החבר שלי הומלס?¿?¿ – פרק 32

התיישבתי על הספסל שבסמטה ובכיתי, אוווף למה כלום לא מסתדר לי בחיים?!
׳חייימשלי את בסדר?׳ תהל שלחה לי הודעה
׳כן..׳ שלחתי, איזה שקר…
כיביתי את הטלפון שלא יחפרו לי, מישהו התקרב אליי, האוראל הזה מאתמול…
״היי, איך את?״ שאל והתיישב לידי, הנחתי את ראשי על כתפו, הוא ליטף לי את השיער ״לא משהו״ עניתי
״חיים שלי הכול יהיה בסדר״ אמר שהוא ממשיך ללטף לי את השיער, קמתי מהספסל, ״לאן?״ שאל אותי
״לאמא שלי״ אמרתי
״איפה היא גרה?״ שאל וקם מהספסל
״היא נפטרה״ אמרתי בשקט
״ואיי סליחה מלאך״ אמר וחיבק אותי
״אז לאן הולכים ?״ שאל
״לבית קברות״ אמרתי והתחלתי ללכת
״אני יקח אותך״ אמר ונכנס לאוטו שלו, נכנסתי לאוטו, התיישבתי מקדימה, התחלנו ליסוע, הנסיעה עברה בשקט…

נקודת המבט של אושרי:
הם קמו מהספסל ונכנסו לאוטו, זונה זאת לא מילה בשבילה… משחק עם 3 ביחד?! איתי שיהיה לה בכיף, אני כבר לא חלק מזה, אני כבר לא חלק ממנה….

נקודת מבט של בר:
הגענו לבית קברות, יצאתי מאוטו, ״אתה בא?״ שאלתי את אוראל
״את לא רוצה להיות לבד?״ שאל
״כן אבל אני לא רוצה להיות פה לבד״ אמרתי
״אז אני מכחה לך פה״ אמר
״טוב תודה״ אמרתיונכנסתי לבית הקברות, התיישבתי על המדרכה שליד הקבר של אמא שלי, הדבר שהכי חסר לי בחיים, יותר מאושרי…
״אמא״ אמרתי והדמעות התחילו לנזול מעניי, ״אני אוהבת אותך…״ אמרתי, לא הצחלתי להמשיך לדבר…״את זוכרת שבפעם האחרונה שבאתי אלייך חזרתי בחושך? אז מישהו כמעט אנס אותי בשמתה חשוכה, הומלס אחד הציל אותי, מאותו היום הבנתי שהוא האחד שלי, דאגתי לו, הבאתי לו אוכל, שתייה, בגדיים ולגור בבית שלנו, כמו שאת תמיד אמרת לי, ״יש לך לב זהב״….״ אמרתי וניגבתי את הדמעות מעניי…
״אנחנו עכשיו ביחד, אבל עשיתי טעות, כמו שכול בן אדם עושה, בגדתי בו, אבל לא ידעתי שזה הוא….הוא ברח, מאז לא ראיתי אותו ואני דואגת לו, אני לא יודעת איפה הוא, הוא ישן? הוא אוכל? הוא שורד?…..״

חזרתי לאוטו של אוראל, התיישבתי במושב שליד הנהג, הוא ניגב לי את הדמעות מעניים
״תודה״ אמרתי
״על?״ שאל
״על הכול״ אמרתי
״בבקשה מלאך שלי״ אמר ונתן לי נשיקה על הלחי
״לאן עכשיו?״ שאלתי
״למקום האהוב עלייך״ אמר מחייך
״שהוא?״ שאלתי
״קניון״ אמר
״אומיייגד כן!!״ צעקתי
״תקשרי לחברות שלך״ אמר והוצאתי את האייפון מהכיס
'קניון עכשיו!!!' שלחתי לקבוצה של תהל נוי ושלי
'חיממממשליייי את בסדר!!׳ נוי שלחה
'לא ממש אבל הקניון יעזור ;)' שלחתי
'כבר בדרך' תהל שלחה
'אני יוצאת עכשיו' שלחה
הגענו לקניון, ״תודה״ אמרתי לאוראל ופתחתי את הדלת של האוטו
״אייי שכחת משהו״ אמר
״מה?״ שאלתי
״נשיקה״ אמר ונתתי נשיקה קטנה בלחי
״מאושר?״ שאלתי
״רק שאת מאושרת״ אמר וקרץ לי
״יאללה ביי״ אמרתי ויצאתי מהאוטו…

חזרתי הביתה עם מלאמלאמלאמלא שקיות!!!
נכנסתי הביתה וישר תמיר נתנאל ועדן קפצו עליי בשאלות
״איפה היית?״ נתנאל שאל בקול מודאג
״בקניון?״ אמרתי בחצי שאלה, הוא הסתכל שניה על כול השקיות בידי וחזר להסתכל עליי
״אז למה לא ענית לנו?״ תמיר שאל
״כי לא התקשרתם?״ אמרתי בחצע שאלה
״אנחנו כן״ עדן אמר
״אז לא שמעתי״ אמרתי והנחתי את כול השקיות על הריצפה, חיפשתי בתיק את האייפון, פאק!! הוא לא פה!!
״מה קרה?״ עדן שאל אותי
״תביא רגע את הטלפון שלך״ אמרתי לנתנאל
״חחח לא״ אמר
״אז תתקשר לאוראל ותביא לי לדבר איתו״ אמרתי, יש מצב ששכחתי אותו באוטו שלו?
״איזה אוראל?״ תמיר שאל בקול מאיים
״אוראל בוסקילה תרגיע״ אמרתי
״מה יש לך איתו?״ נתנאל שאל
״איי מה הבעיה שלכם? הוא רק היזיר אותי אתמול הביתה ולקח אותי היום לקניון!?״ צעקתי עליהם
״קחי״ נתנאל אמר ונתן לי את האייפון
״אהה אחי?״ אוראל ענה
״מה קורה אח׳שלו?״ שאלתי בקול הערסים שלהם, נתנאל תמיר ועדן התפקעו מצחוק
״אויי אחותך מאיפה קיבלה את היפי הזה?״ שאל, חחחח הוא לא מזהה שזאת אני ״איפה הייתה שחילקו את היופי?״ שאל
״אתה חושב שאני יפה?״ שאלתי בקול שלי
״חחחח היי מלאך״ אמר שהוא צוחק
״האייפון שלי אצלך?״ שאלתי
״כן בואי לקחת״ אמר
״בוא אתה״ אמרתי
״את זאת שרוצה אותו…. ואייי איזה שיחות נפש שיש לך פה״ אמר
״אני נשבעת לך שאני יהרוג אותך עם אתה כותב למישהו משהו״ אמרתי מאיימת
״ביי״ אמר וניתק, מה נראה לו?!?
״איפה חבר שלך גר?״ שאלתי את נתנאל
״הגליל 56״ נתנאל אמר
״יופי ביי״ אמרתי ויצאתי מהבית