הזדמנות- פרק 5
מנקודת המבט של אמיר:
וואלה זה היה לילה טוב, אפילו טוב מידי. קמתי, לבשתי את החולצה שבאתי איתה, נתתי נשיקה קטנה על הלחי לבלונדה ועפתי מהבית שלה. קפצתי הביתה כדי להתקלח במהירות ואז עפתי לבית הספר. אני האמת לא יודעת למה אני בדיוק לומד, אכפת לי והכל אבל אני פשוט לא טוב בזה. כמות ההקלות שבית הספר נותן לי עצומה, יש לי לחצי מהשיעורים פטור, בקושי אני מצליח להוציא תעודת בגרות וגם זה במאמצים אדירים. אני כן עובד בשביל ההצלחה שלי, חשוב לי להצליח כדי להראות שאני כן טוב במשהו, מה לעשות שלפעמים זה ממש לא מוצלח.
'אחלה לילה היה. מתי רואים אותך שוב?'.
'יעל מותק נדבר יותר מאוחר סבבה?'.
'רק אל תשכח אותי' היא כתבה.
'איך אפשר לשכוח פרח שכמוך?', ותכלס, שלא כדרכם של סטוציונרים אחרים, אני באמת מתכוון לדברים שאני אומר. יש בחורות שזה פשוט קורה ואני הולך, איתה זה שונה. אני כן חושב שיש לי קשר אליה הרבה מעבר לסתם מיניות. אתמול כשהייתי אצלה, אחרי שהכל נגמר וזה, פשוט שכבנו ערומים ודיברנו, על החיים. היא סיפרה לי כל מיני דברים, זה לא קרה בסטוצים אחרים, זה לא קורה אף פעם.
"אתה איתי?" העיר אותי דרור מהמחשבות.
"אה בטח" חייכתי, "סתם חשבתי על יעל".
"יעל? יש מישהי באופק?".
"איזה מישהי שהכרתי אני אפילו לא ממש זוכר איפה, הייתי אצלה אתמול בערב לילה".
"אני מבין שאתה מגיע היום מסופק לגמרי..".
"כמה שאני יכול אחי אתה יודע..".
"רק רוצה שיהיה לך טוב יא אח, אם טוב לך טוב גם לי".
"אני חולה עלייך גבר" אמרתי לו ובדיוק נשמע הצלצול.
מנקודת המבט של אחינועם:
ראיתי את עמית נכנסת בפרצוף קצת מבואס לכיתה, אני שונאת לראות אותה במצב הזה. בתור החברה הכי טובה שלה אני כבר מזהה את הפרצופים אלה, אני יודעת מה גורם לכל אחד ואחד מהם. לדעת שבחור עשה לה את זה… הוא הסתבך.
"מי ולמה?" שאלתי כשהיא התיישבה לידי.
"אמיר שמעוני וכי הוא דפוק".
"דפוק למה?" שאלתי.
"סתם הוא היה אצלנו אתמול, הוא רצה שנתחיל את העבודה אבל בסוף ישבנו הוא, אלון ואני וסתם דיברנו. קיצר באמצע כל השיחה הבנאדם חותך ואני הבנתי מהתלחששויות סביבי שהוא הולך לאיזה בחורה. אשכרה ראיתי את הסטוציונר בפעולה, פשוט באמצע הכל הוא עוזב. זה בנאדם? שסתם הולך כדי לדפוק מישהי?".
"צר לי לאכזב אותך אבל יש כל כך הרבה כאלה.." נאנחתי.
"אני יודעת!" היא התעצבנה, "זה לא שיש להם את הזכות לשחק ככה באנשים. אני פשוט לא יכולה לסבול את ההתנהגות שלו, לא את ההתנשאות שלו, לא כלום, קשה לי לעכל את המעשים שלו".
"את עוד בסוף תתאהבי בו.. שנאה זה אמנם רגש הפוך מאהבה אבל הכל יכול לקרות. תזכרי את המילה שלי".
"למה שאני אתאהב באפס הזה?" היא שאלה.
"לא שולטים ברגשות.. וזה ממש יכול לקרות".
"אני אשמור טוב טוב מרחק מהבנאדם בעיקר מבחינה רגשית כי אני לא רואה שום סיכוי שיקרה בינינו משהו".
"קודם כל רק תפתרי את העניין של העבודה, אי אפשר לעשות עבודה בלי לסמפט בכלל בנאדם".
"אני אסתדר. אותך לפחות ציותו עם מישהי מקסימה. בטח כבר התחלתן להעלות רעיונות".
"נו ברור" צחקתי, "אנחנו רוצות לעשות את זה טוב ולסיים מהר כדי לא לתקוע את זה לסוף שנה".
"במילא יש רק כמה חודשים לזה" היא צחקה, "לסוף שנה זה בטוח לא יגרר".
"נו הבנת את הכוונה שלי קרצי. אגב, יש לנו דייט היום בערב?".
"כן ברור. על מה סגרנו? הקפה הרגיל?".
"אכן".
"סגור". חייכתי אליה והמורה בדיוק נכנסה, "יאללה ריכוז, זה השיעור שלנו".
"אהובתי שלי את" היא אמרה. חייכתי אליה והנחתי את ראשי על כתפה.
"חברה שלי" היא חייכה חיוך מתוק וקימטה את אפה באופן מצחיק ככה שהתחלתי את השיעור האהוב עליי עם חיוך על הפנים.
תגובות (5)
תמשיכיייייייייייייייייי
תמשיכי ממש אהבתי את כל הרעיון של הסיפור!
נמנמנממ… ^~^
תמשיכי
אחינועם חמודה ^-^
תמשיכייייייייי ^^ <3
תמשיכי