הורדת המסך שלה , עונה 2 – פרק 1

״סבתא ממש חולה , הרופאים אומרים שנתכונן להיפרד ממנה…תנסה להשיג שחרור״שלחה הודעה אמא .
נאנחתי , מעשן סיגריה ורואה את דמות סבתי מול פני מחוברת למכונות בבית החולים.
״המפקד , אני יכול לדבר איתך?״ נכנסתי אחרי דפיקה במשרדו של המפקד.
הוא העביר ידיים על פניו שוקל אם הסיבה שלי מוצדקת מספיק כדי לשחרר אותי , לא קל להשיג שחרור כשאתה חייל קרבי .
״אני מעביר את זה לטיפול של המשקית תש״הוא פלט לבסוף .
״אז ללכת למשרד של אפרת?״שאלתי
״לא לא, אפרת עשתה העברת תפקיד.יש משקית חדשה״ הוא אמר ״משוחרר״.
קמתי מהכיסא מבואס , אפרת היתה משקית תש נחמדה , היא תמיד באה לקראת החיילים,ואני לא יודע מי תיפול עלי עכשיו.
צעדתי במהירות למשרד שלה , כשנכנסתי הפנים שלי היו המומות.
״כן?״היא שאלה כשהיא עדיין לא מביטה בי.
נכנסתי בצעדים איטיים מתיישב מולה , היא הרימה את מבטה והפרצוף שלה נהפך להמום כמו שלי.
״יונתן?״היא פלטה לבסוף.
״הילי״הצלחתי להוציא אחרי שבלעתי כדור רוק.
היא הניחה את הדפים שהיו בידיה על השולחן ואצבעותיה נגעו בשולחן.
״הכל בסדר?״היא שאלה מתנערת מההלם .
השיער של היה אסוף לצמה בהירה שנחה על כתפיה ונוגעת בחוט הסגול שתלוי על כתפה. העיניים הירוקות הביטו בי במבט שכל כך רציתי לדעת מה הוא אומר.
״סבתא שלי גוססת״ אמרתי מוריד את עיניי משלה ״אני רוצה להיפרד ממנה״.
היא נשכה את שפתיה במבט מרחם , הקליקה על עכבר המחשב ולבסוף חזרה להביט בי.
״אתה משוחרר , אבל אתה צריך לחזור עד 10 בלילה״ אמרה לבסוף.
הנהנתי לחיוב קם מהכיסא , היא המשיכה להביט בי במבט עמוק , אבל לא רציתי לתת לעצמי להתהפנט שוב למלכודת הירוק זית.
היא קמה אחרי ויכלתי להבחין בחצאית הירוקה שעקפה מעט את ברכיה , היא נראתה כל כך קטנה במדים של גדולים , ילדה שנאלצה להיכנס לבגדים של גדולים.
הורדתי את עיניי הסוקרות ממנה והסתובבתי לצאת.
נכנסתי לחדר טוחב ארנק ומצית לכיסי ומתכונן לצאת , נאנחתי מרגיש איך הלב שלי סוף סוף נרגע מדפיקות הלב שהיו כשפגשתי בה.
נעמדתי שעון על מיטת הקומתיים שראשי קבור במזרון העליון , הרגשתי מטומטם , עברה שנה שלמה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה בהופעה , לעולם לא אשכח את המבט המבויש שלה כשנשקתי את מאיה מולה .
נכנסתי לבסיס ברגליים כבדות , כל הביקור הרגעתי את הבכי הסוער של אמא.
הילי עמדה מולי כאילו חיכתה לי , הבטתי בה במבט קשוח שמסתיר כל ניצוץ של רגש .
״מה עם סבתא?״שאלה כשחזרתי לבסיס .
״היא תמות עד מחר״מלמלתי בעייפות.
היא הורידה את עיניה בבישנות,הרגשתי איך יש לי דה ז׳ה וו מכל הפעם שהבטתי לה בעיניים והיא הורידה ככה את מבטה .
״לילה טוב , המשקית״ מלמלתי ועברתי אותה .
״יוני״ היא קראה וליבי נעצר.
״אתה כועס עלי?״היא פלטה בקול ילדותי.
״על מה יש לי לכעוס עליך?״גיחכתי.
״על אותה הפעם״היא אמרה.
״אותה הפעם?״ שאלתי מרים את גבות ״בחייך הילי , הינו ילדים קטנים , אני אפילו לא זוכר מה היה בנינו״ שיקרתי .
״לילה טוב חייל״ היא אמרה בקול רועד ושמעתי את צעדיה הקטנים צועדים למשרדה.
בעטתי באבן קטנה בעצבים , נושם נשימה עמוקה ונכנס לחדר.