החוקים הבלתי כתובים של הדייט השלישי – פרק 3
התעוררתי באמצע הלילה, ראשה של תמר מונח על החזה שלי והיא ישנה עמוק. הסטתי אותה בזהירות וקמתי מהמיטה. הכנתי כוס קפה ויצאתי אל המרפסת. אוויר הלילה היה קריר ונעים על עורי החשוף. לגמתי את הקפה בשקט, מנסה לדחוק מהראש מחשבות לא נעימות. לפתע הרגשתי ידיים על כתפיי.
"הי בייב." אמרה תמר בקול עייף, רכנה לעברי ונישקה אותי. "מה אתה עושה."
"כלום." אמרתי בכבדות. "שותה קפה."
"באמצע הלילה."
הנהנתי.
היא התיישבה עליי, ידיה עוטפות את צווארי וראשי. "חשבתי שהתשתי אותך הלילה." העבירה אצבע על החזה שלי. "איך זה שאתה ער."
"ככה זה אצלי." עניתי. "אני תמיד ער בלילות."
"וגם תמיד נראה מבואס ומדוכא ככה."
שתקנו, עד שהבנתי שהיא מצפה ממני לתשובה.
"אה… כן." אמרתי. "יש לי דיכאון שבא בעיקר בלילה, ומקשה עליי לישון."
היא הביטה בי ארוכות, עיניה חודרות לתוך עיניי. "אני לא נופלת בזה שוב."
"מה?"
היא חייכה חיוך מריר. "שכבנו, עשינו אהבה, ואז באמצע הלילה אני מוצאת אותך שקט, לא קומוניקטיבי, ומדוכא. זה לא נראה טוב."
בהיתי בה. באמת לא הבנתי מה היא רוצה.
"תנסה להסתכל על זה דרך העיניים שלי." אמרה. "סקס ראשון שלנו, ואחר כך אתה שקט ומדוכא. מה אני אמורה להסיק מזה."
"ש… כמו שאמרתי, אני סובל מדיכאון בלילות."
"בחיים לא שמעתי על דיכאון כזה."
"להביא לך פתק מהרופא?"
היא קמה ממני, והלכה חזרה לחדר השינה. סיימתי בינתיים את הקפה. כשחזרה למרפסת, היא הייתה לבושה. "קח אותי הביתה." אמרה, ידיה על מותניה.
"עכשיו? השעה…"
"שלוש בלילה. לא משנה. קח אותי הביתה, עכשיו."
תגובות (2)
ממשיך לעקוב אחרי הסיפורים שלך. סקרן לגבי ההמשך. הכתיבה יפה בעיני. משפטים קצרים שמעבירים המון תחושה.
תודה רבה :-)