הוא רצה רק דבר אחד – פרק 5 .

עמדתי בכניסה למועדון שגבו של אוסטין לכיווני , הוא היה עם אוזניות עבות ומוזיקה רואשת
באוזניו , עד כדי כך ששמעתי אותה עד הכניסה של המועדון באקדמיה .
וזה לא מועדון של מוזיקה וברים , זה יותר בכיוון של חדר מנוחה שקט כזה , אני לא ידעתי מה לעשות
לגשת אליו ? להגיד לו שאני מצטערת על הכול ? שלא הייתי צריכה להאמין לתמונות האלו ?
אני לא יודעת מה לעשות , הלב שלי היה עדיין שבור ממראה התמונה שזה לא משנה אם היא
אמיתית או לא .
פשוט נשמתי לרווחה וקללתי את מייפל בראשי שהיא הכניסה את שננו למצב הזה .
לקחתי את רגליי והלכתי לכיוון של אוסטין שהיה במחשב , רכנתי קדימה אבל לא עד כדי כך שיראה אותי
, הסתכלתי מה הוא רושם במחשב וראיתי שזה מכתב סליחה , מצורף עם שיר שהוא כתב .
ליד הכיסא העור החום שעליו ישב הייתה הגיטרה שלו , שקנינו ביחד .
אלוהים , הדמעות כבר התחילו לזלוג לי מהעיניים ללא שום קול רעש שיוצא מפי , עדיין לא הייתי
מוכנה לפתוח את הפה , להוציא מילה , לומר משהו …
הדבר היחיד שעלה לי בראש זה להושיט את הדיסק קדימה מול העיניים שלו , אבל לא הייתי בטוחה
במעשה הזה .
מה לעשות ? מה לעשות ? מה לעשות ?
זה שני המילים היחידים שעלו לי בראש , עכשיו אלוהים תגיד לי מה לעשות , בבקשה .
לא קיבלתי שום סימן מאלוהים שיעזור לי להתמודד עם המצב שאני נמצאת בו עכשיו אז פעלתי לפי
איך שחשבתי לפעול , את המעיל השחור שלי משכתי עד כף ידי כדי שלא יזהה את היד ושמתי את
הדיסק מול עיניו .
אוסטין הוריד את האוזניות שלו , הניח את המחשב הנייד על השולחן וחטף את הדיסק " סבסטיאן ,
מה היה לא מובן בלא לטייל עם זה במסדרון , ואם היא תראה , אתה יודע כמה זמן עבדתי על זה "?! הוא נשף בכעס , עמדתי שום ללא שום תנועה והמילים היחידות שהצלחתי להוציא מהפה " כמה זמן
עבדת על זה "? הוא מפקח את עיניו וקפץ מהכיסא , הוא ראה אותי ועיניו נפקחו .
" אמיל " הוא לחש ומה שהוא באמת ראה מולו זאת ילדה בת תשע עשרה , עם שער בלונדיני המגיע
עד המותניים , פוני לצד ועיניים ירוקות שהחליפו את צבעם לאדום , דמעות זולגות מעינייה והיא עומדת
ללא שום מילה מביטה בו " מה הדיסק הזה עושה אצלך "? הוא שאל ואני הנדתי את ראשי .
" ראית אותי " אמרתי ונשמתי לרווחה " ראית אותי נכנסת למעבדת צילום , לא חשבת שאני יראה ?
הרי זה היה חשוד שסבסטיאן החביא משהו מאחורי הגב " אצבעתי עם האצבע והנדתי אותה לצדדים ,
כנראה שלא .
אוסטין משך את שער הבלונדיני אחורה והשרשרת שהייתה תלויה על צווארו התנדנדה לצדדים , הוא
הביט לצד לא יודע מה לומר " אתה לא רוצה לדעת למה הייתי שם "? ניסתי לעלות על שפתיי חיוך
קטן , אבל זה לא לגמרה הצליח .
הוא הביט בי עם סימן שאלה בעיניו " באתי עם התמונה " לבסוף עניתי והתקרבתי אליו , רכנתי לעברו
שהפנים שלנו היו קרובים , העיניים שלי הביטו בשלו , האפים שלנו קרבו אחד לשני , אבל עדיין
הייתי עם לב שבור .
" זה פוטושופ " פלטתי לבסוף , חיוך ענק עלה על שפתיו של אוסטין " היד שלך , בתמונה הייתה
למטה שהיא החזיקה את המותניים שלי בתמונה המציאותית , ובפוטושופ הם החזיקו את הפנים
של אפריל , והפנים שלה …"
ולבסוף אמרתי " היא היצתלמה באותו יום תמונה כזאת ברגע שעשתה את התמונה הזאת " התרחקתי
צעד אחד אחורה , ידי נחו מאחורי גבי ורכנתי קדימה בזמן שאני מסתכלת לצד " אתה מבין , כול זה
היה תרמית ,תרמית של מייפל להפריד אותנו , כנראה שהיא נפלה בזמן נכון .. בדיוק כמה ימים אחרי .."
הסמקתי כמו עגבנייה שבאתי לומר לאוסטין את זה , אבל אני פשוט לא הצלחתי להוציא את זה
מהפה " אתה יודע , ואני האמנתי לזה , זה נראה כול כך אמיתי …"
והוא המשיך להסתכל עלי בזמן שאני מדברת ומדברת " ואני הייתי כול כך טיפשה ומטומטמת בשביל
להבין שזה לא נכון , והייתי צריכה לחשוב פעמיים ולהסתכל פעמיים על התמונה , לבדוק כול פרט
ופרט לפני שאני מפילה את זה עליך , אני רוצה להגיד לך שאני מצטערת נורא , איך לא שמתי
לב ליד שלך בתמונה , שבתמונה המקורית אני הייתי שם ".
" ושסבסטיאן הפריד את התמונות , הרגשתי כאילו ליבי פועם ובאותו יום שהרגשתי כאילו ליבי נשבר
ועיניי מתמלאות דמעות , ואתה כמה פעמים שניסית לומר לי שזה לא אמיתי , שזה לא אתה ואני
הייתי טורקת את הדלת שלך בפרצוף " השפלתי את ראשי והחזקתי אותו בידיי " הבנתי מספר דברים
בעולם הזה , כמה שאני הייתי חשובה לך , איך שהתנהגת אלי במשך השנתיים האלו , איך שלא
לחצת עלי , ואיך שאהבת אותי " חזקתי את הידיים שלי שהחזיקו את ראשי " ואני כמו מטומטמת
שברתי את האמונה שלך בי , ולא הקשבתי לך , והתנהגתי כמו מטומטמת חסרת רגשות , ואני
רוצה שתבין שזה היה אחד הדברים הכואבים שחוויתי בעולם הזה והבנתי כמה שאני אוהבת אותך "!
לבסוף הרמתי את ראשי " רציתי לומר לך שאני אוהבת אותך , ושאני מצטערת שהתנהגתי
אליך ככה ושאני רוצה שנחזור …-"
ולפני שסיימתי להגיד את המשפט שרציתי מצאתי את עצמי בורחת מאוסטין כול כך מהר , שהוא לא
הספיק לתפוס אותי .