הזהירו אותי ממנה- פרק 2 (מי שלא קרא יש בתוך הפרק קישור לפרק ה1!)

ממש מצטערת שאני מעלה פעם ב.. פשוט השבוע היה לי שבוע עמוס, ומצטערת על השעה. אנשים שלא קראו את הפרק ה1 הנה קישור: https://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94/%D7%94%D7%96%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%95-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99-%D7%9E%D7%9E%D7%A0%D7%94-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-1.html
——————————–
גיחכתי. גירדתי בשערי והמשכתי לצחוק. טדי נעשה מבולבל. כשהבין שאני לא לוקח את זה ברצינות, הזעיף פנים. הורדתי את החיוך מהפרצוף.
"טד,אני מודה על הכול, אבל אני לא חושב ששום אישה תיתן לי לשכוח אותה."
"אולי היא לא תישכח, אבל לפחות תפקח קצת את העיניים, תסתכל על משהו אחר."
עברה דקה בשקט, השפלתי מבטי ובאמת התלבטתי. אולי הגיע הזמן להסתכל על נשים אחרות, לעולם לא אקח אהבה ברצינות כמו אז, אך עדיין, משהו לשחק בו. טד הושיט את ידו והקים אותי מהדשא הרך, הנעים, שלפתע התגעגעתי אליו מעט. כשקמתי בהיתי בו מבטים והבנתי כמה דברים עברו עליו, ואז הפנתי את הגב להמשיך לבית הספר.
הלכנו והגענו לדלת הראשית. עברנו במסדרונות הריקים וכמה מורות נעצו בנו מבטים. אני די בטוח שמה שהן חשבו זה היה, 'אוי הנה התלמידים המבריזים חסרי האחריות!' כך אמרתי בלחש כחיקוי לאוזנו של טד. הוא העלה חיוך ועצר כשהגענו למדרגות של השכבה. כל כך קרוב לכיתה. אבל הוא עצר רק בגלל שאני הפסקתי ללכת.
היא ישבה שם. בקצה המדרגות, מקשקשת במחברת מתמטיקה. והנה זה שוב קורה לי. אני מהופנט מהמראה שלה.
היא הייתה כל כך מדהימה, אולי לא ראיתי את פרצופה באותו הרגע, אבל זכרתי אותו היטב. השיער החום כיסה אותו. שיער שבטח התעסקה איתו שעות, עם מייבשי שיער ועוד כמה מכשירים. אבל עדיין הוא היה יפהפייה. הייתה לה חולצה ירוקה רחבה, שהגיעה עד לרגליים שלה. הרגליים שלה כוסו במכנס צמוד בצבע שחור, וכמובן שלא שוכחים את האולסטאר הירוק. היא נמשכה מאוד לירוק זה בטוח.
שבועיים כבר לא ראיתי אותה. לפני חודש היא שברה לי את הלב, ועדיין באתי לבית ספר במשך שבוע וחצי כדי לשחק אותה "גבר" כביכול, אבל זה לא עבד לי. כל פעם שראיתי אותה קפץ לי הלב 10,000 פעמים לפחות. אז הברזתי. לפעמים באתי לשיעורים, ממש לפעמים, כל השיעורים שלא נתקלתי בפרצוף שלה היו מושלמים מבחינתי. וכשנעצתי בה מבט, הבנתי כמה אני עדיין מאוהב בה.
טד קרא בקול כדי לשבור את ההפנוט שלי.
"היי! בלה!" טד ובלה, האקסית המיתולוגית שלי, היו ידידים מאוד טובים. הם חיבקו אחד את השני בקלילות, ואני רק הכנסתי את ידיי לכיסים. בלה לרגע נעצה בי מבט, אבל במהרה החליפה את מבטה לטד.
"אז מה נשמע טד? מאחר? ממי אתה מושפע?" לא ברור אם זה היה מכוון אליי בעוקצנות. אני עדיין שיחקתי קשוח כרגיל. טד מהיר להגיב.
"אני אענה כשתגידי לי מה את עושה פה."
"אווו, אספר לך בהפסקה. קדימה, רוץ חנון קטן לשיעור! לא כדאי לפספס את שיעור היסטוריה." היא חייכה חיוך מתוק, ולי זה כאב כל כך שהיא לא מראה שום רגש אליי.
נעצתי בה מבט אחרון וטד נפרד ממנה בחיוכים והרבה פטפוטים, וזאת פעם ראשונה שהתחננתי לאלוהים לעוף לכיתה כבר. כשזה סוף סוף נגמר טד התנצל אם זה משך יותר מדי זמן, אבל זה בסדר, זה לא הייתה אשמתו שהיא זרקה אותי בדרך נוראית כל כך. ולחשוב שאני עדיין מאמין שהיא בן אדם טוב.