כמו אח גדול או קצת יותר מזה – פרק 44

ישבתי בסלון, צופה בחדשות בטלווזיה. כל העולם בערך מדבר עכשיו על האירועים שקוראים בפלסטין. אני שונאת לדעת שאנחנו נכנסים למלחמות. אני שונאת לשמוע על הנפגעים במיוחד כשהם רק בגיל ה20 שלהם ופחות. אני רק רוצה שייגמר, למרות שזה רק התחיל.

״למה את צופה בדיכאון הזה״ ג׳ייק התיישב ליידי ולחץ על כפתור בשלט שסגר את הטלווזיה. ״כי ה׳דיכאון׳ הזה זה מה שקורה בעולם״ אמרתי בבירור מאליו. ״יש הבדל בין לדעת מה קורה בעולם לבין ליצפות כל ערב בכל מדורי החדשות האפשריים״ הוא אמר מרים גבה. ״אני.. אני רק.. לא חשוב״ אמרתי כשנעמדתי אבל הוא תפס לי ביד ועצר אותי מללכת. ״דברי״ הוא אמר כשהושיב אותי בחזרה.

״זה סתם״ אמרתי. אני לא באמת מתכוונת לספר לו על הדברים שאני חושבת. הוא התסכל עלי לכמה דקות בשקט, ואז פשוט קם משם. ״אולי תעבור לחיל אחר?״ המילים נפלטו לי מהפה. הוא הסתובב אלי ויכולתי לראות חיוך קטן על הפנים שלו. ״לאיזה חיל?״ הוא שאל ונעמדתי. ״כלום.. לא חשוב״ אמרתי והסתכלתי למטה. אני בכלל לא יודעת למה שאלתי את זה. זה טפשי..

שמעתי אותו מתקרב אלי ומלטף לי את הראש. ״אני עדיין לא עושה שום דבר מסוכן בצבא את יודעת?״ הוא אמר. אני שונאת שהוא יודע שאני דואגת לו. זה מעלה לו את האגו. אני בכלל לא דואגת. זאת אומרת… אני כבר לא יודעת.

״אבל אתה תעשה?״ שאלתי כשהרמתי את המבט למעלה עליו. היד שלו הייתה מונחת על הכתף שלי כשהוא נאנח מעט. ״זה יותר מסובך ממה שזה נר-״
״כן או לא?״ קטעתי אותו. ״אני יודע איך לשמור על עצמי אלנור״ הוא אמר. ״אז זה כן..״ נאנחתי כשהסתכלתי לכל מקום רק לא עליו. ״זה יהיה בסדר״ הוא אמר אבל יכולתי לשמוע בקול שלו שהוא לא אומר את זה בלב שלם. ״אני שונאת את המשפט הזה״ לחשתי לעצמי לפני שעליתי לחדר שלי. ״היי״ הוא אמר גורם לי להסתובב כשעמד שם מולי ואני פשוט חיכיתי לשמוע את מה שיש לו להגיד. ״מצאתי משהו בחדר שלי״ הוא אמר כשהוציא שרשרת מהכיס שלו. השרשרת שלי!

״ממתי יש לך אותה??״ שאלתי נלהבת. קיבלתי את השרשרת הזאת מסבתא של ג׳ייק לפני שנים. היא הייתה הבנאדם האהוב עלי בערך בכל העולם. מעולם לא הייתה לי סבתא, והיא הייתה כמו אחת כזאת בשבילי. כשסיימתי את היסודי היא נתנה לי את השרשת הזאת במתנה ונפטרה כחודש לאחר מכן. כשאיבדתי את השרשרת בכיתי כמו ילדה קטנה. אבל ממש.. ואני כמעט ואף פעם לא בוכה. לא הייתי מאמינה שאראה אותה שוב.

״אני חושב שכבר דיי הרבה זמן, אבל גיליתי על זה רק לפני שבוע״ הוא אמר מתקרב אלי עם השרשרת ביד. ״היא הייתה שבורה, אז תיקנתי אותה והוספתי לה אבן חדשה, אם לא אכפת לך״ הוא אמר והלך מאחורי. הרגשתי את היידים שלו מוזיזות את השיר שלי לחתיכה אחת ואז השאיר לי צמרמורת כשליםף סביבי את השרשרת וסגר את הסוגר. הסתכלתי למטה לשרשרת והיא הייתה נראת טיפה שונה, אבל טוב יותר. הייתה עליה אבן ספיר כחולה. אני שונאת כשהוא יודע את הדברים האהובים עלי. היא הייתה יפיפייה.

הופתעתי כשהרגשתי את היידים שלו על המותניים שלי מאחור מחבקות אותה בעדינות והפה שלו היה ממש על יד האוזן שלו. ״אני חושב שהיא התגעגעה לשבת על הצוואר שלך. היא אמרה לי שיש לך ריח משגע״ הוא לחש בשקט והגוף שלי נהייה צמרמורת. הוא נשם עמוק ואני שתקתי. ״טוב.. היא צודקת״ הוא לחש פעם אחרונה והלך. אני לא יודעת איך להגיב אפילו… אני שונאת את ההרגשה שאני מקבלת בגללו. אני שונאת את זה.

*************************************
הגיע יום ההולדת של אמה ובטלפון היא נשמעה מתרגשת כמו ילדה קטנה. ״אוקי אוקי לכי להתלבש אני כבר רוצה שתבואי״ היא אמרה וצחקתי מהלחץ שלה. ״אוקיי מציקה. מזל טוב ילדונת״ אמרתי לה וניתקתי. שכבתי על המיטה כשידעתי שאין לי כוח לקום ולהתארגן. ״עייפה?״ שמעתי את הקול של טרוי והתיישבתי. הוא נכנס רק עם מגבת סביבי וגוף רטוב. ״אולי טיפה״ צחקתי כשקמתי. ״באתי לבדוק אם המכופתרת משבצות שלי אולי אצלך במקרה״ הוא אמר כשפתח את הארון. ״כן שמרתי אותה כאן״ אמרתי כשקמתי לחפש על ידי בארון. לקחתי את החולצה וכשהסתובבתי להביא לו אותה הבנתי עד כמה אנחנו צמודים.

הוא הסתכל למטה עלי וזרקתי את החולצה שלו על המיטה לפני שהרמתי את היידים שלי לצוואר שלו. ״אני רטוב והחולצה שלך לבנה״ הוא צחק מעביר את היידים שלו למותניים שלי. ״לא משהו שלא ראית בעבר״ צחקתי והוא הצמיד אותי לארון והרגשתי את הטיפות הרטובות שלו עלי. השפתיים שלו הוצמדו לשלי וכעבור כמה זמן התרחקו. ״אני צריך להתלבש״ הוא אמר וחייך חיוך קטן וככה גם אני. ״מאיפה יש לך את זה?״ העיניים שלו ננעלו לי על השרשרת, אבל הוא לא היה נשמע כועס. ״סתם… ידיד מצרפת״ מילמלתי כשלא רציתי לספר את האמת והוא פשוט חייך ונתן לי לחיצה אחרונה על המותניים לפני שיצא מהחדר ואני עמדתי של נאנחתי על כך ששיקרתי, שוב. מאז שג׳ייק חזר אני משקרת לג׳ון יותר מדי.

״ידיד מצרפת ? אז אני צריך לדאוג ?״ ג׳ייק הקפיץ אותי כשעמד בכניסה לחדר. ״לא לימדו אותך שאסור לצטט לשיחות של אחרים?״ אמרתי אבל תכלס, לא יכולתי שלא לחייך כשאני מדברת איתו. ״אל תדאגי, רק באתי להביא לך את זה״ הוא אמר כשהעביר לי מסכה לבנה ויפה. הסתכלתי עליה לפני שהסתכלתי למעלה אליו. ״היא מדהימה. תודה״ חייכתי והוא ישר חייך בחזרה. ״נתראה שם״ הוא אמר לפני שהתחיל להתקדם החוצה. ״נתראה שם? אתה בא?״ שאלתי טיפה מבולבלת. לא חשבתי שהם כל כך קשורים… ״בטח, כולם באים. אפילו טובי בא. את כבר יודעת לפני שהיא התכוונה להזמין את כל מי שהיא מזמינה פחות או יותר״ הוא אמר והנהנתי לפני שהוא יצא החוצה. אני לא יודעת אם אני שמחה שהוא בא או שלא…