הוא רצה רק דבר אחד – פרק 7 – הפרק האחרון .

מאותו יום עברו מספר ימים של שקט , ללא שום צליל , ללא שום מילים שיכולים להסגיר את
הרגשות שלי בקשר לאוסטין .
אני עוד לא יכולה לסלוח לו מה שהוא עשה לניק , איך הוא חושב שניק מרגיש כאשר הוא עובר
בשיא התמימות במסדרון , האנשים נועצים בו את העיניים שלהם ומנסים כמה שיותר להתרחק
ממך , ולמה ?
בגלל שניסית לעזור לחבר טוב שלו לשמור על אהבת חיו , חשבת ' רק לקבל עונש ' נכון קיבלת
עונש , עונש מכול התלמידים בהחרימו אותך .
לקחתי את עצמי בידיים וקמתי לכיוון החדר של אוסטין , לא אכפת לי אם אני יאבד אותך לנצח
ככה שלא ירצה לדבר איתי אבל לפחות הרגשות אשם שדבוקות לי בלב יעזבו אותי
בשקט , אני לא יתחיל לחלום על זה , אני גם לא יחשוב על זה.
רק לדעת שאת אשמה , אבל לפחות עשית כול מה שביכולתך להציל את הכבוד של ניק .
טקתקתי בדלת של אוסטין וחיכתי שהוא יפתח , עוד נקישה , ועוד נקישה , אבל הוא לא פותח .
בעטיתי בדלת כול כך חזק שלא משנה כמה חזק אוסטין ישן הוא יתעורר , וסוף סוף שמעתי את
המפתח שבדלת שלו נפתח והוא עומד מולי , ששערו השחור פרוע , השרשרת צלב שלו מתנדנדת
בצווארו ושרירי הבטן שלו חשופים , עיניו עדיין לא נפקחו ואפשר לראות שהן עצמות " מה "? הוא
שואל בקול תשוש , דחפתי אותו לחדר ונעלתי את הדלת .
" אל תגיד לי מה "!
הוא נפל על המיטה וכיסה את עיניו בידיו " אמיל "? הוא שואל , עמדתי מול המיטה שלו שידי מונחות על
מותניי ואני רוכנת קדימה , " אתה מתנהג כמו אגואיסט "! צעקתי עליו כול כך שהוא פשוט קם
והלך לשטוף פני כדי להתעורר , ואני הלכתי לעמוד על המרפסת שלו , מסתכלת לשמים הכחולים
, על הציפורים המצייצות ועל המחשבות שסוחפות אותי .
נשענתי על המעקה והשפלתי את ראשי למטה נושמת בקצת הרוח , הרוח הקרירה שאני מרגישה
על צווארי , הרגשתי שתי זרועות חסונות עוטפות את הבטן שלי ומצמידות אותי אליו , אי נשמתי
את הריח שלו , את הבושם הסוחף שלו .
" אי אי מה יהיה איתנו "? שאל אוסטין , חבקתי את ידיו , אין לי מושג מושג .
" השנתיים שהיינו והפסקה שהייתה מסמלת משהו " הוא צודק היא באמת מסמלת משהו " אתה יודע
מה היא מסמלת "? הסתובבתי אליו והבטתי בעיניו הכחולות מביעה את הצער שלי " שאנחנו באמת
צריכים להפרד " שחררתי אותו ונכנסתי לחדר , הוא עמד מספר דקות במרפסת " רגע מה "?!
הוא הגיע אלי והניד את ראשו " לא לזה התכוונתי " הוא חיבק אותי והשעין את סנטרו על כתפי ,
ראשי הוטמן בחזו .
" שאנחנו צריכים לעבור לגור ביחד " הוא אמר , הרמתי את ראשי והסתכלתי עליו , לעזוב את המגורים
שלי בקמפוס ולעבור לגור ביחד , לעזוב את כול הכללים ולעבור לחיים החופשיים ? ללא שום כללים ,
רק אני והוא .
לעבוור לגור בוילה הגדולה שלו שנמצאת מחוץ לקמפוס בחופש שלנו , לא ידעתי מה להגיד , אני
לא יודעת מה יקרה בנינו " לא , כול עוד שתשנה את עצמך -"
" הלכתי למנהלת פרוגן ואמרתי לה שאני התחלתי את כול המריבה הגדולה עם מרקו , שזה היה
באשמתי וניק לקח עליו את כול האשמה , צדקת זה המצב היחיד שלא הצלחת לסלוח לי עליו
שבאיזה מצב העמדתי את החבר הכי טוב שלי " .
" הקשבת לי שדברתי עם ניק" הסתכלתי בעיניו מספר פעמים והוא הנהן " זה היה בטעות , רציתי
לרוץ אחריך כדי להגיד לך , אבל שמעתי אותך מדברת עם ניק ומייפל , שהיא בעצמה אומרת שאת
צודקת , אם שתי יריבות מסכימות על דבר אחד זה מסמן משהו לא "?
רציתי לומר לאוסטין 'תודה' אבל ברגע שפתחתי את פי לומר משהו סגרתי אותו ברגע שאוסטין
הניד את ראשו והמשיך לדבר " ואני באמת הייתי צריך לחשוב על הרגשות שלך , הרי מרקו הוא
החבר הכי טוב שלך מאז שנולדתם , את מכירה אותו יותר ממני , ואני פשוט לא יכול לקחת ממך
את החבר הכי טוב שלך שאת אוהבת , ואם בחרת בו כנראה שזה מה שזה מסמל " כול השיחה
שלנו הייתה על סמלים , מה שהגורל מנסה להגיד לנו , את הטעויות שלנו שאני צריכים לתקן ,
ואם אני חושבת על זה מצחיק " חה , חה כנראה שאנחנו אוהבים לטעות , מטעויות לומדים לא
ככה "? אוסטין הנהן , והבנתי שאני מסכימה .
" אז בחופש , אנחנו משתחררים אל החופש , אל המציאות ללא שום כללים , רק אתה ואני בוילה
הענקית שלך " פניו של אוסטין העלו חיוך .
" אז את מסכימה "? הנהנתי ותפסתי את הפנים שלו " כול עוד תבטיח לי " התקרבתי אליו ככה שהאפים
שלנו היו קרובים " שלא תשבור לי את הלב " הוא חייך " ואת לא תשחקי לי עם הראש " .
והתנשקנו , אחרי חודשיים שלא דיברתי איתו כמעט , כעסתי במשך חודש אחד על ה'בגידה' שלו
והחודש השני פשוט רציתי הפסקה כדי לדעת מה הם באמת הרגשות שלי כלפיי אוסטין .
ידיי עטפו את צווארו של אוסטין ואוסטין הצמיד אותי לקיר ככה שכבר לא יכולתי לנשום , ניסתי לנשום
דרך האף אבל ללא כול הצלחה ,הרגשתי כאילו אני מתחילה להחנק ואז אוסטין שחרר אותי .

אחרי הלימודים עברנו לגור ביחד , במשך כמה שבועות שחיינו גילתי שאוסטין רצה להרגן את כול
זה כדי להציע לי נישואים אבל לא ידעתי מה לומר לו .
אז אמרתי כן , בנתיים אין שום תיכנון לחתונה , סתם זוג מאורס בזמן הקרוב , ללא שום התחייבות
ענקית לחיים שלנו , האושר תמיד מנצח .