החופש הגדול
אז זהו. יצאנו לחופש הגדול
מה זה בעצם חופש גדול?
חודשים ושבוע של מסיבות, יציאות, וכיף בלתי נגמר.
אז לא.
אני כן אהיה בכל המסיבות שמתוכננות, ואני כן אצא לכל היציאות.
אבל אני אחזור הביתה. ואז מה?
יעביר עוד שנה. בדיוק אותו הדבר. בלי החברה שאני מאוהב בה כבר מהחופש הגדול של שנה שעברה.
בלי שום שיפור התנהגותי בלימודים.
בלי שום חברים חדשים.
בלי שום דבר בחיים.
רק אני והדגים המסריחים שאני חייב לזכור להאכיל.
איזה באסה שאין פה ממש הומור ושהסוף חרא?
טוב מחר צריך לקום בשבע.
תגובות (2)
יש לי המלצה ממש טובה לחופש, כן זה ישמע פלצני אבל אני עןשה את זה וכבר הרבה זמן נחופשים שלי מנוצלים בגלל זה:
המלצה 1-לוח חופש, אשכרה כמו לוח מבחנים מה אתה עושה כל יום. אל תירקב כל היום בים (או גרוע יותר מול המחשב) תבחר כל שבוע במה אתה ממלא אותו.
המלצה 2-רשימה,דברים שאתה רוצה לעשות החופש (להשיג עבודה, ללמוד משהו קצר כל יום, להתנדב במקום קבוע, לנסוע לטיול עם חברים..) ותנסה לוודא שאתה עושה כמה שיותר דברים מהרשימה.
חופש הוא מה שאתה בוחר שהוא יהיה, אם הוא יהיה מלא בתוכן או להירקב מול המחשב זה בחירה שלך. בהצלחה :(
מתוקה, לא דיברתי פה על ריקבון עצמי ובזבוז זמן בחופש. דיברתי פה על העולב שבחיים, על פרצוף שמח בחברה של מזוייפים.
היום כבר עברו כמה שנים מאז שרשמתי את הטקטס הזה, ואני מבין את החיים טיפה יותר לעומק ובעיקר את האבסורד שבחיים. הרצון להמשיך לחיות (ועוד איך לחיות) בזמן שכל יום שאנחנו ממשיכים לחיות בו בעצם רק מקרב אותנו יותר אל המוות.
אני דיברתי כאן על אכזבה מהסביבה, אבל אני מאמין שהסאב טקסט שלי היה אכזבה מעצמי. אכזבה מאותו ילד קטן שלא מרגיש שייך או שלם. אני יודע לבלות ולנצל את החופשים שלי, תאמיני לי. אבל אני לא ידעתי אז לשים את הנקודה על מה שחרא בחיים שלנו וביום יום שאנחנו עוברים.
לא שהיום אני יודע, אבל היום אני יודע שאני לפחות בדרך הנכונה :)
דרך אגב, כתבתי את זה כשהייתי בן 14.