הוא תמיד ישמור עליה

היא נחבאה אל הצללים,
היא זמזמה עם הצלילים,
היא התחבאה מבחורים
ואספה בדרכה גם עוד חורים.

והפחד משתק.
והלחץ מרתק,
והאימה סוחפת.
וההמחשה כואבת….

והוא עומד שם מאחור,
מתחבא בתוך השחור,
קופץ ידיו אל תוך הזעם,
רוצה שהחיוך בעינה שוב לא יועם.

ואהבה שלו כל כך גדולה
והבת שלו כל כך קטנה
והתמימות שם כל כך צועקת.
והתקווה כל כך נכזבת….

כל הכישלונות
איך גרמו לה כך להיות
היא מנסה שוב עם
הדמעות והבכי בלילות

היא מחכה שיתרפאו
פצעים מהדם היורד אט אט
היא נשטפת עם הים בחשיכה לאט לאט
זה נשמע מכאיב אבל היא נסחפת בין הגלים
לתוך מערבולת בין צללים כל כך כהים.
בין כל האשליות פתאום תמו לה האכזבות
לקחו אותם האנשים אל מחוזות מרוחקים….

והיא קטנה, והיא גדולה,
ילדה של אבא, גיבורה.
והוא שלה , והיא שלו,
עד שישברו האשליות….

כשעוד לוחמת בין רוחות ובין שדים
זה נשמע מכאיב
אבל זה כבר לא מתאים.

והיא בגרה,
והיא גדלה.
והיא יצאה אל העולם,
והוא נשאר שם מאחור,
יושב, סופק ידיים.