הזיכרון האבוד / 2 – המשך לעל טעויות משלמים .

" תעקבי אחרי האור " הצביע הרופא עם הפנס לעיניי , לבדוק את האיישונים שלי , לא הייתי
בטוחה מה הוא עושה , או מי האנשים האלו שמבטים בי ומדוע הנערה שהחזיקה את התינוק
צרחה ברגע ששאלתי אותה מי זאת .
הבנתי רק דבר אחד .
אני לא זוכרת דבר מהחיים שלי !
" כן " מלמל הרופא וסגר את הפנס " נמחק לה הזיכרון , אבל לא לאורך הזמן , הוא יחזור אליה
בהדרגה " הסתכלתי על הנער שעמד לידי , והבזק בראשי נהיה , רק ראיתי את החיוך שלו בעיניי
ואת החיוך של הנערה ונזכרתי .
" לירון " הרמתי את ראשי לכיוונו , הוא חייך והתיישב לידי , הוא החזיק בידי בזמן שאני מסתכלת
מסביב " אני חושבת , מי אתה "? אני רק יודעת שקוראים לו לירון , וחוץ מזה .
למה דווקא נזכרתי בו ?
מי הוא בשבילי ?
ג'ייס , אתה מוכן לעזור לי ? הסתכלתי לצד וראיתי את ג'ייס מהנהן , " זה לירון , אהבתם אחד
את השני לפני התאונה , חוץ מיזה אסור לי לספר , זה יפגע בך יותר " .. הוא מיד השתתק , אחרי
מספר שניות סובבתי את מבטי לכיוון לירון , מה הוא עשה שהוא פגע בי ?
" שלום אלה " הוא אמר לי ועיניו נצצו " אתה בוכה "? שאלתי אותו בפליאה , הוא סגר את עיניו
והנהן , אני מרגישה פה עדיין חוט אהבה או שזה נידמה לי ?
הנערה העבירה את התינוק לשוטר שעמד לידה והתקרב אלי , היא עדיין הייתה בבגדים של הבית
חולים והתינוק היה עטוף במגבת כחולה של בית חולים " את זוכרת אותי "? היא הסתכלה עלי
עם העיניים הכחולות שלה , השוטר לקח את התינוק ויצא מן החדר .
הנדתי את ראשי , ואפילו ללא הזיכרון הבנתי שהיא ילדה את התינוק לפני מספר שעות , העיניים שלה
היו תשושות והיא הייתה עייפה מאוד , מי זאת ?
" זאת אני " היא הצביעה על עצמה , והזיזה קצוות שערה בלונדיני מאחורי האוזן , היא חיבקה אותי ,
והתחילה לבכות .
" זאת אני , ניקולט , אחותך הגדולה " יש לי אחות ?
אם זאת אחותי , למה היא ילדה בגיל כזה ? מה קרה לניקולט ?
" מי עשה לך את זה ? ולמה בגיל הזה "? ניקולט הרימה את מבטה והסתכלה על לירון שעמד לידי ,
הוא הניד את ראשו , ואחרי זה היא הסתכלה על הנער שנשען על הקיר וגם הוא הניד את ראשו "
שניהם "? הסתכלו עם עיניים פקוחות לרווחה .
" לא , לא "! הניפה ניקולט את ידיי מול פניי , היא נאנחה והתחילה להסביר " זה דניאל חבר שלך ,
זה לירון , וזאת אני אחותך , והשוטר שיצא מהחדר ביחד עם התינוק זה אבא והבן שלי ג'ין "
יש לי חבר ?
אבל .. אבל אני לא זוכרת אותו …
" דניאל "? פניתי אליו , הוא התקרב אל המיטה שלי " אני מצטערת , אבל אני לא זוכרת אותך …
אתה מבין ?" הוא השפיל את ראשו , לירון ישר את מבטו לכיוון דניאל .
אחרי מספר שניות דניאל הרים את מבטו , הביט בלירון " מזל טוב לירון , היא זוכרת אותך , תמיד
רצית אותה , אתה זכית בה "! נזף דניאל בלירון ויצא מהחדר בהליכה כועסת , ורק אני נשארתי
מבולבלת בחדר , מה , מה , מה ?
לירון פלט נשיפה ארוכה והוריד את ראשו לכיוון השמיכה שלי , ג'ייס , מה קרה כאן ? אם הם לא
מוכנים להסביר לי , אתה מוכן ?
" בגלל שלירון שכח להעביר לך את המכתב של דניאל , אז אם לא היית שקועה במכתב הזה
שהלכת לכיוון הבית חולים לא היית מגיעה למצב הזה , אז דניאל מאשים את לירון " .
מכתב ?
איזה מכתב ?
" לירון , איפה המכתב "? שאלתי אותו אבל הוא הניד את ראשו " דניאל שרף אותו , את זוכרת
את המכתב "?
" בערך "… אמרתי , וניקולט הגישה לי את המכתב , הסתכלתי מסביב ומשהו היה חסר לי , אני
זוכרת שראיתו אותו שהייתי למעלה , בעיר המלאכים , אבל מי זה ?
" ניקולט "? שאלתי אותה , היא הביטה בי וישרה חיוך על שפתייה , נכון .
נזכרתי " איפה אמא "?