הזדמנות- פרק 23

מנקודת המבט של אחינועם:
התרגלתי לזה שמאז שעמית יצרה קשר עם כל כך הרבה שמיניסטים היא כמעט ולא מדברת איתי, אני כבר רגילה לחזור הביתה ולעשות את הדברים שאני עושה. אני לא מתלוננת באמת שלא, אני לא מהסוג המתלונן, החיים מעניינים כשיוצא לך לעסוק בדברים שאתה כל כך אוהב. כשהיה לי לרגע משעמם והרגשתי שאני חייבת ללכת קצת ולהשתחרר אמרתי לעצמי שכבר הרבה זמן אני רוצה לעשות מנוי לחדר כושר. אני גדולה מעמית כמעט בחצי שנה, אני ממש אוטוטו שבע עשרה, ובחדר כושר שליד הבית שלי מותר מגיל שש עשרה וחצי כמובן עם כל האישורים של ההורים והרופא להוציא מנוי. היו לי את האישורים האלה כבר מזמן אבל בלי זמן להוציא את התוכנית לפועל. החלטתי שזה הזמן לעשות את זה. נסעתי באוטו של ההורים כי הם לא היו צריכים אותו והגעתי לחדר הכושר. דיברתי שם עם האחראיים והם הסבירו לי ענייני תשלום וכאלה, מזל שיש הורים ומזל שיש קצת חסכונות. סוף סוף הצלחתי ואחר כך פשוט החלטתי לנסות, אני תמיד מעדיפה את האופניים. החלפתי בשירותים לחזיית ספורט וטייץ ופשוט התחלתי לעבוד, לשרוף קצת קלוריות ולחזק את הגוף.
בשלב מסוים במכון העיניים שלי נתקלו בעיניים של ילד שהיה נראה יותר מידי מוכר. אני יודעת שהוא שמיניסט בבית הספר, אבל הוא מאלה שאני למדתי מעמית שצריך להיזהר מהם כי הם לא בחבורה של אלון, והחבורה של אלון הם האנשים המגניבים והטובים. הוא התקרב אלי כששתיתי שלוק מים. טוב אחינועם, תהיי חזקה.
"אני לא בא עם המשפט הזה כדי להתחיל איתך אבל את ממש מוכרת לי" הוא צחק.
"אתה לומד איתי בבית הספר אני חושבת" צחקתי בין שלוק לשלוק.
"י"א?" הוא שאל ואני הנהנתי.
"אני דרור, נעים להכיר".
"שמיניסט אני אנחש. אחינועם. אתה תמיד בא לפה כדי להתאמן?".
"מידי פעם.. כשיש זמן את יודעת. אני יכול להזמין אותך לשתות איתי איזה שוט דשא פה במסעדה ליד?".
"שוט דשא?" צחקתי, "זה הכי טוב שיכולת לחשוב עליו?".
"אז קפה אני יודע, אני כבר די סיימתי, כבר אין לי כוח. חדר כושר גורם לי להיות ממש רעב".
"אני לא בטוחה אם זה המטרה של חדר כושר" צחקתי. האמת שהוא ממש אחלה.
"אז נזוז?" הוא שאל.
"בכיף" צחקתי, כיביתי את המכשיר והלכתי אחריו. הוא מסקרן אותי.

מנקודת המבט של נועם:
'אני צריכה אותך' שלחה לי עמית בערב. מה קרה לה?
"לבוא?" שאלתי, ותוך כמה שניות היא ענתה חזרה שהיא תשמח. אירגנתי תיק קטן, לקחתי כמה דברים שהיו בבית, מעודדים ומתוקים ונסעתי אליה באוטו. הייתה לי תחושה שאני לא אשאר שם לכמה שעות אלא ממש אעביר שם את הלילה, אבל מה אכפת לי, כל עוד אני איתה אני מוכן גם לישון על הרצפה. היא פתחה לי את הדלת וחיבקה אותי ממש חזק, הרגשתי שהיא ממש צריכה את ההיאחזות הזו. עלינו לחדר שלה יד ביד והתיישבנו על המיטה.
"את מדאיגה אותי הכל בסדר?".
"יותר מידי עמוס לי במחשבות.." היא נאנחה.
"בואי" אמרתי, נשענתי על הקיר שמאחורי המיטה שלה וגרמתי לה להניח את הראש שלה על הברכיים שלי. ליטפתי את ראשה ושערה העדין, היפה כל כך, הרך. הסתכלתי על היופי שלה מלמעלה ולא האמנתי שכל זה שלי, שהיא שלי ושאני נמצא בסיטואציה כזו עם בנאדם שלראשונה בחיים אני כל כך אוהב.
"מה קרה?" שאלתי.
"היה איזה סיפור לי ולגיא ארבל.." היא נאנחה.
"סיפור?" שאלתי נלחץ.
"לא סיפור כמו שאתה חושב" היא צחקה, "לא קרה בינינו משהו, ממש לא, נראלך שהייתי נותנת לזה לקרות?.. פשוט אני הבנתי שהוא מרגיש משהו…". רגע מה? שהיא תעצור אחרי מה שהיא אומרת- גיא ארבל בקטע של עמית? העולם הזה נהיה מוזר. זה גיא, ממתי הוא סוגר את המחשבה שלו על מישהי אחת. כמובן שזו עמית ומי לא יתאהב בה, אבל היא שלי. חייכתי לעצמי חיוך זדוני.
"אם אתה מחייך את החיוך שלך כי אתה יודע שאתה זכית בי ולא הוא אז אני ממליצה לך למחוק אותו, אני לא כזו שווה את זה".
"אני ארביץ לך" אמרתי לה ונישקתי את הלחי שלה. היא הייתה חמה.
"תגידי יש מצב שאת חולה?" שאלתי מודאג.
"למה? אני חמה?".
"הלחי שלך הייתה קצת חמה.. עזבי אולי אני סתם פרנואיד".
"אני חושבת שהייתי מרגישה אם הייתי מרגישה רע. אני פשוט ידעתי שאני צריכה אותך אחרי שהוא הלך. זו גם הייתה שיחה קשה כי להגיד למישהו שמה שהוא מרגיש לא הולך לקרות היא אף פעם לא קלה, וגם לא קל לפגוע בבנאדם, זה כואב יותר מידי. הייתי צריכה אותך פה כדי להשכיח את המחשבות העצובות".
"אני שמח שקראת לי" אמרתי.
"יכול להיות שאתה יכול להישאר לישון פה?" היא שאלה. הכל בקשר שלנו קורה מהר, אבל לעומת קשרים אחרים או בנות אחרות אני יודע שבאמירה שלה של להישאר לישון פה זה להיות פה נטו לצידה ולחבק אותה ושהיא תוכל לישון בתוך החיבוק שלי. זה נטו אהבה שבאה בלי שום מגע מיני יותר מידי, זה הרגעים האינטימיים שאני מכבד פי מאה.
"האמת שחשבתי שזה מה שתבקשי בהתחשב בשעה שאמרת לי לבוא לפה. אני אשמח".
"אתה יודע משהו.." היא נאנחה.
"מה?" שאלתי והסתכלתי עליה. הרגשתי שאני טובע בתוך העיניים שלה.
"זו תחושה מדהימה מה שאני מרגישה עכשיו".
"למה את מתכוונת?" שאלתי.
"אתה יודע מה זה בשביל אדם שהוא קורבן אונס להרגיש שוב נוח ביחד עם אינטימיות?" היא אמרה לי. לא אני לא יודע, אבל אני מרגיש מהמילים שלה כמה מיוחד זה הדבר הזה.
"אני שמח שאני הבנאדם שגורם לך להרגיש כל כך בנוח פתאום שוב".
"זו תחושה מדהימה" היא אמרה בצחוק וקמה לישיבה. היא הסתכלה על נקודה קטנה על הקיר. התקרבתי אליה ונישקתי את צד צווארה והיא העלתה את הכתפיים בתנועה שהנשיקה הזו דיגדה אותה. היא העבירה את ראשה אליי והתקרבתי כדי לנשק אותה, את שפתיה היפות והחושניות שאני כל כך אוהב. כשאתה מרגיש עם בנאדם כל כך טוב אתה לא צריך יותר מידי מילים ולא צריך יותר מידי מעשים. התחשוות האמיתיות הן מה שקורה לך עמוק בתוך הלב, ואת מה שקרה לי החיוך פשוט לא יכל להסתיר.