החבר שלי מאוהב בחברה שלו פרק 3
נ.מ לימור:
כשאני קמתי בבוקר, אני לא הייתי בחדר שלי. הייתי בתוך חדר ריק לגמרי, ושומם בקטע מפחיד. אבל… כשהסתובבתי לראות את כל המקום, ראיתי את אור… ישן.
"אור, תקום" אמרתי כשנגעתי בו כדי שיתעורר.
אור פקח עיניים וקם במהירות במבט חשוד.
"מה זה, איפה אני?" שאל אור
"זה בדיוק מה שאני שואלת את עצמי" אמרתי
"מה את עושה כאן!?" שאל אור בטון של 'אני לא רוצה אותך איתי, ילדה'
"מה, אז אתה רוצה שאני אלך?" שאלתי "דרך אגב, איפה היציאה מכאן?"
"אין כאן יציאה" נשמע קול לידינו.
מולנו ראינו מסך טלוויזיה גדול שתלוי די גבוה על הקיר. המסך היה הדבר היחיד שהיה בכול החדר הריק הזה והחשוך.
מולנו ראינו דרך מסך הטלוויזיה את הדמויות של דניאל וגאיה, ההורים שלי, ואת הדמויות של ההורים של אור, שהשמות שלהם הם… גבי, ושושי.
"זה חדר סגור ללא חלונות או דלתות" אמר דניאל בגאווה
"למה אנחנו כאן, אימא?" שאל אור בקול עצבני
"אני ואבא שלך החלטנו יחד עם ההורים של לימור לעשות לכם סוג של 'זמן גיבוש' יחד. חשבנו שזה יהיה רעיון טוב שתתגבשו קצת" אמרה שושי
"טוב, אז לא רעיון טוב. עכשיו אתם יכולים לשחרר אותנו כאן?" שאל אור
"מה לגבי הבית ספר?" שאלתי
"בית ספר!? אנחנו כלואים עכשיו בתוך חדר ללא חלונות או דלתות, שאני אף פעם לא ידעתי שיש כזה דבר, ללא מים, ללא אוכל, ומה שמעניין אותך עכשיו זה בית ספר!?" שאל אור בכעס אבל אני התעלמתי.
"הודענו למחנכת שלכם, שלומית, שזה מקרה מדבק מאוד של דלקת גרון וששניכם נדבקתם ממנו. היא תבין לגמרי כשלא תבואו כמה ימים לבית הספר" אמרה גאיה
"כמה ימים? כמה ימים!?" שאל אור בעצבנות
"אנחנו לא נגלה, כדי שהגיבוש יצליח" אמר גבי
"טוב, הוראות לפני שתהיו לבד למשך כל הזמן שהקצנו לכם:" אמרה שושי "אל תנסו לפרוץ את הקירות, הם עשויים בטון. אתם תשברו את הרגליים. גם אל תנסו לפרוץ את הרצפה. יש בריכה ענקית ממש מתחת לחדר, ואם תעשו חור ברצפה, המים יגלשו אל תוך החדר ותמותו. יש?" שאלה
"יש" קראנו באדישות "הבנו"
"יופי חמודים" אמרה גאיה "ביי" והם כיבו את קשר הסקייפ או מה שזה לא יהיה במסך.
נ.מ גל:
קמתי בבוקר, אך לא הייתי בחדר שלי.
הייתי בתוך חדר ריק וכשהסתובבתי ראיתי את רוני על אלונקה. היא הייתה פצועה, אבל למה היא לא הייתה בבית החולים? יכולים לקרות לה הרבה דברים רעים!
לפתע, מסך נדלק ובתוכו הוראה קטע הוידיאו שצילמה מצלמה נסתרת שהותקנה בחדר של לימור ואור. אבל גל לא ידע את זה.
המצלמה צילמה את כל ההוראות שאמרו ההורים ללימור ואור עוד לפני כן בחדר.
עכשיו גל ורוני הבינו את כל ההוראות, בערך, כי רוני לא שמעה מצוין, מאז הפגיעה בסלע שבים.
נ.מ לימור:
"מה אנחנו עומדים לעשות כדי לצאת מכאן?" שאלתי את אור
"אני לא יודע" הוא ישב בפינה סתם בעצלנות "תנסי לעשות חור בקיר"
"אבל שמעת מה שהם אמרו, שהקיר עשוי מבטון"
"כן, הם בטח סתם משקרים" אמר "אני לא מאמין שהם עשו לי את זה…" מלמל לעצמו "אוף!!!" צרח ובעט בקיר בחוזקה מרוב עצבים.
"איי" הוא קרא כשניער את רגלו מרוב כאבים
"עכשיו אתה מבין שהם לא עבדו עלינו?" אמרתי "עכשיו בוא תעזור קצת," אמרתי "בוא נמצא דרך לצאת מכאן כבר".
תגובות (0)