הוא מסוכן והוא הדבר היחיד שליבי רוצה- פרק 12

ממש מומלץ לשמוע עם השיר unsteady

בפעם הראשונה הרגשתי כאילו אני הולכת להתפרק, להתפרק לגמריי.

שוב פעם הוא אמר דברים שלא יכל לקיים.

הוא אמר שהוא לא יפגע בי אבל לעזעזל הוא פגע, וזה כאב יותר ממה שחשבתי.

לא חשבתי שזה ייקרה כל כך מהר, אבל כנראה שהוא עדיין מאוהב בליבי שכל מה שהיה איתי היה משחק למרות הכול.

נכנסתי לכיתה דמעות זולגות על לחיי וכל הכיתה מסתכלת עליי.

הלכתי למקום שלי בדממה רואה את כולם נועצים בי מבטים מרחמים כנראה כולם ראו אותה ואותו היום אבל לא באופן שאני ראיתי.

לקחתי את דבריי במהירות אוספת אותם בסערת רגשות.

"ענייני נשים." אמרתי לחלל הכיתה ובעיקר למורה יוצאת מהכיתה במהירות וממש רצה מחוץ לבניין בית הספר.

הדמעות זולגות על פניי ולא מפסיקות ולו לדקה.

הלכתי למקום היחיד שממנו יכולתי לצאת מהבית ספר, הלכתי למגרש.

היתה שם פרצה קטנה ולמזלי היא הייתה בדיוק בגודל שלי.

נכנסתי לתוכה ויצאתי מהבית ספר.

"צ'רלי." קרא לי קול מוכר, קול שלא רציתי לשמוע בכלל עכשיו.

"צ'רלי חכי בבקשה." הוא קרא לי אבל אני לא עניתי פשוט הלכתי במהירות לא מסתובבת להביט בפניו ולו לשנייה.

אני מניחה שהוא ניסה לצאת כי הוא דפק בגדר הרבה פעמים אבל לא הצליח לצאת ממנה.

"כוסעמק." הוא צעק בקול גבוה כל כך ששמעתי אותו עד אליי.

הדמעות המשיכו לזלוג על לחיי ואני הלכתי לביתי.

לא היה בו אף אחד הייתי לבדי מתנונדדת לא יציבה.

מרגישה כאילו בכל רגע משהו עלול לגרום לי ליפול לגמריי.

נכנסתי למיטה שלי לא אכפת לי מכלום רציתי לבכות עד שאני יירדם או לא ירגיש כלום.

זה כאב כל כך, כמעט כמו כאב פיזי.

הרגשתי כאילו לקח סכין ונעץ אותה עמוק בחזהי.

לבסוף נרדמתי שדמעות גדולות על פניי.

"צ'רלי, צ'רלי יש לך אורח." אמרה אימי דופקת בדלת ופותחת אותה לרווחה, מכניסה אור לחדרי החשוך.

מצמצתי לשם דברייה, מי לעזעזל כבר יכול לבוא.

ואז ראיתי אותו מאחוריה, גבוה ונראה מודאג שראה את פניי.

הוא הסתכל עליי בהבעה כזאת שהרטיטה את ליבי.

אך אני לא שכחתי לדקה את מה שקרה היום.

אימי הכניסה אותו מדליקה את האור בחדרי וסוגרת את הדלת.

"צ'רלי." אמר באנחה ופסע לעברי.

"אל תתקרב אליי." אמרתי לו וקולי היה קר כמו קרח לא משקף כלום ממה שהרגשתי מבפנים.

"צ'רלי, אני רוצה להסביר לך…" החל לומר אך אני כבר לא רציתי לשמוע לתירוציו.

"אין מה להסביר." אמרתי לו בצעקה.

"התנשקת עם הזונה הזאת נכון? אני ראיתי את זה במו עיניי גייל אין לך מה להכחיש.

ואם לא היית רואה אותי גם היית מזיין אותה ונהנה מזה." אמרתי לו כועסת כל כך ופגועה ודמעות יוצאות מעיניי.

הוא הרכין את ראשו יודע שכל מה שאמרתי הוא נכון לחלוטין.

"בבקשה צ'רלי תנסי להבין.

הייתי מבולבל היא פתאום הייתה מולי פיתתה אותי אמרה לי שהיא אוהבת אותי, ואני לא יכולתי לחשוב יותר פשוט פעלתי." אמר לי בתחינה מסתכל עליי בעיניו שהפחידו כל כך הרבה אנשים אך לא אותי.

"וזה אמור לעודד אותי? תלך לעזעזל גייל רק אתמול אמרת לי שאתה מחבב אותי, שלא תפגע בי ותראה בפחות מעשרים וארבע שעות אתה כבר הולך ובוגד בי עם מישהי אחרת." אמרתי לו וקולי חנוק מדמעות ליבי פועם בחוזקה.

"היא הייתה אהבה הראשונה שלי, הייתי חייב את זה לעצמי את הסגירת מעגל הזה איתה, אומנם לא חשבתי שזה ייגמר בזה שכמעט נזדיין אבל אני דווקא שמח שזה קרה." הוא אמר גורם לגבותיי לעלות בהפתעה.

"אז מה אתה עושה כאן? לך תיהיה עם החברה החדשה שלך." אמרתי דוחפת אותו בכל מילה לדלת שדמעה חדשה מתגלגלת על פניי.

"את לא מבינה צ'רלי אני שמח שזה קרה כי בנשיקה איתה לא הרגשתי אהבה.

אני לא אוהב אותה צ'רלי.

אני אוהב אותך." הוא אמר את זה.

הוא אמר את השלוש מילים שרציתי לשמוע ממנו כל כך הרבה זמן אבל עכשיו, עכשיו הן נשמעו באוזניי שקריות וזרות.

נדתי בראשי לא רוצה לשמוע עוד מדבריו.

"צ'רלי בבקשה תשכחי מזה, תשכחי מזה ונתחיל מחדש יחד." אמר לי בתחינה והיה נראה שזה קשה לו להתחנן בפעם הראשונה בחייו.

"גייל אתה זוכר שנפגשנו לראשונה אמרת לי שאתה לא טוב בשבילי? שאתה מסוכן מדיי?

טוב צדקת אבל לא מסוכן פיזית אתה מסוכן לי נפשית.

בכל מפגש שלנו אתה עושה טעויות וגורם לי לסלוח עליהם.

אך בכל פעם מחדש אתה משאיר לי צלקות קטנות מהטעויות הקטנות האלה בלב שלי.

ולי נמאס להיפגע נמאס לי להיות מצולקת.

אתה מסוכן לי גייל אבל בדרך שלא חשבת עלייה.

אתה נמצא לי בלב וחובט בו בכל פעם מחדש ומשאיר עוד ועוד צלקות חדשות.

אז אני לא רוצה יותר לסלוח לך זה קשה מדיי הפעם.

הפעם זה ייצטרך יותר מסליחה וכמה מילים יפות.

הפעם זאת הייתה הצלקת הגדולה מכולם ואני לא רוצה שתבוא עוד אחת ותשבור אותי לגמריי.

אז בתשובה לאמירתך לא גייל אני לא רוצה לשכוח מזה כי זה כבר חרוט עמוק בלב שלי מתחת לעוד צלקת." אמרתי לו והוא הביט בי בעיניים פעורות אך גם הפעם שברתי את ליבי גם כן אבל ידעתי שאני עושה את זה לטובתי.

"צ'רלי.." החל לומר אך אני הפסקתי אותו.

"בבקשה תלך." אמרתי לו אך הוא סירב מהדק את ידיו לאגרופים קמוצים.

"צ'רלי אם את אוהבת אותי תילחמי בשבילנו אני יודע שהייתי טיפש אבל אני אוהב אותך בבקשה תסלחי לי." אמר לי אך אני נדתי בראשי.

"אתה יודע שאני אוהבת אותך אבל אהבה הזאת מסוכנת מדיי בשבילי." אמרתי לו שוב פעם רוצה שזה ייכנס לו לראש.

"אז זה נגמר לפני שזה עוד התחיל זה מה שאת אומרת?" שאל אותי ואני הנהנתי קלות דמעות מתגלגלות על פניי.

"אני רוצה לעשות דבר אחד לפניי אני יכול?" שאל אותי בחשש ואני הנהנתי לא מבינה למה הוא חותר.

הוא התקדם אליי אוחז בפניי מנגב באגודליו את דמעותיי.

מקרב את פניו לאט לאט אל שלי גורם לי לשאוף את ריחו המשכר.

ואז הוא עושה את זה הוא מנשק אותי, בחוזקה ובאהבה נשיקה שכזאת אני לא אשכח בחיי.

פניו עברו על כל תו בפניי כאילו ניסו לחרוט אותו בזכרונו.

שהתנתקנו התנשפתי מסתכלת עליו כל כך קרוב אליי.

אבל נזכרת במה שקרה היום עם ליבי ונתקפת בחילה.

"בבקשה תלך." לחשתי לו חלושות מרגישה כאילו אני עומדת להתמוטט.

והוא הנהן נראה אבוד.

"אני אוהב אותך צ'רלי." אמר לי ויצא מהחדר משאיר אותי בו לבד.

"ואני אוהבת אותך." לחשתי לעצמי בשקט ופשוט מתפרקת.

זהו זה נגמר.

אך אהבה נשארה, ולצלקות הגדולות שיש בליבי וגופי מצטרפת עוד אחת.