הזהירו אותי ממנה-פרק 1.

תקשיבו זה לא הסיפור שאני ממש משקיעה בו. זה מהסיפורים האלה שאני רק אוהבת את העלילה, אני לא מצפה ממכם לאהוב את המשלב הלשוני שלי. (אין קללות כמעט אבל עדיין)
———————–

שמיים בהירים. הרמתי את מבטי והסתכלתי על העננים. מרחוק ראיתי את כל התלמידים הולכים לבית הספר, רק אני כרגיל מבריז. כמה אנשים הסתכלו עליי בבוז, בזלזול והיו כאלה שהתלחששו. הייתי כבר רגיל לזה. יכולתי תמיד לומר שהערכתי את החיים יותר מכולם, כשכולם היו רצים ללימודים אני הייתי מביט באיטיות על הפרחים והאוויר שנכנס אל גופי ויוצא ממנו. הייתי מסתכל על הילדים הקטנים שרצו זה אחר זה, במחשבה שלעולם לא הייתי ילד כזה וחבל, כי זה הרס אותי לאט לאט.
קטפתי פרח והתחלתי להוריד ממנו את עלי הכותרת, כמו במשחק. עלה כותרת אחד היה ´כן´, עלה כותרת אחר היה ´לא´. זה היה בתורות ואם העלה הכותרת האחרון שנשאר היה ´כן´, אז הייתי מוציא את חפיסת הסיגריות מהתיק. אם זה היה ´לא´, הייתי משאיר את החפיסה בתוך התיק. עלה הכותרת האחרון היה ´לא.´
וזה מזל די גדול, כי כשעלה הכותרת האחרון נקטף ונפל בעדינות על הדשא, החבר שלי בא אליי.
הוא החליק איתי כיף (היי-פייב) ואז התיישב לידי. גם הוא הסתכל על השמיים היפים של היום, אני מופתע אם מישהו לא שם לב אליהם.
"אז.. כבר כמה זמן אתה לא מעשן?" שאל, העלתי חיוך עקום.
´אני מלא בשקרים´ חשבתי.
"אני כבר לא מעשן 10 ימים." גירדתי את העורף בניסיון לשנות נושא. אני שקרן כל כך גרוע בחיי.
"עזוב," הוא הוריד את היד שלי מהצוואר, "עדיף שנדבר על נושא שלא גורם לך לקנות בקיוסק סיגריות."
"אתה לא הולך ללימודים?" שאלתי. הוא הניד את ראשו.
"אני אלך, רק אם תבוא איתי." ביקש. השפלתי את מבטי וזזתי באי-נוחות. "בבקשה, אתה חייב לשכוח אותה כבר!" הוא התחנן.
"זאת לא רק היא, טד." לחשתי.
טד התקומם בכעס והתחיל להטיף כמו תמיד.
"אתה זורק את העתיד שלך! מה בעיות צצות אז אתה זורק את הלימודים שלך?"
"מתי תבין שלא אכפת לי מהלימודים הטיפשיים האלה!" צעקתי. אולי מעט חזק מדי, כי תלמידים שאיחרו ללימודים נעצו בי מבטים. נשפתי ברוגז. "החיים שלי כבר בזבל! זה שאתה תנסה להקים אותי לא יעזור לאף אחד! לך כבר ללימודים קרצייה." חיבקתי את רגליי וניסיתי לא להסתכל עליו. זה היה קשה מדי. הוא עדיין היה בהלם, הוא נעץ כמה מבטים לאחור ואז עזב אותי.
אחרי כמה דקות שהוא עזב לקחתי במהירות את קופסאת הסיגריות והתחלתי לעשן שוב. איזה הרגשה נעימה, כאשר העשן השורף נכנס לך לריאות, זה גורם לך להתוערר קצת. זה לעולם לא כאב לי, אף פעם לא התייחסתי להרצאות שעשו לי בבית הספר, לא התייחסתי לאימא החופרת שלי, ששנאתי אותה מתמיד. היא תמיד ניסתה להסתיר ממני את הסיגריות שקנתה בשבילה, אבל עד מהרה מצאתי אותן.
אחרי הסיגריה השלישית שלי באותו יום, טד שלח לי הודעה לפלאפון.
´אתה יכול בבקשה לדבר איתי? אני יודע שאני קרציה ואני חופר, אבל אתה מתפורר לי מול העיניים!´ זה מה שהוא כתב. שלוש שעות ישבתי על הדשא וחשבתי מה לכתוב לו. הוא חזר מהלימודים ואז ראה אותי. הוא היה מעט בהלם, שישבתי במקום כל כך הרבה זמן, לבד.
נופפתי לו עם היד. הוא התיישב.
כמובן שהוא ראה את קופסאת הסיגריות בדשא שישבה ליד רגלי, אך הוא לא התייחס לזה. למרות שהיה מאוכזב, ניסה להסתיר זאת מפניו.
"אני חושב שאוכל להשיג לך בחורה חדשה." אמר. זה בא משום מקום, מעולם טד לא חיפש בחורות בשבילי, זה תמיד היה ההפך. "היא חדשה בבית הספר. אבל בשביל זה תצטרך לבוא ללימודים."