הורדת המסך שלה,עונה 2-פרק אחרון!

״אבא נו , בוא כבר״ קול קטן העיר אותי מהמחשבות שנדדו בתוך מוחי .
לקנות גבינה צהובה וחלב ,
לשטוף כלים שאחזור ,
לקנות להילי פדים ,
ללכת לבנק.
״אני בא״ מלמלתי אחרי ששחזרתי את המטלות בראשי.
הוא הושיט את כף ידו הקטנה אלי מבקשת לאחוז בשלי , החזקתי בה חזק .
״ביי אבא,אני אוהב אותך,יותר מאמא״ הוא הדגיש את צמד המילים האחרון .
נאנחתי תולה את תיקו ליד שאר התיקים,התכופפתי אליו אוחז בכתפיו ומיישיר עיניים לשלו.
״אתה יודע שאמא אוהבת אותך הכי בעולם״אמרתי בקול שקט.
״לא״ הוא אמר במבט נוקשה מכווץ את עיניו היפהפיות שהיו משובטות בצורה מושלמת לשלה.
״אמא אוהבת אותך , אמא חולה״אמרתי.
״אמא תמיד חולה״אמר״מאז שנולדתי״ הוא אמר סופר באצבעותיו ומסמן ארבעה אצבעות.
״איתמר , אמא תהיה בסדר . בינתיים אבא פה״ אמרתי משתדל להראות האבא על הסולם הכי גבוה .
״ביי אבא״ הוא אמר ורץ לשחק , כאילו מדחיק את הדברים שנאמרו .
״הילי ! אנחנו בבית״ צעקתי לאחר יום ארוך ומעייף .
״אמא ! אנחנו בבית״ חזר אחרי איתמר.
קול דממה נשמע ,
״הילי?״התחלתי להרגיש פחד בגופי.
איתמר הביט בי בהרמת גבות
״איפה אמא ?״הוא שאל .
״אבדוק , תראה לך טלוויזיה״ אמרתי מניח את תיק העבודה שלי על הרצפה ואת שלו על הספה .
התקדמתי בצעדים מהירים לחדרה , היא התקלחה , צליל של מים בקע מהמקלחת.
נאנחתי אנחת שלווה .
התקדמתי למטבח , מחמם שניצלונים , ומעמיד סיר קטן של פתיתים .
״איתמר האוכל מוכן״ אמרתי .
״אוהב את הפתיתים שלך אבא״ הוא אמר בקול מתוק מוזג המון קטשופ על ערמת הפתיתים הצהובים .
הבטתי בו מחייך , מתפלא מהמתיקות שלו כל פעם מחדש.
״אמא!!!״רץ לעבר הילי שיצאה אל המטבח עטופה בחלוק לבן.
הוא חיבק את רגליה חיבוק מוחץ , אך היא עמדה קפואה במקומה.
״אמא,אני אוהב אותך״ הוא אמר .
היא הביטה בו לשניה ואז הרימה את מבטה לאוויר.
״תעני לו״ אמרתי מביט בה .
״איתמרי זוז״ היא שחררה את ידיו מגופה.
״אתה רואה אבא!״ איתמר צעק ורץ לחדרו.
הבטתי באישה שזרה לי כבר חמש שנים.
״אני רוצה להתגרש״ אמרתי לבסוף לאחר כמה שניות.
הילי הרימה את מבטה וסוף סוף הביטה בי ישירות.
״מה ?״היא שאלה בחצי קול.
״אני רוצה להתגרש ממך״ חזרתי על עצמי מפנה את הצלחות שלי ושל איתמר לכיור.
״למה?״היא שאלה
״את באמת שואלת?״ גיחכתי
״כן״היא אמרה כשעינייה הבריקו .
״תתעוררי כבר הילי , רבאק!״צרחתי מטיח בכוונה צלחת על הרצפה.
היא הביטה בי בכיווץ עיניים נרתעת לאחור,
״חמש שנים , חמש שנים יש לך סוף סוף את הילד שרצית !״צרחתי
״אני…״היא מלמלה
״בלעתי חרא חמש שנים , מגדל אותו לבד ומגדל גם אותך!״ צעקתי ״איזה מין אישה נכנסת לדיכאון לידה אחרי שסוף סוף נולד לה הילד שאליו ציפתה?״.
הכאב גרם למילים להשפך ללא סינונים , גם אם הן היו תוקפות מדי , ולא מכילות,נמאס לי להכיל.
הדמעות זלגו על עיניה בשקט
״הו , סוף סוף את בוכה״
״אתה רוצה שאבכה?״
״אני רוצה שתראי רגש, משהו , קצת״ אמרתי בקול נמוך יותר כשהדמעות החלו לזלוג גם משלי .
״ואם לא , אני מתגרש ממך ״ הוספתי מכחכח בגרוני ונכנס לחדרי.
יצאתי ממקלחת קרה שבה בכיתי סוף סוף את החמש השנים הקשות שאותן עברתי לבד , חייתי חמש שנים ליד אישה שפעם אהבתי והיום אני כבר לא מזהה,אישה שאני רוצה להעניק לה חיבוק והיא מתרחקת , אישה שהילד שלי בוכה מולה והיא לא מגלה טיפת חמלה ,
זו כבר לא האישה שבה בחרתי,האישה הזו הורידה את המסך שלה .
״אז אתה ממיין את החלקים לפי גווני צבעים , וככה יותר קל להרכיב״ שמעתי את קולה,
שפשפתי את עיניי כלא מאמין , עומד בכניסת החדר של איתמר , כשהיא יושבת לידו על הרצפה וחלקי פזאל מפוזרים על הרצפה.
״אבא,אמא לימדה אותי שיטה״ איתמר צעק בשמחה , שכח את הרגע לפני בו בכה בגללה, ילדים זקוקים למעט תשומת לב ואתה קונה אותם.
חייכתי מביט בו באהבה , היא הביטה בי ואז בו.
״איתמרי״ היא אמרה בקול עדין ״אני אוהבת אותך גם״.
איתמר הביט בה והחל לחייך ולצחקק , ואז המשיך להרכיב את הפזאל.
היא עטפה אותו בחיבוק והוא הפסיק ממלאכתו והחזיר לה חיבוק, היא שוב החלה להזיל דמעות.
״אמא״הוא אמר ״אל תבכי , את כבר לא חולה יותר״
היא הורידה את מסך ההתנתקות שלה .