החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 35~

כבר חצי שעה עברה ומיטשי עדיין לא נראית באופק. נו טוב, מה אני פותחת את הפה לשטן?
אשלי לא מפסיקה להתרוצץ כול הזמן… מעולם לא עשיתי מסיבה בבית שלי אז אני לא יודעת כמה זה קשה. כמה ילדים התחילו להרים ילדות ולזרוק אותן לבריכה.
לא הבנתי למה הן התנגדו. הרי הן לבשו בגדי ים, וזו מסיבת בריכה!
לילדים שזרקו את הבנות, מסתבר, קראו ברנדון וג'ו; שני בחורים חתיכים, שריריים ושזופים.
אוסטין וסטיבן עשו ספורט במתקני הספורט שהיו לאשלי בחצר, פרד ניסה להתחיל עם אלינור, שובל וניק דיברו עם שתי בחורות בלונדיניות ובחור עם שיער כהה, מצד אחד היו שתי בנות שבהו בברנדון וג'ו, מהצד השני היו בחור ובחורה שרבו, בבריכה היו עשרות מתבגרים ששחו, השפריצו אחד על השני, ומה לא…
בקיצור, כולם היו עסוקים.
ורק אני, לא.
ישבתי על כיסא נוח, בזמן שרון הלך לשירותים\להביא שתייה\ השד יודע מה.
"אני לא מאמינה שהוא תפוס." שמעתי את אחת הבנות שבהו בברנדון וג'ו אומרת לחברתה.
"הוא אחי הגדול." השנייה ענתה לה בבוז. "תראי את ברנדון, לעומתו."
"בחייך, ג'ו פשוט לוהט." הראשונה שילבה ידיים. "ולידיעתך, ברנדון שלך כבר תפוס."
"מה, באמת?"
"כן."
"עם מי בדיוק?" הראשונה, שכנראה הייתה אחותו הקטנה של ג'ו, אמרה לחברתה.
"מיטשי בראון. זה כזה ידוע." השנייה גלגלה עיניים.
מיטשי בראון?
"סליחה שאני מפריעה לכן, אבל, יש לכן תמונה של המיטשי הזאת?" שמעתי את עצמי שואלת את הבנות.
"אה… כן." הראשונה אמרה בבילבול. היא הוציאה פלאפון מהכיס ונכנסה דרכו לפייסבוק.
"זאת האמצעית, עם השמלה האדומה." היא אמרה והראתה לי את התמונה על המסך.
לא רק שזו הייתה מיטשי, זו גם הייתה התמונה מהמסיבה. נפלא.
"אה. תודה." אמרתי. "ועוד שאלה. יש לכן מושג מתי היא חזרה ל-"
"לברנדון?" היא קטעה אותי. "הם חזרו אתמול במסיבה."
דיברתי איתן עוד קצת, ואז חזרתי לשבת.
"היי." רון הגיע עם שתי כוסות מילקשייק. הוא הגיש לי אחת והתיישב לידי. "את לא קולטת איזה קטע מוזר."
"מה?" שאלתי בהסתקרנות ונשענתי עליו.
"זוכרת את מיטשי? היא הסתדרה לא רע." הוא צחק.
"כן, שמעתי." אמרתי. "אבל למי אכפת."
"צודקת." אמר ונישק אותי על הלחי. סיימנו לשתות את המילקשייקים בשתיקה והנחנו את הכוסות הריקות על שולחן קטן.
"רוצה לעשות סיבוב פה קצת?" הוא שאל. הנהנתי ושנינו קמנו.
התחלנו ללכת, התסובבנו בדשא קצת. אחר כך נכנסנו לבית.
"רועש פה." אמרתי.
"רוצה ללכת למקום אחר?" הוא שאל.
"כן. כואב לי הראש…" אמרתי. הוא חיבק אותי והוביל אותי שוב החוצה.
התיישבנו בפינת המדשאה, רחוק מהבריכה (לאשלי יש חצר ענקית).
התחלנו לדבר.
"חם לי." רון אמר. הוא לבש בגד ים וגופייה. הייתה לו גם שרשרת יפה כזאת, עם מפרט גיטרה בתור תליון.
"שרשרת יפה." אמרתי.
"זאת?" הוא אמר. "מאי הביאה לי אותה."
הסמקתי והשפלתי מבט.
"מה קרה?" הוא שאל.
"כלום. סתם, פאדיחה." גיחכתי והבטתי הצידה.
"למה פאדיחה?" הוא חייך והסיט אל מאחורי אוזני קבוצת שיערות שנפלה על פניי.
"לא יודעת…" מלמלתי.
"עזבי שטויות." הוא הניף את ידו בביטול ונשען לאחור על עץ דקל גבוהה.
"זה לא שטויות." אמרתי. "אתה לא יכול להכחיש את מה שהיה בינך לבין מאי."
"מה את נזכרת בזה עכשיו? אני שונא שמזכירים לי טעויות שעשיתי." הוא אמר. חיוך התפשט על פניי.
"מאי הייתה טעות?" שאלתי.
"טעות גדולה." הוא אמר.
"אז אתה פשוט שוכח מיזה וזהו." אמרתי, והתפלאתי משום מה.
"זה לא קל." הוא הרצין. " הייתה תקופה ארוכה שבאמת אהבתי אותה."
"באמת?" התפלאתי. "חשבתי שזה סתם לקטע."
"מה פתאום! אני באמת אהבתי אותה. אבל הייתי עיוור, לא ידעתי כמה היא מגעילה."
"מגעילה?" רציתי שיסביר.
"כן. לא שמתי לב איך היא מתייחסת לבנות אחרות, איך היא משתמשת בי, איך היא מסובבת את כולם על האצבע הקטנה…"
הבטתי בו בגאווה.
"תקשיבי, יש עוד קטע לא סגור בינינו." הוא אמר.
"מה?" שאלתי והתקרבתי אליו.
"כשהיינו בדרך ניסיתי לדבר איתך, אבל אשלי הגיעה ו… לא הלך ממש." הוא אמר. "אז אני רק רוצה להבין מה קורה בינינו." הוא תלה בי מבט מצפה.
"אה…" גמגמתי. "תקשיב, מה שקורה בינינו בזמן האחרון נורא מסובך אני כעסתי עלייך מאוד כמו שלא כעסתי אף פעם, ובצדק. אבל לא ניסיתי לשמוע את הצד שלך. לא הבנתי שכבר התבגרת קצת, שהבנת שמי שהיא הכי יפה ומקובלת היא לא בהכרח הבת המושלמת. ואז דיברת איתי, פתאום נישקתי אותך, אחר כך הצטערתי על זה, ואז שוב כעסתי עלייך. אחר כך יצאנו כי הייתי חייבת בגלל האמת או חובה, ואז הלכנו ביחד למסיבה והכול נהיה מטושטש. וכול זה קרה אחרי שלפני שנה נפרדת מהבת הכי יפה ומקובלת בשכבה, הזמנת אותי לצאת, אני הסכמתי, ואז האקסית שלך חזרה לפלרטט איתך ואתה רצת אחריה ונטשת אותי בלי להודיע אפילו."
היה לי קשה להיזכר בכול זה.
"אבל העיקר שזה נגמר. סוף סוף התבגרת." אמרתי. "ואני לא רוצה לחשוב על זה שוב אף פעם."
"אז… אנחנו ביחד?" הוא לחש והחזיק את ידי.
"אני חושבת שכן." אמרתי. "סוף סוף התבגרת. אחרי חמש שנים שחיכיתי לך."
"חיכית?" שאל בביישנוות וקירב אותי אליו. "למה?"
"כי…" לחשתי. "כי אני אוהבת אותך."