החולמת בהקיץ =2=
תומר הביט בה במבט מלא פליאה. מעניין לדעת מה כבר היא מסתירה, יכול להיות שנודע לה שגל מתכנן משהו גדול בערב המסיבה.
" את חושבת על מה שאני חושב , אם כן.." הוא ניסה לומר את מה שיושב על ליבו.
" שמעתי את כל השיחה ביניכם במכוון , ולא נעים לי שגם אני כמוך בהלם מההפתעה של גל. לא ידעתי איך לנהוג, החלטתי לפנות אלייך ולשאול אותך באופן אישי. אתה מודע לפאשלות של גל?, אני אהיה בטוחה כאשר אתה תהיה המנהל ואני ממש לא בספק אם תמלא את התפקיד שלך במקצועיות." אמרה שימרית.
" במה גל פישל הפעם?" שאל תומר והסתכל עליה בהלם , " אני לא מתפלא אם הוא בוחר לפעול מאחורי גבי."
" יש לך חשדות לגביו?" אמרה שימרית .
" כן , למה?" תומר ענה כמעט בלחש.
" תראה , אם אני מסתירה משהו . זה מפני שאני לא רוצה יותר בעיות לא איתך ולא עם גל. היות שאני לא יודעת אם לשמור את הסוד ולהמשיך לשתוק. אני חייבת ליידע אותך , כי מבחינה מוסרית. אתה הבוס שלי ואני לא רוצה להרוס את היחסים שיש בינינו. גל סגר שתי עסקאות עם החברה המתחרה והוא מתכנן לחזור לעשות עסקים עם חברתו לשעבר." אמרה שמרית בנימה של פחד.
" איזה סוג של עסקים הם יעשו ביחד?" שאל תומר בעצבנות.
"אני לא יודעת , אני ממש ממש לא יודעת." ענתה שמרית בנימה מבוישת, העסקים של גל שיגעו אותה .
היא לא ידעה מי בדיוק האדם המתאים שאליו היא תפנה , בטוח שיש יד מכוונת שדואגת להעביר את העניינים אל גל.
ישנה חפרפרת בחברה והיא לא תנוח ולא תשקוט עד שתגלה על אודות הבחורה האנונימית איתה גל בחר לעשות עסקים.
גם אם לא , היא לא תהסס עד שהיא תחשוף אותה בפני תומר , הבוס שלה.
" את משוחררת , את יכולה לחזור לעבוד, " אמר תומר , הפעם לא היה חיוך בפניו. כאילו שהוא נהיה רציני פתאום.
" וגל?" שאלה שמרית , עמדה בפתח משרדו והביטה בו בעיניים קרועות לרווחה.
" תשאירי אותו לי, בסדר?" ענה תומר באדישות.
" טוב."
ענתה ויצאה משם מלאת מחשבות, היא לא הצליחה לעצור את עצמה.
מסתבר שהכול עומד לפול מידיה , האחריות הגדולה שהייתה לה כלפיי לא לספר דברים שלא שייכים לה . עכשיו נראה שכל מה שהיא תיכננה עומד לרדת לטמיון.
" אגם , סיפרתי הכול לתומר, לא יכולתי להחזיק את זה המון זמן עמוק בתוך הבטן . אני מצטערת." אמרה שמרית בחיוך מצטער.
" מה עשית?" אגם שאלה בהיסטריה כדי לוודא שאף אחד אינו יודע ששתיהן מדברות על גל.
" את קולטת שגל עלול להסתבך בצרות בגללך?" אמרה בכעס והפנתה את מבטה לעברה מבט מאשים.
" אני מצטערת , אבל פעלתי מתוך פחד. תביני אותי , לא הייתה לי שום ברירה אחרת." אמרה שמרית והיא הרגישה שהיא האחראית המרכזית שבגללה היחסים בין גל לתומר הולכים להתערער .
" היית מעדיפה שאני אמשיך להגיד" הכול בסדר , לא קורה כלום."? תשמי את עצמך בנעליי , איך היית פועלת אם היית במקומי?" ענתה שמרית.
" גם אני הייתי פועלת אותו דבר כמוך, מה יהיה עם גל?" שאלה אגם בדאגה.
" אין לי מושג. גם אם הייתי יודעת , עדיף שגל לא ידע שדיברנו." אמרה שמרית והלכה לדרכה כי היא פחדה מהרגע שבו היא תתקל בגל ממש במקרה.
" גם אני לא , אני גם דואגת בדיוק כמו כולם. בואי נעשה דבר כזה. אם גל מדבר על להפתיע את תומר, לאיזה סוג של הפתעה הוא מכין את כולנו הערב?" שאלה אגם בחרדה. היא פחדה לגלות שהיא צודקת.
" אני גם לא יודעת , נחכה לערב ונראה." אמרה שמרית בחיוך מסתורי.
" נחכה לערב? " אמרה אגם ותהתה בינה לבין עצמה מה באמת עובר על גל בזמן האחרון.
" בהחלט, זה מה שהכי נכון עבורי ועבור עתיד החברה." אמרה שמרית בחצי לחש.
" תודה , שמרית. מה הייתי עושה בלעדייך? נתראה בערב." אמרה אגם באושר.
" נתראה בערב , חברה." חייכה שמרית והלכה למשרדה .
~.~.~.~.~.~
אגם התכוננה לקראת המסיבה , בתאל צפתה במחשבה שהיא גם רצתה כמוה להצטרף אליה.
" אפשר לבוא גם?" שאלה בתאל מתוך צפייה לתשובה חיובית, " אני לא אעשה בעיות , אני מבטיחה." אמרה בקול מבטיח.
" את עסוקה במכולת , אני לא רוצה להפריע לך. חוץ מזה, בתאל. זה לא עניין בשבילך. את קטנה מידי בשביל להתחיל לצאת למסיבות." התנגדה אגם.
" למה לא?" חזרה בתאל על מה שאמרה, " אכיר שם את הבוס שלך, גל שמו נכון?" אמרה בהתלהבות כאילו היא מחכה לפגישה עם הנסיך בכבודו ובעצמו.
" לא אכיר לך את הבוס שלי." אמרה אגם בנימה החלטית, " תישארי כאן ותעזרי להורים , בסדר?" היא אמרה ויצאה משם לכיוון חדרה.
" אני באה איתך." התעקשה בתאל , " יהיו שם הרבה אנשים שאותם אני לא מכירה."
אגם חיפשה נואשות את השמלה החגיגית שבתאל לבשה פעם. היא הייתה חייבת למצוא אותה בארון.
" אפשר להשאיל ממך שמלה ונעליים?" פנתה אליה אגם לאחר שעה של חיפושים בארון , " איפה השמלה הירוקה שלך?" שאלה וקיוותה שהיא תענה לה.
" ברור!" הסכימה בתאל , " איך לא אייעץ לאחותי היפה מה ללבוש?"
בתאל שמחה לעזור לאחותה הגדולה לבחור את הבגדים שהיא תלבש למסיבה של תומר.
אחותי היפה?" צחקה עליה והביטה עליה במבט מלא הנאה, " התקדמת ממש , בתאל!"
ברגע שבתאל הוציאה מהארון את השמלה הירוקה , ואת הנעלי בובה הלבנות שלה.
" תודה , אחותי!" היא אמרה ברגשות של תודה.
" אין בעד מה!" אמרה בתאל בחיוך מלא שחשף שיניים לבנות כמו בפרסומת.
" רגע , שכחת את האודם." היא הזכירה לה , אגם רצה לעבר הדלת כי כבר גל צפר למטה .
" לא , אני לא רוצה." היא אמרה בנימוס , ויצאה מהר ככל האפשר כדי לא לעכב את גל.
בתאל הביטה בה מהמרפסת , ולרגע היא הייתה יכולה להישבע שהיא הרגישה טיפה עקצוץ של קנאה בבטנה , אך היא לא יכלה להמשיך לעבוד במכולת.
תגובות (0)