הזדמנות- פרק 19

מנקודת המבט של עמית:
שבוע עבר וחלף. לא היה לי הרבה זמן השבוע כי הייתי עסוקה בעיקר ללמוד למבחן שהסתיים אתמול. זה היה מבחן על כל החומר מכיתה י', מבחן ענק בתנ"ך שהם רוצים לבדוק אם נשארנו רעננים וזכרנו את החומר. תנ"ך הוא אחד המקצועות הכי חשובים לי ככה שהייתי צריכה אקסטרה להשקיע. מעבר לזה במשך השבוע העמוס גם נפגשתי שלוש פעמים עם נועם. אנחנו הכי זוג שיש. נפגשים מלא, מדברים כל יום, צוחקים, נהנים, מבלים. קשה לי לתאר מי זה הבנאדם הזה בשבילי. כל הזמן אמרתי לעצמי שטוב לי מידי, ומזור שטוב לי מידי. אבל מצד שני מי מתווכח עם האושר? גיא לא הציק יותר, אחינועם ואני מצליחות לדבר כל יום ואני מעדכנת אותה בכל הדברים שהיא אמורה לדעת (כי יש גם כמה אישיים שלי ושל נועם שאסור לספר), ואני ואלון כרגיל- צמד האחים הקרועים. בקיצור החיים לא השתנו הרבה בשבוע.
"הלו" עניתי לטלפון שצלצל כשישבתי מול המחשב.
"עמית זה אמיר, מה קורה?".
"כן אני יודעת שזה אתה המספר שלך רשום אצלי" צחקתי, "מה קורה? הכל בסדר? ממש מאוחר לך להתקשר".
"אני יודע אני צריך עזרה".
"איפה אתה?" שאלתי לחוצה.
"בבית, אני חייב חוות דעת של בחורה. יש מצב את קופצת אליי לשעה?".
"איך אני אמורה להגיע?" שאלתי מבולבלת.
"וואלה נכון שכחתי את הפרט הזה. טוב עשר דקות אני אצלך. תהיי מוכנה".
"בסדר?.." שאלתי מבולבלת אבל השיחה כבר נותקה.
אחרי עשר דקות הוא שלח לי סמס שהוא למטה. דפקתי בדלת של אלון ואמרתי לו שאמיר צריך עזרה והוא קורא לי. הוא שאל אותי אם אני בטוחה שאני יכולה ללכת אליו, כי בפעם הקודמת שהיינו לבד זה לא נגמר בטוב. אמרתי לו שאני סומכת עליו כבר, שיהיה בסדר, שהוא צריך את העזרה שלי ולא כמו גיא ארבל הוא הרבה יותר בסדר. הוא נתן לי נשיקה על הראש ואני מיהרתי למטה.
"שלום שלום" צחקתי.
"היי" הוא אמר בחיוך, "יאללה בואי".
"יא לחוץ אתה מוכן להסביר לי מה עובר עלייך?".
"כבר" הוא צחק והתחלנו ליסוע. הגענו לבית שלו במהירות, לא חשבתי שהוא גר כל כך קרוב. הבית שלו היה גם יפה, אבל יחסית לבית של נועם אין שלמות כזו. עלינו הביתה, אמרתי שלום להורים שלו שהופתעו לראות שם מישהי בשעה עשר בלילה, ואז נכנסתי לחדר שלו. על המיטה שלו היו פרושים מילוני בגדים. אני מתחילה לחשוב שאני יודעת מה קורה.
"מקרה החירום שלך היה למצוא בגדים לפגישה עם יעל?" צחקתי.
"בואנה את טובה.." הוא נאנח.
"אמיר.." נאנחתי, "בשביל זה הוצאת אותי מהבית יא מצחיק?!".
"נו מה" הוא צחק, "אני ממש בדילמה אני לא יודע מה לבחור שיהיה מספיק חגיגי וגם מספיק יומיומי".
"אוקיי, לאן אתם יוצאים?".
"אני לוקח אותה למסעדה שהיא שייכת לחברים של המשפחה ככה שסוגרים לנו חדר מיוחד".
"יש דבר כזה במסעדות?".
"תתפלאי" הוא צחק, "בכל מקרה אני צריך להיות לבוש ממש יפה".
"מתי זה קורה?".
"מחר.." הוא אמר לי.
"אוקיי" חייכתי והתחלתי להפוך את הבגדים. זה לא שאני מבינה ענקית באופנה אבל מידי פעם זה נחמד. אני יודעת מה הייתי רוצה שהגבר שמולי ילבש בדייט מכובד, גם משהו יפה וגם משהו נוח. העיקר שיהיה לו נוח. בחרתי לו בסוף ג'ינס יפה עם חולצת טי וג'קט. לא צריך להשקיע יותר מידי. שמתי גם צעיף למקרה שיהיה לו קר.
"סיימתי" חייכתי אליו ופרשתי את הבגדים בצד אחר של המיטה כך שהוא יוכל להסתכל על כל הלבוש ביחד.
"אני אהבתי" הוא חייך.
"ואת זה לא יכולת לעשות לבד?" אמרתי.
"זה לא זה.." הוא התיישב מיואש, "אני פשוט ממש לחוץ. אני ממש רוצה אותה ואני ממש בקטע שלה ואני רוצה שהיא לא תחשוב עליי כסטוציונר הזה שמלכתחילה זה מה שהיה בינינו. אני רוצה שהיא תכבד את האדם שאני. אני לא זוכר הרבה פעמים שהתרגשתי כל כך לקראת דייט או שממש חשבתי עליו הרבה. זה מאוד שונה מאופי שלי ככה שהלחץ הזה אני חושב גם השפיע על הדברים הכי קטנים".
אני אגיד לך את המשפט הכי קיטשי שאפשר להגיד- פשוט תהיה אתה. משהו בכימיה שלכם כן עובד ואתה לא יכול להתכחש לזה, והיא אוהבת אותך לפי מה שאני מבינה. אין לך מה להילחץ יותר מידי. קח את הפגישה הזו באופן מאוד קליל. בוא נסתכל על זה ככה- את השלב האחרון של קשר אתם כבר עשיתם בהתחלה אז כאן נשארת חובת ההוכחה שאתם עובדים גם בתור זוג ולא רק בתור יזיזים. אני חושבת שכרגע כמו שתיארת את הפחד שלך יש לך פחד לגיטימי שנובע ממקום שבאמת מכבד את יעל.. תאמין בעצמך. אתה השתנית המון, אתה לא אותו אחד שרק רוצה לדפוק. אתה מכבד בחורה.. אתה יודע מה זה בשבילך?" צחקתי.
"זה נשמע כאילו את מכירה אותי כבר כמה שנים ואת מכירה אותי אולי חודש.. וזה מדהים שאת מבינה את כל זה כל כך מהר".
"כרגע אני שמה את כל מה שקרה בינינו בצד, חשוב לי עכשיו שתהיה מאושר ולדעתי אתה מוביל את עצמך בדרך אל האושר. יעל עושה לך טוב" חייכתי אליו. הוא צחק וקם כדי לתת לי חיבוק חזק. היה משהו טוב בחיבוק שלו כי הרגשתי שהוא צריך את התמיכה שלפעמים הוא לא מקבל, את התמיכה במילים.