החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 34~

"אשלי!" התנערתי מאחיזתה.
"בואי!" היא תפסה שוב בידי ומשכה אותי עד לחדרה. נכנסנו פנימה והיא סגרה את הדלת.
"תקשיבי…" רציתי להגיד לה שהיא הפריעה לי ולרון, אבל היא לא הקשיבה.
"נכון שזה מושלם?" היא ציצה וחייכה חיוך גדול כשהראתה לי את בגד הים שלה.
"כן." אמרתי בשקט. הוא באמת היה יפה. "אבל אשלי…"
"אה! כן, סורי, שחכתי כמעט. הינה שלך, קחי. דומה לשלי, אבל לא יפה כמוהו." היא קרצה ודחפה לידי בקיני ורוד זוהר ושחור.
"אשלי, לא לזה התכוונתי." נאנחתי והתיישבתי על מיטתה.
"מה?" היא התבלבלה.
"לא משנה." נשכבתי על המיטה ובהיתי בתקרה.
"מה שתגידי… טוב, אני יורדת למטה כי נראה לי שעוד כמה ילדים הגיעו עכשיו. אז תתחילי להתלבש ואני עוד מעט יבוא להתלבש גם אז תסיימי מהר." היא אמרה וירדה למטה.
סגרתי את הדלת וחזרתי לשבת על המיטה. הבטתי בבגד הים שהביאה לי. לא היה לי כוח לכלום, הייתי עייפה. התחלתי לשקוע במחשבות…
"עוד לא התחלת?!" אשלי נכנסה לפתע. "נו, תתלבשי כבר למה את מחכה? כולם כבר הגיעו, חלק אפילו נכנסו כבר לבריכה!"
"בסדר, בסדר." אמרתי.
"אני גם צריכה להתלבש, אז.. גב אל גב?" שאלה ושיחקה בבגד הים שלה.
"אני יתלבש בחדר ארונות שלך." אמרתי ונכנסתי לתוכו והתחלתי להתלבש.
"תגידי לי כשאת מסיימת אני יביא לך ולי משהו ללבוש מעל הבגד ים." אשלי אמרה.
"סבבה." אמרתי. "תגידי, מי שם?"
"סתם, כמה ילדים מהחוף. וואי, את לא מבינה איזה קטע הזוי."
"מה?" שאלתי.
"בת דודה שנייה שלי, היא בגיל שלנו, והיא שאלה אותי מי יבוא היום. אז סיפרתי לה, ואז כשאמרתי לה שרון יבוא היא מיד קפצה ואמרה שהיא באה ומביאה עוד שתי חברות. עכשיו, ברור שאין לי כוח אליה למה היא סנובה בטירוף, אבל אמא שלי שמעה את השיחה ואמרה שזה לא יפה ובלה בלה בלה." היא אמרה מבעד לדלת. "בכול אופן, מה שאני מנסה להגיד זה שתשימי עין עליה ועל רון."
"אל תדאגי, אני ורון כבר נתקלנו באחת כזאת במסיבה. הוא בסדר, אני סומכת עליו." אמרתי בביטחון ויצאתי מחדר הארונות כי סיימתי להתלבש.
"ליתר ביטחון." אשלי אמרה ונכנסה לחדר הארונות. אחרי מספר דקות היא יצאה עם שתי שמלות.
"שמלה?" שאלתי בבילבול.
"שמלה לים ולבריכה." אשלי תיקנה אותי ופרסה אותן לראווה על מיטתה. "איזה את בוחרת?"
היו שם שתי שמלות שקופות נורא. אחת בצבע שחור ואחת בצבע לבן.
"את הלבנה." אמרתי ולקחתי אותה. אשלי לקחה את השחורה ולבשה אותה מעל לבגד הים שלה.
"איך לובשים את זה?" הסתבכתי. היא עזרה לי, קשרה כמה דברים מאחורה וגררה אותי למראה.
מבעד לשמלה ראו את בגד הים בבירור.
זו היתה שמלה קצרה נורא, יותר קצרה מכול שמלה שראיתי…
"ככה זה השמלות האלה, כדי שיהיה נוח להוריד ולהחזיר." אשלי אמרה כשראתה את הבעתי.
"אה." פלטתי. "טוב, יורדים?"
"כן." היא אמרה. שתינו נעלנו כפכפים ויצאנו מהחדר.
ירדנו למטה במדרגות. המוזיקה היתה נעימה, לא רועשת מידי ולא שקטה מידי.
בערך שש מדרגות לפני הסוף, אשלי הבחינה במשהו ורצה למטה.
"אשלי!" קראתי אחריה, אך היא כבר נעלמה בין הנערים.
המקום לא היה מפוצץ, לא היו יותר מידי אנשים. ירדתי עוד שתי מדרגות וחיפשתי את רון.
"היי, נוגה!" שובל עברה ליד גרם המדרגות ונופפה לי בידה. היא לבשה בגד ים שלם בצבע אדום.
"היי שובל." אמרתי וירדתי עוד מדרגה. "ראית את רון?"
"כן." היא אמרה.
"איפה הוא?" שאלתי.
"מחפש אותך." היא חייכה והלכה.
הבטתי סביב וחיפשתי אותו בעיניי. טוב, זה לא יעזור אם אני יעמוד ככה.
ירדתי את שלושת המדרגות שנותרו והתחלתי לחפש אותו.
המוזיקה נהייתה מהירה יותר והנערים והנערות החלו לרקוד, מה שהקשה עליי למצוא אותו.
"אה.. סליחה, סליחה… אפשר לעבור? תודה…." השתחלתי בין הרוקדים וסוף סוף יצאתי החוצה למדשאה הגדולה ולבריכה.
"אשלי!" ראיתי את אשלי, אוסטין ועוד נער שלא הכרתי.
"היי." אשלי אמרה כשהתקרבתי ונעמדתי לידם.
"היי." הנער הנוסף, שאותו לא הכרתי, חייך אלי.
"אה.. כן." אמרתי בבילבול. "אני מכירה אותך?"
"עדיין לא." הוא קרץ. אה?
"אה… אוקיי." אמרתי ופניתי לאשלי. "ראית את רון?"
"מי זה רון?" הנער שאל.
"לא." אשלי אמרה. "אבל שובל אמרה לי שרון ביקש ממנה שיגיד לי שהוא מחפש אותך."
"ושובל אמרה לך איפה הוא?" שאלתי.
"היא אמרה שהיא ראתה אותו בפנים." אשלי אמרה. נאנחתי.
"רוצה שאני יעזור לך למצוא אותו?" הנער שאל.
"אה… לא תודה, אני אסתדר." אמרתי.
"בכול זאת." הנער אמר והלך אחרי. הלכתי לכיוון הכניסה, והוא אחרי.
"תקשיב, לא שזה אישי או משהו, אבל אני יסתדר." אמרתי לנער והאצתי את הליכתי.
"חכי." הוא תפס בידי ומשך אותי אליו. "עוד לא אמרתי לי איך קוראים לך." הוא קירב אותי אל חזהו, ובידו השנייה ליטף את שערי ואת עורפו. לאחר מכן גם את לחיי.
"נו-נוגה.." גמגמתי וניסיתי להשתחרר מאחיזתו.
"אז, נראה אותך אחר כך." הוא אמר, קרץ והלך. הסתובבתי לצד השני והלכתי גם. נכנסתי בחזרה לבית.
איזה מוזר הוא, בחיי, מה הוא חושב לעצמו? אני מכירה אותו בכלל? מזל שרון לא ראה אותו… ואיפה רון בכלל? שעות ייקח לי למצוא אותו עכשיו…
"נוגה," לפתע שובל הופיעה. "ראיתי את רון בחוץ."
"תודה." חייכתי אליה ורצתי החוצה. ובאמת, ראיתי את רון. הוא ישב על כיסא נוח, ולידו ישב אוסטין. הם דיברו. התחלתי ללכת לכיוונם, אך לפתע….
ראיתי אותה. זו הייתה מיטשי. היא התיישבה על כיסא נוח קרוב לרון. הם לא הבחין בה. היא הורידה את חולצת הבטן שלבשה ואת המכנס שלה, היא לבשה בקיני אדום ושחור. יאק, לא סובלת אותה. למזלי, רון לא מצמץ לעברה. המשכתי ללכת ליכוונם, אך פתאום נעצרתי…
איזו חתיכת-!
אחת השפוטות שלה הוציאה מתיקה שמן שיזוף. מיטשי הנהנה ולקחה את בקבוק של השמן. היא נעמדה מול רון ואוסטין, אמרה כמה דברים ואז הושיטה לרון את שמן השיזוף, והתיישבה מולו.
"היי." מיהרתי לעברם. רון הבחין בי, הביט במיטשי, נשם לרווחה והפיל את בקבוק השמן על הריצפה.
"היי בייב." הוא נעמד והרים אותי בשתי ידיו הבטוחות. ידו האחת החזיקה את גבי, וידו השנייה הרימה את רגלי.
מיטשי פערה את פיה ונעלבה.
"לאן נעלמת לי?" הוא שאל, ועדיין החזיק אותי.
"מה זה משנה עכשיו?" שאלתי. החזקתי את פניו בשתי ידי ונישקתי אותו נשיקה ארוכה.