החבר שלי הומלס?¿?¿ – פרק 13

״בואווו לאכול!!״ שמעתי את אבא שלי צועק, ירדתי למטה רק הוא ישן ליד השולחן, התיישבתי לידו,
״בואוווו״ צעקתי שיבואו כבר, אני מתה מרעב, עדן ירד למטה והתיישב בצד השני שלי
״הם לא ירדו בחיים״ אמרתי מיואסת
״רוצה לראות איל הם יורדים ב3 שניות?״ עדן שאל אותי
״נוו..״ אמרתי
״תביא״ אמר ולקח מידי את האייפון שלי
״תספרי עד 3״ אמר
״1״ אמרתי
״2״ אמרתי
״3״ אמרתי ותמיר ונתנאל ירדו למטה בריצה כשהם אומרים ״מה אוכלים??״
״טוווב״ אבא שלי אמר
״איך?!?״ שאלתי והם התיישבו ליד השולחן
״את יודעת יש משהו כזה שנקרה וואצאפ״ אמר וצחקתי…

״רעב?״ שאלתי את אושרי ונתתי לו קופסא עם אורז לבן ודג.
״אין לך מושג כמה..״ אמר וצחקתי
״שמן״ אמרתי צוחקת
״מה עשית היום?״ שאלתי
״סתם, עשיתי סיבובים פה בעיר, לא משהו מיוחד… בטח את עשית משהו מיוחד עם שאלת..״ אמר
״האמת שלא, הייתי בבצפר, חזרתי הביתה, אכלתי וחיים משעממים״ אמרתי
״לא נכון, אולי היו לי חיים משעממים וחסרי תועלת לפני שהכרתי אותך, אבל עכשיו יש לי חיים מושלמים״ אמר וחייך את החיוך המושלם שלו
״בזכותי?״ שאלתי בשקט
״כן, לפני שהכרתי אותך לא הבנתי למה אני חיי אם החיים שלי עלובים כאלה אבל עכשיו את נתת לי את הסיבה לחיות״
״אל תגזים״ אמרתי
״לא מגזים, את בן אדם מיוחד״ אמר והסמקתי
״תודה״ אמרתי בשקט עם חיוך מפגר ענק על הפנים
״הוא התקרב אליי, הוא שם את ידוע החמה על הלחי שלי וליטף אותי, הסתכלתי עליו על החיוך הענק שלו, על השפתיים המבריקות שלו, על העניים הכחולות המושלמות שלו שאי אפשר להגיד להם לא…
הוא קירב את השפתיים שלו לשלי, זה נכון לעשות את זה, הוא בן אדם מיוחד, התנשקנו, נשיקה רגועה ונעימה, השפתיים שלו, המגע המיוחד הזה שלו, הוא השכיח לי את עילי, פאאאאאקקקק!!! עילי!!!!!
התנתקתי מהר מהנשיקה, קמתי במהירות מהספסל, פאק, מה עשיתי?!?!?
״יש לי חבר״ אמרתי בשקט והוא לא יכל להסתכל עליי, הוא לא הגיב…
קמתי מהספסל והתחלתי ללכת ממנו
״חכי אני ילווה אותך, כבר חושך״ אמר וקם מהספסל הלכנו באותו הקו שותקים
עצרי כמה בתים לפני הבית שלי
״ביי״ אמרתי בשקט
״זה הבית שלך?״ שאל והצביע על הבית נטוש שעצרנו לידו
״לא זה״ אמרתי והצבעתי על הבית שלי
״ואוו״ שמאתי אותו ממלמל בשקט
״בואי״ אמר והמשיך ללכת
״אני מעדיפה שתשאר פה, אסור שיראו אותי איתך״ אמרתי
״אני יסתכל עלייך מפה״ אמר והתחלתי ללכת
״רגע בר״ הוא עצר אותי, סובבתי רק את ראשי אחורה
״סליחה״ אמר בשקט, ניסיתי לחייך אבל זה לא ממש הצליח לי, סובבתי בחזרה את ראשי והמשכתי ללכת לביתי

נקודת המבט של אושרי:
איזה אידיוט אני, אני מפגר, פשוט מפגר, למה עשיתי את זה?!? עכשיו היא לא תרצה לראות אותי יותר, הרסתי את הקשר שלנו, מה חשבתי לעצמי?!? איך כוסית אחת תואהב בהומלס?! מה יש לה לחפש בו?!?
חזרתי לספסל, ל״בית״ שלי, אני מפגר, הייתי צריך לדעת שיש לה חבר, בעתתי באחד מהפחי אשפה שהיו בדרך, כוסעמקקקק!!!!

נקודת המבט של בר:
חזרתי לספסל, זה היה נראה לי נכון, אני צריכה לדבר איתו, ראיתי אותו בועט באחד מהפחים
״אושרי דייי!!״ צעקתי עליו, הוא הסתובב אליי
״דייי זה לא אשמתך!! אתה לא ידעת שיש לי חבר!!״ המשכתי לצעוק ברחוב, הוא התקדם אליי,
״סליחה״ אמר כשהוא מוריד את הראש
״תרים את הראש״ אמרתי והרמתי לו את הראש כשאני מחזיקה בסנטר שלו..
״אתה לא צריך לאשים את עצמך..״ אמרתי והוא הסתכל עליי בעניים הזוהרות שלו

קמתי בבוקר ליום שבת מבלבל, עילי או אושרי?!
נכנסתי להתקלח, לבשתי מחנסי אדידס שגנבתי לעדן, לבשתי גופיית ביסיק לבנה, עשיתי גולגול וירדתי למטה, נתנאל ותמיר ישבו בסלון
״למה לא באת אתמול?״ נתנאל שאל אותי, כול יום שישי יש מסיבה אצל מישהו אחר..
״לא הרגשתי טוב״ שיקתי
״ועכשיו?״ תמיר שאל אותי
״יותר טוב״ אמרתי ״נתנאל?״ שאלתי
״עא?״ ענה כשהו ממשיך להסתכל על האייפון שלו
״איפה היא? ״ שאלתי, אני רגילה כבר שכול יום שבת יוצאת מיפה משהיא אחרת..
״הלכה כבר, פספסת..״ אמר
״אבא במשרד שלו?״ שאלתי
״כע״ תמיר אמר, הלכתי למשרד של אבא שלי, יש לו גם משרד בבית, דפקתי על הדלת
״כן?״ אבא שלי אמר ופתחתי את הדלת, אבא שלי ישב מול השולחן שלו ומולו ישב איזה מישהו מבוגר לא מוכר
״עא״ אבא שלי שאל אותי.
״לא משנה אחר כך״ אמרתי
״אני במלא יוצא עכשיו״ האיש הלא מוכר אמר ואסף את חפציו
״אז קבנו ליום שני?״ אבא שלי שאל אותו וחיפש משהו בין הדפים שלו
״עד אז יש לנו מלא עבודה״ האיש אמר והלך לכיוון הדלת, התיישבתי בכיסא מול אבא שלי.
״להתראות״ האיש אמר לאבא שלי
״ביי״ אבא שלי ענה והוא יצא מחדר
״כן״ אבא שלי אמר לי וסידר את הניירות שלו
״אממ… יש לי ידיד שההורים שלו טסים היום לשליחות בארצות הברית להרבה זמן, וזה או שהוא נוסע איתם או שהוא נישאר פה, אבל אין לו איפה להישאר כול כך…. אז חשבתי שאולי הוא יכול לגור פה עד שההורים שלו חוזרים״ אמרתי, ואייי, פעם ראשונה שאני משקרת לאבא שלי, אבל זה שקר לבן!!
״בן כמה הוא? מאיפה הוא? ואיך קוראים לו?״ אבא שלי שאל
״קוראים לו אושרי אמסלם הוא בן 16 והוא לא מיפה אז אתה לא מכיר אותו..״ אמרתי מקווה שהוא יסכים
״אז עכשיו תיהיה לי שלישיה״ אמר ולא הבנתי
״מה?״ שאלתי
״אני מסכים״ אמר
״אומייגדדד״ אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק, אין על האבא הזה!!!!!!!