוב הרגשתי נבוכה…אני חייבת להפסיק להיות כזאת תמימה ורגשנית.
"את יפה", הוא אמר והביט בי ברצינות. "אויש תפסיק", אמרתי וצחקקתי קלות.
"אני רציני…את יפה", הוא חזר על זה שוב וגרם לליבי להחסיר פעימה.
"תודה, גם לך לא חסר", אמרתי וחזרתי להביט מבעד לחלון. לא יכולתי להראות לו עוד את לחיי הבוערות. הוא עוד יצחק על זה והאגו שלו בסוף יתפוצץ.
"הגענו", הוא הכריז…נו באמת. איפה אנחנו?מה כל השיחים האלה?לרגע חשבתי שהוא הביא אותי לכאן כדי לאנוס אותי או להרוג…אבל רק לרגע. זה אדי, מה הוא כבר יכול לעשות?
יצאנו מהרכב, מבטי עדיין היה מבולבל קלות. כף ידו תפסה את כף ידי וככה הוא משך אותי קצת בפנים, אל תוך כל השיחים האלה. "ואו!פאק!", צעקתי ללא שליטה, הוא רק חייך כשראה איך אני נדהמת מהמקום המושלם ומחסיר פעימה הזה.
הכל כאן ירוק ופרחים מכל מיני צבעים. הפארק הזה, אין כאן איש אבל נראה כה מלאכותי, אבל הכל בעצם אמיתי ומריח…אין מילים להסביר אפילו.
"אני שמח שאהבת", הוא אמר וחייך חיוך קטן. אני התכופפתי וקטפתי פרח בצבע אדום, הצבע האהוב עליי.
"הוא פרס שמיכה והוציא יין ופירות. ממש רומנטי הבחור, מפתיע.
"תפסיקי עם המבט המופתע הזה, רואים שאת לא מכירה אותי וגם לא הכרת לפניי", הוא אמר בגאווה ובבטחון ואני צחקקתי קלות, מרגישה מבוכה קטנה ואת הסומק צובע את לחיי ללא הרף.
הוא פתח עם הפותחן את היין ומזג אל תוך שתי הכוסות שהוציא מהתיק והגיש לי אחת.
"תודה אדי", הודתי בחיוך וחיכיתי שירים את כוסו. הוא הרים את הכוס באוויר ואני גם את שלי.
"לכבוד הערב הנפלא הזה, בתקווה שיהיו עוד המון ערבים כאלה נפלאים איתך אינגה סיינדר", הוא אמר והתנגש בכוסי וחייך חיוך קטן.
"אמן", אמרתי ולגמתי מהיין.
התחלנו לדבר שוב…הכל זרם, הכל היה כיף ומרוב שצחקנו החלטנו להישכב על השמיכה הגדולה והפרוסה ולהירגע קצת.
"תקשיבי…לא ידעתי שיש לך חוש הומור כזה מפותח", הוא אמר וצחקקתי עוד קצת.
"כן..יש עוד הרבה דברים שאתה לא יודע עליי אדי", אמרתי לו ואני חושבת שהצלחתי לסקרן אותו.
"אז למה את חושבת שאת כל כך מושכת אותי אליך?את מסקרנת אותי, את מצחיקה וחכמה. ושלא נדבר על היופי שלך…אלוהים.. הוא אמר ונצמד אל גופי והביט אל תוך עיניי עמוק.
"את הכי יפה שראיתי, בחיים אל תתאפרי. הכי יפה לך טבעי", הוא אמר ונשכתי את שפתיי. "תפסיקי", הוא אמר ונשם עמוק. אני חושבת שיש לו חולשה לזה.
"מצטערת", אמרתי והרגשתי את גופי בוער, את כל דמי נשרף ממגעו ומילותיו הנוגעות.
"זה בסדר מתוקה", הוא כמעט לחש בחיוך הכובש שלו וליטף את פניי ברוך ובעדינות ממכרת כזאת…לא רציתי להתנתק ממנו. רציתי להישאר ככה עוד וללא הפסקה.
"תגידי…מי היה החבר האחרון שלך?", הוא שאל בכזה ביטחון וא חשב אולי לשאול אם בכלל היה לי חבר?
"לא היה לי חבר בחיים", הוא פער עיניו ונראה מופתע.
"את בחיים לא התנשקת?", הוא שאל ונדתי את ראשי לשלילה.
"אני לא מאמין…את…את מושלמת אינגה סיינדר", הוא אמר את שמי המלא וגרם לגופי להתחמם עוד יותר.
"תודה",הרגשתי מובכת מכל המחמאות האלה, אבל בעיקר מאוד אהובה ומוערכת.
"איך זה שהשתנית כל כך אה?", שאלתי אותו וחיוכו דהך.
"מה קרה?אמרתי משהו רע?", שאלתי בתמימות והתחלתי להרגיש רע, פחדתי שנגעתי בנקודה רגישה.
"תגידי…מה נסגר עם ההוא שנתקל בך?", הוא העביר נושא, טוב. עדיף לא להיכנס לזה עכשיו. כי אני מרגישה ממש בנוח איתו מה שפעם אין מצב שזה היה מגיע למצבים כאלה בינינו.
"ניק?כלום…מה איתו?" שאלתי והוא נאנח. "מה מה איתו?מה את חושבת שאני מטומטם?ראיתי איך הוא רוצה לטרוף לך את כל הגוף" הוא אמר בעצבים, הנימה הכעוסה לא הוחבאה והייתה חשופה לגמרי.
"עזוב אותו עכשיו…מי הוא בכלל?בוא נמשיך להנות מהערב הזה", אמרתי הוא הצליח להרגיע את עצמו.
"כיף לי איתך", הוא לחש וליטף את ראשי.
"מי היה מאמין אבל…גם לי כיף איתך אדי", הוא חייך ומשך אותי לחיבוק כשאנחנו שכובים וראשי נח על חזו השרירי והקשיח.