החבר שלי הומלס?¿?¿ – פרק 34

נקודת המבט של בר:
עבר שבוע, אושרי ועילי נלחמים עליי כמו לא יודעת, הם לא מבינים שאני לא אוהבת אותם? קשה להבין שרק אושרי ברואש שלי??

בוקר, קמתי מהשעון מעורר מהשיר best song ever של 1D, קמתי מהמיטה עיפה יותר מתמיד, עצובה כמו כול יום מאז שאושרי הלך, עברו כבר שבועיים וכול יום ויום אני יותר מתגעגעת, אני לא יכולה יותר!! היום אני מוצאת אותו, ה-י-ו-ם-!!! אני יהפוך את העולם וימצא אותו!!!
הלכתי לחדר של נתנאל, נוי ישנה ונתנאל שכב לידה מלטף לה את השיער, הוווו איזה חמוד!!! איפה אושרי שגם ילטף לי את השיער בבוקר?
״בוקר טוב״ אמרתי ונכנסתי לחדר שלו
״בוקר״ אמר חצי ישן
״יאלה תתעוררו ולבצפר״ אמרתי
״טוב״ אמר ונתן לנוי נשיקה בלחי, הלכתי לחדר של תמיר, הם ישבו על המיטה
״היי בוקר טוב״ אמרתי כשאני נכנסת לחדר של תמיר
״בוקר״ תהל אמרה וקפצה על המיטה
״מושגעת זאתי״ תמיר אמר והפיל אותה על המיטה והיא צחקה
״אני צריכה בגדים״ אמרה לי
״קחי מה שאת רוצה״ אמרתי והיא נעמדה
״לא קצר״ תמיר אמר
״אל תדאג אני לא אחותך״ אמרה ויצאה מהחדר
״את הולכת למותתת!!! אני לא זונה!!!״ צעקתי והיא התפוצצה מצחוק
״חכי חכי״ אמרתי ונכנסתי לחדר של עדן, לפחות חברה שלו לא פה, פחות מישהו שיזכיר לי שאני רווקה :/
״חמודה חברה שלך״ אמרתי והתיישבתי לידו על המיטה
״כן״ אמר וחייך, אני חולה עליו!!
״איזה חמודים אתם ביחד״ אמרתי ״אתם מזכירים לי אותי ואת אושרי״ אמרתי
״אל תתאגי״ אמר לי והסתכל עליי ״הוא יחזור״ אמר
״אני יחזיר אותו ״ אמרתי בטוחה בעצמי
״בררר!!!״ שמעתי את נוי צורחת
״מה!!!״ צעקתי
״בואייי״ צעקה, משוגעת!!
״יאללה תתארגן ובצפר״ אמרתי לעדן
״אין לי זין לבצפר עכשיו״ אמר וקם מהמיטה
״איי לא לדבר כמו אחים שלך״ אמרתי וקמתי מהמיטה
״טוב טוב״ אמר ויצאתי מה חדר שלו, נכנסתי לחדר שלי, תהל ונוי שפחו לי את כול הבגדים מהארון לריצפה
״אתן מתותתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!״ צעקתי ונתנאל ותמיר התייצבו בחדר שלי מייד, אני נשבעת שהןהולכות למות היום!! הן צחקו כמו משוגעות
״מה קרה?״ תמיר ונתנאל שאלו ביחד
״תראומה החברות המפגרות שלכם עשו!!״ צעקתי והתבעתי על הערמת בגדים שהייתה על הריצפה, הם התחילו גם לצחוק…
״אתם לא רצינים״ אמרתי והתחלתי לקפל את הבגדים
״בואי נעזור לך״ נוי אמרה
״כדאי לכן״ אמרתי והן התחילו גם לקפל את הבגדים, תמיר ונתנאל יצאו מהחדר שלי צוחקים…
״אני לא באה היום לבצפר״ אמרתי והנחתי את החולצה שקיפלתח בארון
״מה?״ תהל אמרה
״אני הולכת לחפש את אושרי״ אמרתי
״את לא רצינית״ נוי אמרה
״נוי, אני בטוחה שאם מישהו שחשוב לך היה בורח לך היית חורשת על כול הארץ כדאי לחפש אותו״ אמרתי
״כן״ נוי אמרה בשקט
״את לא רוצה שנעזור לך?״ תהל שאלה
״לא, אתן צריכות ללמוד״ אמרתי
״טווב״ תהל אמרה ושמה את הערמת בגדים האחרונה בארון.
ננתי לשתיהן טייץ שחור, לנוי חולצת בצפר שצבע אפור ולתהל בצבע סגול לילך, לבשתי גינס בורדו, קיפלתי אותו בקצוות, גופייה לבנה, צעיף בורדו, מתחיל החורף :/ שונאת את החורף!!!!
״אם נתנאל או תמיר שואלים איפה אני תמציאו תרוץ״ אמרתי וקרצתי
״ואם עדן?״ נוי שאלה
״אז תגידו לו את האמת״ אמרתי בחיוך
״יאללה בהצלחה בחיפושים״ תהל אמרה, לקחתי את האייפון שלי מהשולחן ויצאתי מהבית, הלכתי קודם לסמטה, הסמטה המופורסמת, הוא לא היה שם, התחישבתי על הספסל, לאן הוא יכול עוד ללכת?! אולי לרחוב הראשי? יש מצב? קמתי הספסל, הלכתי לרחוב הראשי של העיר, הלכתי הלוף חזור, הלוך חזור כמה פעמיים, הוא פשוט לא פה…. הלכתי לים גם לא, לסביבה של הקניון גם לא, הסתובבתי ברחובות שאני אפילו לא יודעת שהם קימיים, ולא, הוא לא רוצה שאני אמצא אותו, פשוט לא…. שאלתי כול בן אדם אם הוא ראה אותו אבל לא, הוא כאילו נעלם, התחלתי לבכות, אני לא יראה אותו יותר בחיים? זהו?
לא, זה לא נגמר, אני לא הולכת לוותר על האבה הזאת הוא יחזור! כן הוא יחזור!

נקודת המבט של אושרי:
היא יצאה מהבית שלה, שבוע שאני הולך אחרייה לכול מקום שהיא הולכת, אני כועס עלייה, רותח עלייה אבל אני צריך לדאוג לה…
הוא הלכה לספסל שלנו, הספסל בסמטה, הוא התיישבה על הספסל, כאילו היא מכחה למישהו, אבל למי? לבן זונה הזה?
היא קמה מהספסל והתחילה להסתובב בעיר, בכול מקום אפשרי, זה נראה כאילו היא מחפשת משהו, היא מסתכל לכל מקום אפשרי, עוצרת כול בן אדם שני ושואלת אותו משהו, כן, היא מחפשת משהו, אבל מה? אותי? כן אותי.