הזדמנויות- פרק 2

הוא נקש באצבעותיו ולפתע הופיעו שתי כורסאות זהובות ורכות, ומולי הופיע שולחן עליו שני ספלי תה וקנקן- כולם בצבעי זהב מבריקים.
זהב התיישב בכורסתו והחל למזוג לספלים תה ריחני. תה נענע, אני חושבת.
כאשר שם לב שאינני מתיישבת קרא לעברי "ובכן… תשבי". הבטתי לאחור, היכן שהכורסא הייתה. חששתי שהכורסא תעלם שוב מתחתיי ואפול ארצה שנית. "היא לא תיעלם" אמר זהב, כאילו קרא את מחשבותיי.
התיישבתי, לקחתי ספל תה בידי, והנחתי אותו בין כפות ידיי בכדי שיחמם אותן. "תוכל להסביר בבקשה איפה אני?" שאלתי "בשום מקום. המקום הזה לא קיים. הוא בדמיון שלך. כל המקום הזה הוא אשליה" הוא אמר וערבב את התה שלו "גם אתה?" "לא" הוא מיהר לומר ולגם לגימה ארוכה מהתה שלו. "אני קיים. נכנסתי לדמיונך כפי שאני אמור לעשות". "למה הכוונה?" הרגשתי שאני מציפה אותו בשאלות, אך אינני מקבלת תשובות.
"זהו תפקיד של כל איש כמוני, שחי במקום הזה. אני, כמו שאר חבריי, צריך לנקות את עברך בכדיי שתהיי נקייה וטהורה מספיק בשביל לעבור לגלגול הבא, או לחזור לחיים. הגעת בעזרת דמיונך למקום הזה, כמו כל שאר האנשים המתים. זאת אומרת, חלקם. כל מה שאת צריכה לעשות הוא להשלים, להצטער, להבין, לשנות דברים מהעבר וכך תוכלי לעבור לשלב הבא של נשמתך.
מטרתה של נשמתך הוא ללמוד דברים חדשים על עצמך, לגרום לך ללמוד לקחים מטעויות, ולתקן דברים." חשתי שבטני מתהפכת ושמחתי שלא לגמתי מהתה, אחרת ארוחת הבוקר שלי הייתה יוצאת החוצה וכן שמחתי עוד יותר שאינני יכולה לחוש בבחילה הנוראית הזו.
מתה? גלגול הבא? לנקות את עברי? האם אני… "מתה?" "איך אתה…." "קורא לך את המחשבות?" חשתי שפניי מאדימות מרוב רוגז.
"אני בתוך דמיונך, בתוך ראשך, הרי הגיוני שאדע מה את חושבת". אני מתה. באמת מתה. כל הדרך שעברתי עכשיו בחיי היה לשווא? הכל נאבד? הכל השתנה? האם אזכה לראות שוב את קרוביי? "כן. אכן כן. את תזכי לראות את קרובייך ותזכי לאפשרות להחזיר את חייך, להחזיר את נשמתך לגופך" התקווה עלתה בתוכי "איך?" נשמעתי נרגשת מתמיד.
"תחזרי לעברך, כפי שאמרתי, תמחקי את טעויותייך הגדולות, תחווי רגעים חדשים וכן את אותם הרגעים, ואז, כאשר תגיעי לתאריך של היום- 18.8, אחליט אם למדת מספיק על טעויותייך, ואת מוכנה להמשיך בחייך, כאשר את מוצפת ידע חדש, דעות ומחשבות חדשות" הוא לגם שנית מהתה שלו והניח אותו על השולחן ברעש צורם.
"מה הכוונה? לשנות אותי? לשנות את מיש אני? להפוך אותי לאדם אחר?" זעמתי עליו. " הכוונה היא לא לשנות אותך, אלא לתת לך הזדמנות לחיות בתנאים טובים יותר, כאשר את יודעת יותר על עצמך ועל הסובבים אותך. לתת לך הזדמנות שנייה לתקן את עברך".
רתחתי כל כך עד שקמתי ממקומי והשלכתי את ספל התה על הרצפה, והיא התנפצה לריסים זהובים שנראו כמו כוכבים קטנים על רקע לבן.
"מי אתה שתגיד לי לשנות את עברי? רק תן לי לחזור לשם בלי מטרות או סיבות, רק תן לי לחזור לחיים כפי שאני!" זהב לא נראה מתוח או נדהם. בטח חווה את זה כל כך הרבה פעמים עד שהדבר משעמם אותו.
הוא נקש באצבעותיו וספל התה השבור נעלם, וכן שלולית התה. "יקירה, לחיים יש מטרה. הסיבה שהגעת לכאן היא שלא השלמת את מטרתך בחיים, ועלייך לחזור אחורה בזמן ולהשלים אותה, בכדי שבגלגול הבא מטרתך תשתנה ולא תישאר קבועה." "ואחרי שאשלים אותה, אמשיך לחיות?" הרגשתי ששריריי המתוחים, נרפים. "בוודאי" אמר זהב ונראה מרוצה מכך שהבנתי את דבריו.
"מתי אתחיל?" נראיתי מתוחה ונרגשת לחזור לחיים באותו הרגע הבנתי שלא הערכתי כל כך הרבה דברים עד שאיבדתי אותם. "את רוצה להתחיל? את מוכנה לעשות שינוי?" "כן! אבל…" "מה היא מטרתך?" פניי האדימו שנית ברוגז, וזהב נרתע כשהבחין בכך.
"מצטער" הוא מיהר לומר "תצטרכי להבחין בעצמך ולהבין לבד מה היא מטרתך" "אבל.." "בלי אבל. הייתי שמח לעזור ולספר לך עוד, יקירתי, אך אינני יכול. ובכן- היה נעים מאוד להכיר אותך, לנה. אנחנו ניפגש עוד מספר פעמים, ועד אז- כל טוב ודרך צלחה!"
אפילו לא הספקתי להודות לו, או לומר להתראות, והוא כבר נקש באצבעותיו.
הקירות הלבנים הסתחררו סביבי במערבולת. כתמים צבעוניים נוספו לצבע הלבן עד שנוצרה מערבולת מסחררת.