החבר שלי הומלס?¿?¿- פרק 49

"לא רוצהה" אמרתי
"דיי ברר את חייבת לבדוק" נוי אמרה לי וחיבקה אותי, נכנסנו לשרותים של אחת מהמיסעדות שבאזור, תהל הושיטה לי את 5 הבדיקות, לקחתי אותן מידה ונכנסתי לשרותים…..
כול החמשת בדיקות, על כולן היו 2 קווים, הסתכלתי על הקופסה מה זה אומר, חיובי, לאאא, זה לאאא קורהה לי….. אני בהריון.
יצאתי מהתא בוכה, נוי ותהל רצו אליי וחיבקו אותי, "כולן חיוביות" אמרתי בוכה, הן שתקו, לא היה להן מה להגיד…
התחלתי לחשוב על כולם, איך אני הלך לבצפר ככה עם בטן עגולה? איך אני יספר לאבא שלי? לשקד? לתמיר ונתנאל? והכי חשוב איך אני אמורה לספר לאושרי שאני בהריון? שהוא הופך להיות אבא?
"אני לא רוצה לספר לאף אחד" אמרתי כשהתנתקנו מהחיבוק
"את חייבת" נוי אמרה לי
"אנחנו נעזור לך" תהל אמרה
חזרנו לבית שלי ושל אושרי,
"איפה הייתם דאדתי לכן" אושרי אמר ונתן לי נשיקה על השפתיים.
"מה קרה?" שאל שראה שאני בוכה
"אני רוצה לעשות את זה לבד" אמרתי והסתובבתי אחורה לנוי ותהל.
"ביי מאמי" תהל אמרה
"תזכרי שאנחנו פה תמיד בשבילך" נוי אמרה והנהנתי בראשי והן יצאו מהבית
"מה קרה בר?" אושרי שאל אותי וניגב לי את הדמעות מעניים
"את תשנא אותי" אמרתי לו
"אני מבטיח שאני לא, אני תמיג אוהב אותך" אמר והנהנתי לשלילה בראשי
"מה קרה? מה עשית?" שאל
"לא אני, אנחנו" אמרתי
"דיי דברי כברר" אמר בקול רם שגרם לי רק לבכות עוד יותר…
"אני…" התחלתי להגיד
"את מה?" צעק
"ב..הר..יו..ן" גמגמתי בשקט שהוא בקושי שמע התחלתי לרעוד מפחד….
"כוססעמקקקקקקקק" צעק ובעט בכסא שהיה לידו, התישבתי על הריצפה כשרגלי מקופלות לכיווני, נשענתי על הקיר והכנסתי את ראשי בין רגליי, בכיתי בשקט…

נקודת המבט של אושרי:
מה הריון?? מה??? מה עכשיו הריון מאיפה היא הביאה את זההה??? הדבר האחרון שאני רוצה להיות עכשיו זה אבא!!!
"כוססעמקקקקקקקק" בעטתי בכסא שהיה לידי, הוא נפל על הריצפה בחוזקה. מה היא עכשיו בהריון, מה????

נקודת המבט של בר:
הוא התחיל למלמל כמה דברים, לא הצלחתי להבין, קמתי מהר מהריצפה ויצאתי מהבית כשאני תורקת את הדלת, הלכתי כמה דקות והתיישבתי באחד הספסלים שברחוב.
למה אני צריכה את כול השנאה הזאת? למה הוא חייב להיות כזה מגעיל? הוא צריך לתמוך בי ולעודד אותי לא התעצבן עליי!!
למה אני צריכה לסבול? מה עשיתי רע? עד שהחיים שלי הסתדרו וטוב לי, פתאום בא משהו רע? אני שונאת את עצמי ואת החיים שלי…
המשכתי לבכות, הסתכלתי על הבטן שלי, גדל שם ילד קטן שאני צריכה לדאוג לו אבל אני לא יכולה אני קטנה מדיי, אני לא בגיל הנכון לתינוק…
באלי למות!
הורדתי את הטבעת אירוסין שלי וזרקתי אותה על הריצפה, אני שונאת אותו ואת כול העולם הזה!!!

נקודת המבט של נוי:
אני ותהל חזרנו לבית של בר ואושרי. באמת שהיא מסכנה, היא לא צריכה לעבור את כול זה עכשיו, היא לא בגיל להיות אמא, היא רק בת 17…
פתחנו את הדלת, הבית היה הפוך, כיסאות הפוכות בכול מקום בבית, כוסות מנופצות על הריצפה, תמונות שבורות…
אושרי יושב על הספה, כשהואא מחזיק בראשו…
"מה קרה פה?" שאלתי בשוק, אושרי הסתכל עליינו וחזר לבהות בריצפה
"אושרייי איפה היאאא?" תהל שלאה
"לא יודע" אמר עצבני
"מה זה לא יודע??" שאלתי
"לא יודע היא יצאה מפהה" אמר
"אתה לא נורמלי" אמרתי ותהל חייגה לבר…
"מה עשית לה?" שאלתי את אושרי בזמן שתהל מדברת עם בר
"כלום" אמר עצבני
"צעקת עליה?" שאלתי
"את לא צריכ הלהתערב לנו בזוגיות" אמר
"היא חברה שלי ואני יעשה הכול בשבילה!…. אתה ממש אידיוט… מה נראה לך שאתה צועק עליה, נראה לך שהיא רוצה את זה בגיל הזה?!? אתה צריך לתמוך בה!! לא לצעוק ולהתעצבן עליה!!! צעקתי עליו והוא הסתכל עליי במבט של "צודקת…"….

נקודת המבט של בר:
מישהו התיישב לידי, אוראל.
"מה קרה?" שאל
"לא רוצה לדבר על זה ובטח לא איתך" אמרתי
"למה ככה" אמר
"כי אתה תספר לנתנאל ואז אני ימות" אמרתי
"מה כבר עשית?" שאל וצחק
"זה לא מצחיק" אמרתי וניגבתי את הדמעות מהעניים שלי
"זה לא שלך?" אוראל שאל אותי והרים את הטבעת מהריצפה.
"לא רוצה את זה" אמרתי
"רבתם?" שאל
"יותר מריב" אמרתי
"אז?" שאל
"אני שונאת אותו ולא באלי לראות או לשמוע אותו יותר" אמרתי ושילבתי ילדים
"וווא וווא מלחמת עולם" אמר
"באלי למות" אמרתי
"איייי עכשיו את מדברת שטויות" אמר והפרצוף שלו הפח לרציני
"אני לא! אתה לא יודע מה אני עוברת עכשיו אז אין לך זכות לקבוע אם אני מדברת שטויות או לא" אמרתי
"תספרי לי, אני מבטיח לא לספר לאף אחד, זה גם יעזור לך" אמר
"אבל סיפרתי לאושרי וזה לא נגמר טוב" אמרתי
"אבל אני לא אושרי" אמר
"אתה לא הייתה עושה מה שאושרי עשה" אמרתי
"מה הוא עשה" שאל וניגב לי את הדמעות בעניים…
"מה קרה? תספרי לי, אני יכול רק לעזור לך" אמר
"אני בהריון" אמרתי בשקט, הוא חיבק אותי חזק ולא רצה לעזוב, כמו שחשבתי הוא לא כמו אושרי הוא לא בורח מהצרות, הוא מתמודד איתם…
"מי יודע?" שאל ונתן לי נשיקה בראש
"אתה נוי תהל ואושרי…. אני רוצה לברוח מפה" אמרתי ומישהי לא מוכרת התקרבה אלינו
"בר שמואלוב?" שאלה
"כן" עניתי
"סליחה שאני מפריעה לכם, קוראים לי אפרת ויש לי הצעה שלא תוכלי לסרב לה" אמרה
"שהיא?" שאלתי
"יש לי חברה בכול העולם לסטיילים, ובעוד כחודש אנחנו אוספים כמה ילדים כישרוניים מהארץ, ושולחים אותם לניו יורק לעשות קורס שם" אמרה
"אומייגד" אמרתי
"אבל אני לא במצב עכשיו לזה" אמרתי
"זאת החלטה שלך" האישה אמרה
"מה את רצינית? ככה את גם יכולהלהסתיר את הבטן מנתנאל ותמיר" אמר
"ואני יעשה הפלה, בלי שהם ידעו" אמרתי
"אז מה ההחלטה?" האישה שאלה
"שאני באה" אמרתי עם חיוך ענק
"יופי, זה המספר שלי" אמרה ונתנה לי כרטיס ביקור עם המספר שלה, "אנחנו נתקשר אלייך כבר מחר" אמרה
"אווקיי תודה" אמרתי
"להתראות" אמרה והלכה
"אומייגדד" אמרתי וקפצתי על אוראל
"החלום שלי מתגשם" אמרתי
"בואי" אמר וקם מהספסל
"לאן?" שאלתי
"לרופא" אמר והיה לי טלפון
"הלו" עניתי
"איפה את?" תהל שאלה אותי
"בדרך לרופא" אמרתי ונכנסתי לאוטו של אוראל
"אנחנו בדרך" אמרה וניתקה.
הגנו לרופא, תהל ונוי כבר היו שם
"יש לך בעל לא נורמאלי" תהל אמרה
"אני יודעת והא כבר לא יהיה בעלי" אמרתי
הלכנו לחדר של הרפא, הוא בדיוק יצא מהחדר, "באנו לבדיקה" אמרתי
"בדיקה של מה?" שאל
"הריון" אמרתי
"אתה הבעל?" שאל והסתכל על אוראל
"לא" אמר וצחק
"טוב תכנסי לחדר… אתם תשארו בחוץ, אסור לי להכניס אותך, אם אתה לא הבעל…" הרפא אמר והלך
נכנסתי לחדר שלו, הוא חזר אחרי כמה דקות…
"מה השם שלך?" שאל
"בר שמואלוב" אמרתי
"בת כמה?" שאל
"17" אמרתי והוא הקליד כמה דברים במחשב
"טוב תראי…. זה יהיה תהליך קשה כי הגוף שלך עדיין לא מספיק גדול, את עדיין לא בגיל המתאים, אני לא יודע מה הביא אותך להיכנס להיריון בגיל כזה ואני גם לא אמור לשאול…" אמר ובחן אותי
"יש כמה אשרויות: הראשונה היא להמשיך בתהליך הזה, את ובן הזוג שלך" אמר
"לבן זוג שלי לא אכפת ממני, אז זאת רק אני בתהליך" אמרתי
"אוקיי" אמר
"האפשרות השניה היא לעשות הפלה, אבל בגלל שהגוף שלך עוד צעיר, אז 90% שאם את עושה עכשיו הפלה את לא תוכלי להיכנס להריון יותר בעתיד" אמר והסתכל עליי
מה לעזאזל אני עושה עכשיו?
"תחזרי אליי מחר עם תשובה?" שאל
"כן" אמרתי וקמתי מהכיסא
"להתראות" אמר
"ביי" ארמתי ויצאתי מהחדר,
"אני לא יכולה לעשות הפלה" אמרתי להם
"למה?" תהל שאלה
"כי רוב הסיכויים שאם אני עושה הפלה אני לא יכול להיכנס להיריון יותר" אמרתי
"יואא מאמי" נוי אמר וחיבקה אותי, תהל הצטרפה לחיבוק…
אוראל הסיע אותנו בחזרה, כול אחת לבית שלה, נכנסתי לבית הישן שלי, אני לא הולכת עכשיו לאושרי, אני כול כך כועסת עליו שלא באלי לראות אותו יותר!