הוא • היא \\ פרק רביעי

• הוא •

"את יודעת," הוא אמר, "יש הרבה דרכים להציג סוף ו.." אבל היא מיד חתכה אותו, "זה לא מעניין
אותי!" היא אמרה במרירות וברוגז. "למה רצית לדבר איתי בכלל?" היא שאלה. "טוב, כי–אלי.."
"אל תקרא לי ככה!" היא נבחה עליו. "אני מאוד מצטער על..ליילה ו..שנינו התקדמנו בחיים, נכון?"
"אתה חושב ששחכתי איך התנהגת אליי כשהיינו קטנים נוול שכמותך?!" היא שאלה בקול רם ובכעס,
"כל מה שעשית היה בשביל למרר את החיים שלי! ואתה עוד כעסת עליי אחר כך על זה שאני התקדמתי, ואז גם אתה, ואז–" ולפתע במוחו צץ רעיון. "אני יודע. יש לי אפליקציה של 'מחשבון
אהבה' באייפוד" הוא אמר בזריזות. "מה–" היא החלה לומר, אבל שתקה והשתוקקה לראות את
התוצאות של הזבל הטכנולוגי הנ"ל. "ג'יימס..אליסון.." אמר והקליד את שמותיהם. "אנחנו לא
מתאימים. 5%" הוא אמר בקרירות והלך משם, משאיר אותה בגן שעושועים נטוש ומכוסה בשלג.

• היא •

היא התקשרה לבריאן, החבר החדש שלה – שעובד בתור שליח פיצה – ופניה זועפות. "אתה תוכל
לבוא לקפה? כן? יופי..בסדר..נשיקות.." היא אמרה במתיקות מזוייפת, אבל פניה עדיין זעפו. ואז,
היא ראתה את אותו האדם המדובר, ונעמדה בתקיפות. "ליילה!" נבחה. "מה?" שאלה הבחורה
בעלת השיער השטני והעיניים הירוקות הבוהקות. "את..חוצפנית שכמוך," היא אמרה בתוקף
ובאיטיות. גשם התחיל לרדת. ליילה הסתובבה והלכה משם, נראת כחסרת רגשות לחלוטין.
צרחה מקפיאת דם נזרקה לחלל האויר, וטיפות של נוזל החיים על השלג הצחור.

…
(המשך יבוא)