הוא מסוכן והוא הדבר היחיד שליבי רוצה- פרק 13- פרק אחרון

שבועיים עברו מאז אותו יום.
שבועיים שבהם אני מציגה חיוך מזויף על פניי.
שבועיים שבהם אני מדחיקה את רגשותיי.
היה קשה להיכנס לאותו מקום כל בוקר ולראות אותו, מתבונן בפניי צופה בכל צעד שלי.
ניסיתי להרפות ממנו, לא להיות מודעת אליו כל כך. אך לא יכולתי הרצון לראות אותו ולו לדקה היה גדול עליי.
אז בכל יום הייתי לוקחת דקה ומסתכלת עליו בדיוק כמו שהוא מסתכל עליי, ומנסה לשכנע את עצמי באלפיי הסיבות שבגללם אנחנו לא ביחד.
כמה פעמים הוא ניסה לדבר איתי אבל אני דחיתי אותו ממני.
לא רוצה לשמוע את דבריו.

הלילה ירד ואני התהפכתי במיטתי מנסה להירדם אך ללא הצלחה.
קמתי מהמיטה נחושה בדעתי ללכת ולהוציא את כל המחשבות האלה.
לבשתי שורט ספורט קצר וגופיית ספורט נועלת לרגליי נעליי ספורט.
החלטתי לצאת לריצה, להתרענן או יותר נכון לנסות לברוח מהמחשבות שלי.

יצאתי במהירות נועלת את הבית אחריי ושמה את המפתח בפסל הברווז הקטן.
החלתי לרוץ מכניסה לאוזניי את האוזניות ומפעילה את השירים בצורה חזקה כל כך אשר חוסמת כל דבר את הרעש מן העולם החיצוני, והרעש מתוכי.
פי החל להתייבש והחלטתי שאני ייעצור בגן השעשועים הקטן בכדיי לשתות מים מן הברזייה שם.
הרחוב כולו היה חשוך למעט ממנורות הרחוב, אך גן המשחקים היה מואר באור לבן וגדול.
לעולם לא הבנתי למה מדליקים שם מנורות הריי ילד לעולם לא יבוא לכאן באמצע הלילה, רק נערים המחפשים להתמסטל במקום שקט.

נעצרתי מורידה את האוזניות ובולעת בכמיהה את המים אליהם גופי נזקק.
כאשר התכוונתי כבר ללכת שמעתי שריקה צומרנית מאחוריי.
הסתובבתי וראיתי ילד בגילי או אוליי קצת יותר גדול, בקושי עומד על רגליו מרוב שכרותו.
"תראו, תראו מה יש לנו פה." אמר מלקק את שפתיו ובוחן את גופי במבט שלא אהבתי.
לקחתי מספר צעדים אחורה מתכוונת לברוח ממנו אך גופי פגע במשהו קשה.
התנשמתי בחדות מרימה את ראשי ורואה עיניים כחולות מסתכלות עליי.
"לאן רצית ללכת ילדה יפה?" שאל אותי ותאווה בעיניו.
רציתי לברוח משם אך הוא החזיק בכתפיי באחיזה חזקה מדיי שגרמה לי לייבב מכאב.
הוא חייך בסיפוק ובשנייה דחף אותי לקיר, חוסם את גופי בגופו.
עיניי נפערו בבהלה וכבר ידעתי מה הולך לקרות מכאן.
אך לא יכולתי לעשות כלום לא הייתי מסוגלת הפחד שיתק אותי.
שמעתי צליל של רוכסן נפתח ואז הוא נצמד אליי.
מעביר את ידו על לחיי, אך אני נרתעתי ממגעו.
הסתכלתי הצידה רואה את חברו השני מסתכל עליינו בחיוך גדול.
היינו כאן לבד, וזה אומר שהגרוע מכל הולך להתרחש כאן עכשיו.
הוא נישק אותי בחוזקה אך אני התחמקתי מפיו.
"הצילו." צעקתי לרחביי הגן אך אף אחד לא שמע אותי.
החלתי לבכות ולצרוח אך אף אחד להגיע מכדי לעזור לי.
"תסתמי." מלמל נוגע בירכיי החשופות ומעלה את ידיו מעלה יותר.
אך אני לא הפסקתי לצעוק ולהתפתל תחת ידיו.
"אמרתי שתשתקי." צעק בזעם נותן לי סטירה חזקה ושורפת שגרמה לי לבכות עוד יותר.
הוא קרע את הגופיה שלי מנשק את צווארי, ומעביר את ידיו על גופי.
אך אני לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלבכות בשקט ולעצום עיניים.
לפתע הידיים החזקות של הגבר כבר לא אחזו בגופי.
פתחתי את עיניי בחשש ובכאב, ושם ראיתי אותו.
הוא הציל אותי.
הוא החזיק אותו מעל האדמה, מקלל אותו ומפיל אותו לרצפה עולה עליו ומתחיל להרביץ לו, מבלי הפסקה דם ניגר מפניו של האיש אך הוא לא מפסיק הוא בועט בו, ומכה אותו ללא הפסקה.
"גייל." קראתי חלושות מבלי כוח לדבר.
אך הוא לא שמע אותי והמשיך להכות את שניי האנשים שהיו שם.
"גייל." קראתי בצעקה רועדת, ואז הוא הסתכל עליי, עיניו נראו מלאות בזעם טהור.
אך מבט אחד שלו עליי, והוא התרכך.
הוא קם מהריצפה מנקה את ידיו.
"אם אחד מכם אי פעם ייגע בה שוב, אני ייהרוג אותכם." אמר יורק בפניהם את המילים.
הוא החל להתקדם עליי רואה אותי כל כך מפוחדת.
לסתו נחשקה והוא פנה בחזרה אליהם.
"בני זונות." צרח בכעס נותן לכול אחד מהם בעיטה חזקה בבטן והם לא הפסיקן להתפתל ולהשתעל.
הוא השאיר אותם שם מתקדם אליי.

הוא חיבק אותי ואני חיבקתי אותו בחוזקה נאחזת בו.
בכיתי אל צווארו, לא מסוגלת לחשוב בהיגיון.
לא היה אכפת לי מהעובדה שכרגע אני רק עם חזייה, או מכך שאני אמורה לשמור ממנו מרחק.
הוא היה כאן בזמן הנכון כדי להציל אותי, ולא אכפת לי איך הוא עשה את זה אבל אני מודה לו על כך.
"ששש את בסדר עכשיו, אני כאן הם לא ייגעו בך יותר לעולם." אמר בהבטחה מלטף את שיערי.
הוא התנתק מהחיבוק שלי בוחן את פניי ויורד לאט לאט אל גופי.
כשראה שאני רק עם חזייה עיניו נפערו, ולסתו נחשקה.
אך הוא לא השאיר את עיניו על חזהי.
הוא הוריד את חולצתו במהירות, חושף אותי לגופו המדהים.
"קחי." אמר בשקט, ואני לקחתי את החולצה ממנו במהירות נבוכה כל כך.
שמתי את החולצה עליי, שואפת את ריחו המשכר ממנה.
הוא הסתכל עליי בשקט, הוא היה נראה זועם ומלא שנאה.
הוא אחז בידי וגרר אותי אחריו.
הגענו למעין מגרש חנייה, שבו הייתה מכונית אחת הג'יפ של גייל.
נכנסתי לג'יפ בשקט והוא אחריי.
הוא החל בנסיעה ולא הפסיק לשלוח לשנייה את עיניו אליי.
" את בסדר?" שאל אני חושבת בפעם העשירית אך אני הנהנתי לא מרבה לדבר.
חיבקתי את גופי בידיי, מרגישה אטומה.
"צ'רלי." אמר באנחה גורם לי להסתכל עליו, הוא נראה אבוד.
"אם הם היו עושים לך משהו.." החל לומר חושק את שפתיו ומטלטל את ראשו, נראה מזועזע מעצם המחשבה.
"אם הם היו עושים לך משהו אני לעולם לא הייתי סולח לעצמי.
כי בעצם מהיום שבו התחלתי לאהוב אותך תפקידי היה גם לשמור עלייך מכל רע.
ולעזעזל אני נשבע לך שאם לא היית שם הבני זונות האונסים האלה היו כבר מתים." אמר אוחז בהגה בחוזקה.
הסתכלתי על הכביש, מלאה במחשבות.
"גייל." קראתי לו וקולי היה חלש כל כך.
"תודה לך על שהצלת אותי." אמרתי לו מרגישה צורך להודות לו על כך.
הרגשתי את מבטו עליי,
"אני תמיג יהיה שם כדי לעזור לך, אני רק מצטער שלא הגעתי לשם קודם." אמר לי מעביר את עיניו בחזרה את כביש וכך גם אני.
אך משהו בכביש היה שונה, זו לא הייתה הדרך לביתי.
"גייל לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי אותו, גופי עייף כל כך אך ליבי עדיין פועם בחוזקה.
"לבית שלי." אמר בפשטות ולי לא היה כח להתווכח איתו על כך או אפילו רצון.
נעצרנו ליד בית קטן שכנראה היה ביתו של גייל.
ירדתי מהמכונית רואה אותו מסתכל עליי בדאגה.
נכנסתי אחריו אל הבית.
הבית היה קטן וחמים, בתוכו.
הקירות היו צבועים בצבע לבן, והספות היו בצבע שחור.
כל הבית היה בעצם בצבעי שחור לבן, ומסודר במידה מפתיעה.
לא כך דמיינתי את ביתו של גייל.
הוא צפה בי בוהה בחלל הבית.
"את רוצה לישון?" שאל אותי אך אני נדתי בראשי.
" אני רוצה להתקלח." אמרתי לו, רוצה להוריד מעורי את המגע המלוכלך שעדיין הרגשתי עליו.
עיניי נסדקו ודמעות מלאו את עיניי.
לא רציתי להישבר ניסיתי להיות חזקה יותר ולו לכמה דקות.
הוא הנהן, מצביע לכיוון חדר האמבטיה.
"זו המקלחת, תיכנסי ואני ישים לך בגדים כבר בחדר שתוכלי להתלבש בו." אמר לי צופה בי בזהירות כאילו מרגיש שבכל רגע אני עלולה להתפרק.
נכנסתי אל המקלחת מורידה את החולצה שגייל הביא לי ואת בגדיי האחרים.
הסתכלתי על פניי, וראיתי סימן אדום מהמקום שבו סטר לי האיש הזה.
הסתכלתי על גופי ולא יכולתי שלא לשכוח את ידיו שעברו עליו.
יבבה קטנה יצאה מפי, ואחרייה בכי בלתי נשלט.
הפעלתי את זרם המים נכנסת לתוכו, ונותנת לדמעות לזלוג ביחד עם המים.
סיבנתי את גופי, ואת שיערי מרגישה ריקנות גדולה לאחר שהדמעות כבר לא ייצאו מעיניי.
יצאתי מהמקלחת כורכת מגבת סביב גופי, ויוצאת אל חדר השינה של גייל.
הוא היה שם, מסדר את המיטה.
הוא הרים את עיניו מסתכל עליי בולע את רוקו בכוח.
"אני… אני יצא." אמר מנתק את עיניו בכוח מגופי ויוצא מהחדר, משאיר אותי לבד בו.
סגרתי את הדלת, שמה על גופי חולצת טי שרט שחורה ענקית של גייל, ומכנס קצר שלו שהיה ענק עליי אך נוח ומכסה.
מצאתי מברשת על שידתו ולקחתי אותה מתחילה להבריש את שערי ויוצאת מהחדר.
"גייל?" קראתי בשאלה.
" אני במטבח." קרא אליי בחזרה.
הלכתי באיטיות נכנסת אל המטבח רואה את גבו.
הוא היה נטול חולצה לחלוטין וידיו החזקות היו בדיוק באמצע מלאכה.
התיישבתי על הכיסא מעבירה את שיערי לאחור.
הוא הסתובב אליי, מציב כוס תה מולי.
"שתי." ציווה בדאגה, ואני לוגמת מהמתה המתוק באיטיות מתענגת עליו.
"גייל, אני יכולה לשאול אותך שאלה?" שאלתי אותו והוא נדרך והנהן בנוקשות.
" איך ידעת איפה למצוא אותי?" שאלתי אותו.
והוא הסתכל עליי בוחן את פניי הרבה זמן.
"אני תמיד מגיע לשם בלילות, מסיבה כולשהי שאפילו אני לא מבין.
אבל הפעם שהייתי שם שמעתי צרחות, הצרחות שלך.
זיהיתי את קולך מיד ורצתי במהירות אל כיוונך ואז ראיתי את המראה הנוראי ביותר שראיתי.
ראיתי אותו נוגע בגופך, מנשק את שפתייך.
וזעם טהור מילא אותי, לא יכולתי להשתלט על עצמי שראיתי אותו פוגע בתמימותך." אמר לי מסיים את דבריו מסתכל עליי בעיניו האפורות והיציבות, הם נתנו לי להרגיש בטוחה ונאהבת.
רציתי כל כך לכרוך את ידיי סביב גופו ולחבק אותו, שיעזור לי לשכוח את מאורעות לילה הנוראי הזה.
"עכשיו אני יכול לשאול אותך משהו?" שאל אותי ואני הנהנתי יודעת שלא משנה מה אני תמיד יגיד לו את האמת.
"למה היית במקום הנטוש הזה בשתיים עשרה וחצי בלילה?" שאל אותי חושק את לסתו נראה כועס על ההתנהגות הלא בטוחה שלי.
"לא יכולתי להירדם, הייתי מלאה במחשבות, אז יצאתי לריצה מנסה להשכיח את מחשבותיי אך הערב לא הסתיים באופן שרציתי.
מעולם לא חשבתי שמישהו ייתפוס אותי ויינסה לאנוס אותי, הדבר היחיד שהיה לי בראש היה להשכיח את המחשבות עלייך." אמרתי לו במהירות מעלה את קולי, שונאת את מבטו השיפוטי.
הוא הרכין את ראשו, מהדק את ידיו לאגרופים.
לא התכוונתי שזה ייצא ככה.
הוא הסתכל עליי, ונראה שונא את עצמו.
" אני חושב שהגיע הזמן לישון." אמר בקול קר שם מסכה על פניו לא מראה לי את רגשותיו.
הוא התקדם לחדר השינה ואני אחריו.
"את תשני פה, ואני יישן בסלון." אמר לוקח כרית ושמיכה יוצא מהחדר.
נכנסתי למיטה אך עדיין לא הצלחתי להירדם, עיניי נסגרו אך הדבר היחיד שראיתי היה את פניו של הבן אדם הזה, פניו רדפו אותי.
דמעות קטנות ייצאו מעיניי ויידי חיבקו את גופי.
יום כזה לעולם לא חשבתי שיהיה לי.
קמתי מהמיטה לא מבינה אפילו בעצמי מה אני עושה, מצאתי את עצמי בסלון מסתכלת על גייל בעיניי.
הוא יישב שם שתה מן משקה כזה שלא הכרתי.
כאילו הרגיש שמישהו מסתכל עליו פניו פנו אל שלי.
הוא בחן את פניי, ואת עיניי האדומות וסימן לי להצטרף לידו בספה.
התיישבתי לידו במהירות, רואה אותו מניח את הכוס שממנה שתה על השולחן.
"את לא מצליחה להירדם." אמר יותר כעובדה מאשר כשאלה.
אני הנהנתי רואה אותו צופה בי בזהירות.
לפתע דמעות ייצאו מעיניי והוא נבהל למראם.
הוא אחז את פניי בידיו מנגב אותם באגודליו ומחבק אותי.
מגעו ניחם אותי, והשכיח ממני לפחות חלקית את מה שקרה היום בלילה.
"גייל, בבקשה תישן איתי הלילה." התחננתי אליו יודעת שאני לא מסוגלת להיות לבד.
נעץ בי מבט רגע ארוך והנהן.
הוא קם מהספה וכך גם אני.
הוא אחז בידי ויחד נכנסנו לחדר מתחת למיטה.
הוא ניסה לשמור ממני את המרחק המקובל, אך אני לא רציתי מרחק רציתי את ידיו סביבי.
התקרבתי אליו נואשת לחיבוקו ומחבקת אותו.
גופו היה נוקשה בהתחלה אבל לאט לאט, נרפה והוא ליטף את שיערי.
במשך דקות ארוכות היה שקט והקולות שנשמעו היו רק קולות נשימותינו.
" אני מצטער,"  אמר גייל לפתע גורם לי להרים את פניי אליו.
"אני מצטער שהייתי טיפש כל כך, מעולם לא רציתי לפגוע אבל אבל פגעתי בך בכל הדרכים הגרועות ביותר.
אני מצטער על כך שאני אנוכי כל כך ולא מסוגל לשחרר אותך.
צ'רלי אני אוהב אותך ומעולם לא אהבתי מישהי כמו שאני אוהב אותך.
אני שונא את עצמי על כך שהייתי טיפש ואני יודע שעל מעשיי אין חזור אבל אני כל כך רוצה להיות איתך צ'רלי." אמר מעביר את ידיו ברכות על פניי.
"אני רוצה לחבק אותך ולנשק אותך בכל יום, אני מתחנן בפנייך צ'רלי תסלחי לי.
תסלחי לי בבקשה." אמר לי מתחנן.
אני הסתכלתי עליו וליבי פעם בחוזקה כל כך ממילותיו.
לא ידעתי מה לענות לו אז פשוט פעלתי לפי הלב.
נישקתי אותו בהתחלה ברכות ולאחר מכן, באהבה ובגעגוע הוא נישק אותי חזרה, ברכות.
ובאותו רגע אני ידעתי, הוא ייעשה טעויות עוד הרבה פעמים, וכך גם אני.
אבל אני לא מסוגלת להיות רחוקה ממנו.
הוא תמיד יהיה שם בשבילי בטוב וברע, הוא תמיד יאהב אותי.
ולמרות שהראש שלי צועק לי לא הלב אומר לי כן.
ואני הולכת לפי הלב .