החבר שלי הומלס?¿?¿ – פרק 31 – שיניתי כמה דברים אז תקראו ♥

~~~~~~
״סליחה גברת….״ מישהו מאחור אמר לי, הסתובבתי אחורה, פאק
״אושרי?״ שאלתי מופתעת, זה אושרי, אושרי שלי, רומאו שלי…
״לא האמנתי שאת תעשי את זה…זה לא היה אמיתי״ אמר
״זה כן אמיתי, אני אוהבת אותך״ אמרתי עם דמעות בעניים, החזקתי לא את היד חזק, שלא נעזוב אחד את השני…
״אני כבר לא״ אמר…
~~~~~~

התעוררתי מהר, עברתי למצב ישיבה, בר תרגעי, זה רק חלום, הוא אוהב אותך, ואת אותו, זה סתם חלום…
קמתי מהמיטה עם עניים אדומות, נכנסתי להתקלח, לבשתי חולצה נופלת בצבע ורוד וטיץ שחור, נעליתי כפכפים, אני לא צריכה להשקיע בעצמי, אין לי בשביל מי להשקיע…
״בר״ שמעתי את עילי מאחורי הדלת
״עזוב אותי״ אמרתי, אין לי כוח לאף אחד ובטח שלא אליו…
הוא פתח את הדלת והתיישב על הכיסא מולי, מישהו נתן לו רשות להיכנס?!?!
״מה?״ שאלתי
״מה זה היה אתמול? שניה אחת את מתנשקת אותי ואז בום נותנת לי בעיטה של החיים לבציים״
״אהה זה…..זה השמאתך״ אמרתי
״להזכירך את נישקת אותי״ אמר
״להזכירך אתה לא נתתה לי לצאת״ אמרתי
״אני אוהב ודואג לך״ אמר
״טוווב דיי עם זה!!! כמה פעמיים אפשר להגיד לך שאני לא אוהבת אותך?!?״ אמרתי עצבנית ויצאתי מהחדר שלי, ירדתי למטה, תמיר ונתנאל ישבו בסלון
״בואי״ נתנאל אמר לי, הלכתי לכיוונם
״מה?״ שאלתי
״שבי״ תמיר אמר ומשך אותי למטה, שאני ישב לידם על הספה
״מה?״ חזרתי על עצמי, אין לי כוח עליהם!!
״ממתי אתם ביחד?״ שאל
״טווב דיי כבר!! נמאס לי!! אתם עם החברות הכי טובות שלי ואני לא אומרת לכם כלום אז עזבו אותי!!״ צרחתי ויצאתי מהבית, הלכתי לסמטה, הסמטה שבה נפגשנו, לספסל, התיישבתי על הספסל ובכי, אווף, אושרי איפה אתה?? אני רוצה אותך!! רומאו שלי…

נקודת המבט של אושרי:
הלכתי לספסל למקום שבו הכרנו, המקום שהתאהבתי בה, אני כבר לא כועס עלייה, אולי יש לה הסבר, זה לא הגיוני אחרת…
שמעתי מישהי בוכה, הסתכלתי על הילדה שישבה על הספסל, היא בוכה, זאת בר, אני אוהב אותה, אני צריך אותה, אני לא יכול לראות אותה ככה, בוכה… התקדמתי צעד אחד לכיוונה, אנחנו צריכים לדבר…
מישהו התקרב עליה והתיישב לידה, התרחקתי טיפה, הוא הניח את ראשה על כתפו וליטף לה את השיער
חחחחח אני אוהב אותה? זאת שמשחק פה עם כולם? פחחחח לא….

זונה.