הוא מסוכן והוא הדבר היחיד שליבי רוצה- פרק 9 (הסיפור חזר)
פרק ארוך על מנת לפצות על זה שלא העליתי הרבה זמן.
מקווה שתאהבו❤
שבוע עבר מאז התקרית שלי עם גייל.
שבוע עבר מאז היום שבו החלטתי להוציא אותו מהלב שלי וממוחי.
זה קשה יותר משציפיתי.
שבוע שאני מנסה להימנע מלראות את פניו אבל איכשהו הוא תמיד נמצא בכל מקום, יושב ומתבונן בי בהבעת פנים חלקה על פניו.
הוא משגע אותי בכל פעם שאני מרגישה מעט התקדמות לגביי רגשותיי אליו, הוא תמיד מחזיר אותי אחורה לנקודה שבו הייתי ויהיה מאוהבת בגייל.
היום יש מסיבה שאיימי כמובן הכריחה אותי לבוא אלייה, היא טענה שאני נראית מעט מדוכאת בזמן האחרון.
ואני רק ניסיתי לתרץ לה תירוצים על דברים שרחוקים כל כך מהאמת.
רציתי לספר לה באמת שרציתי, אך לא יכולתי לשמוע את האמרתי לך הזה מפיה.
את האמרתי לך הכל כך כואב, הוא שיחק בי כאילו שאני בובה שלו.
גרם לי להתאהב בו להימשך אליו, בשנייה הוא הרס את הכול גרם לכאב חד בליבי.
לכמה רגעים אני חושבת כמה הייתי סתומה.
הריי בסופו של דבר זה באשמתי הכול, אני זאת שנתנה לליבי להישבות בקסמיו.
דפיקה בדלת קטעה אותי מהירהוריי, ואני שפשפתי את פניי בעייפות, מתארגנת להמשך הערב שכנראה הולך להיות ארוך.
"כן." אמרתי בעייפות נאנחת.
סופי נכנסה אל תוך החדר ששקית בידה.
"היי, הולך להיות היום כל כך כיף אני ואת הולכות להשתכר ולרקוד עד אור הבוקר ולמשוך עלינו את כל אור הזרקורים-" החלה לומר אך דברייה נעצרו שסרקה את גופי מזעיפה את פנייה.
"את עוד לא מוכנה?" שאלה אותי מסתכלת בזעזוע על בגדיי.
"אני מוכנה." אמרתי בעייפות לא רוצה ללבוש שום דבר אחר מלבד הג'ינס שלי והחולצה השחורה שלי.
אומנם ליד סופי נראיתי כמו הברווזון המכוער כי טוב היא הייתה לבושה בצורה מהממת.
היא לבשה שמלה בצבע אדום שצמודה בחזה ולאט לאט משתחררת עד ליירכים.
היה לה איפור עדין שעשה אותה יותר יפה ממה שהיא.
ואני לעומת זאת לא השקעתי, לא היה לי חשק לעשות את זה.
"אוקיי אז אני מבינה שאנחנו נצטרך לאחר קצת." אמרה לי מתחילה ללכת לארוני נוברת בו ומחפשת אחר בגד שיימצא חן בעיניה.
נשכבתי על המיטה בעייפות.
"אולי אני פשוט לא יבוא הרי זה לא שמישהו ממש יחש בחסרו – " השתתקתי מתי שראיתי את פרצופה הזועם.
"תקשיבי לי טוב טוב, אני לא יודעת מה הוא עשה לך אבל אני ייברר את זה בסופו של דבר, אבל כרגע אני רוצה שללילה אחד תשכחי ממנו, תשכחי ממה שקרה תתנתקי מזה.
ומחר הכול יחזור להיות אותו דבר. או לא זה תלוי בך, אני יודעת שאת לא רוצה לספר לי מה קורה צ'רלי ואני מנסה שלא לחטט אבל רק תזכרי שאני תמיד כאן למענך.
לכל מה שתצטרכי." אמרה לי מסתכלת בעיניי גורמת לי להנהן עיניי עקצצו מדמעות, אלה המילים שהייתי צריכה בדיוק בשביל שינחמו אותי.
התקדמתי אליה וחיבקתי אותה.
"תודה שאת חברה טובה כל כך." אמרתי לה מסתכלת עליה פניי מוצפות ברגש שלא הכרתי עד עכשיו. הכרת תודה.
"תמיד." אמרה לי:" עכשיו גברת צעירה תלבשי את זה, ואת זה."
היא הגישה לידי חולצה צמודה שחושפת את הבטן בצבע שחור וחצאית שחורה מעור בצורת פעמון.
לקחתי את הבגדים והתלבשתי במהירות, שמה את נעליי העקב הלבנות שלי ומתיישבת על הכיסא, נותנת לאיימי לנסות לייפות אותי.
לבסוף היא סיימה ואני הסתכלתי בראי בהלם נראיתי יפה.
"את מוכשרת." אמרתי לה לא מאמינה שהיא הצליחה להפוך את מראי משבר כלי אל ילדה סקסית ויפה.
"טוב היה לי עם מה לעבוד." אמרה לי מתבדחת וצוחקת גורמת לצחוק להיפלט מפי.
"או יופי, הנה צ'רלי שלי." אמרה גורמת לחיוך קטן לעלות על פניי.
"שנלך?" שאלה אותי מושיטה אליי את זרועה, גורמת לי לגחך ולשלב את זרועי בזרועה.
"נלך." אמרתי גורמת לה להתפרץ בצחוק ואני מיד אחרייה.
יצאנו מהבית נכנסות למכונית שלה, הנסיעה הייתה שקטה והרגיש כאילו כל המצב רוח הטוב שהיה לי עד עכשיו נעלם.
הגענו למקום זה היה בית ענק, כנראה של מישהו שהוריו לא בבית.
"של מי המסיבה תזכירי לי, אני חוששת שאני הופכת להיות סנילית." אמרתי לה מנסה להתבדח, אך משום מה היא לא צחקה, להפך היא השפילה את ראשה וידה נגעה בראשה עוברת בשערה, ממוללת אותו באצבעה תנועה שמסמלת עצבנות.
"איימי?" שאלתי אותה מודאגת על סמך ה התנהגותה המוזרה.
"טוב אממ את מבינה, מעולם לא אמרתי לך של מי המסיבה הזאת כי אממ." אמרה מפסיקה ומצחקקת צחקוק עצבני.
"איימי." אמרתי לה מסמנת לה להמשיך בדברייה בחוסר סבלנות.
"הבית הזה, הוא של גייל." אמרה לבסוף בהבאסה.
נשמתי נשימה עמוקה וחדה, את מולי הציפו מיליון שאלות אך רק אחת יצאה מפי.
"אם כך, אז למה הבאת אותי לכאן?" שאלתי אותה רואה אותה מסתכלת עליי בחיוץ עצוב.
"את צריכה את זה, את שבוע שלם בדיכאון בגללו, בקושי חייכת , בקושי צחקת.
את צריכה את זה את ההשתחררות הזאת, ותאמיני לי שאם הייתה מסיבה במקום אחר הייתי לוקחת אותך לשם אבל אין, ואני לא מתחרטת על כך שהבאתי אותך הנה.
אם אוכל לשמח אותך בערב הזה, ואם את תוכלי לגרום לו להסתכל ולהבין מה הוא הפסיד כך יותר טוב.
בגלל זה הבאתי אותך הנה צ'רלי." אמרה לי תקיפה בדבריה ומשכנעת, אני יודעת שהיא לא תעשה דבר כזה על מנת לפגוע בי.
הזזתי את מבטי מפניה אל הבית, הוא היה מלא. הסיכוי שגייל ייראה אותי הוא קטן מאוד.
"בסדר, בואי ניכנס." אמרתי לה גורמת לה להרים את פניה שהבעת הפתעה עליהם.
היא קפצה עליי בחיבוק, ואני חיבקתי אותה בחזרה.
היא שמחה ללא ספק.
נכנסנו לבית הוא היה מואר במלא אורות ומוזיקה רועשת נשמעה מכל כיוון.
סקרתי במבטי את הסביבה.
כרגיל היו את הזוגות המתגפפים, את השיכורים, את הרקדנים, את הנואשים.
כמו בכל מסיבה רגילה, וכל היא מסיבה רגילה.
ניסיתי לשכנע את עצמי מנסה שלשכוח מהעובדה שזה הבית של אדם שאני אוהבת.
"בואי נשיג שתייה." אמרה לי, צועקת באוזני על מנת להתגבר על המוזיקה.
"לכי תביאי." אמרתי לה קורצת למבטה הזועף מעט אך היא הסתובבה כמצוותי והלכה.
נשארתי עוד כמה שניות שם סוקרת את המקום.
לפתע מצאתי ספה שדחוקה לצד, היא ריקה.
התיישבתי שם, מוציאה את הטלפון שלי ובודקת את ההודעות האחרונות.
"אז מה יפה כמוך עושה במקום כזה?" שאל קול מעליי ואני גילגלתי את עיניי והסתכלתי על האדם שמולי.
"זה באמת הכי טוב שלך?" שאלתי אותו את הוא רק צחקק לנוכח מבטי הנגעל.
סקרתי את האנשים מחפשת בעיניי את איימי, אך היא לא נראתה בשום מקום.
לפתע עיניי נעצרו על זוג עינים אפורות גדולות.
ליבי החסיר פעימה, לא ראיתי אותו הרבה זמן ומראהו עכשיו מפריע לניסיון שלי לשנוא אותו.
הזזתי את עיניי ממנו במבוכה, אך כל אורך הזמן הוא נעץ בי את מבטו, הרגשת את מבטו קודח בעורפי.
"אז מה את אומרת ילדה יפה תתני לי את המספר שלך?" שאל אותי ואני נשמתי נשימה עמוקה על מנת לא להתעצבן.
"תקשיב אתה בחור מאוד נחמד אבל-" החלתי לומר אך קול עצר אותי.
"אבל היא לא בעניין." ענה קול עמוק וצרוד גורם לי להרים את מבטי אליו.
ידיו נכרכו סביב גופי ברכושניות.
הנער שעמד מולי עמד ונעץ מבט מפוחד בו.
הוא צדק, באמת אנשים מפחדים ממנו.
"אני מצטער אחי, לא ידעתי שהיא שלך." אמר לו ממלמל התנצלות כנה.
ברגע שהוא הלך יצאתי מזרועותיו של גייל, לא שכחתי את מה שהבטחתי לעצמי.
"בשביל מה זה היה טוב? ואם רציתי להיות איתו, למה עשית את זה?" שאלתי אותו מטיחה בו את האשמותי.
הוא חייך חיוך יהיר, ובחן אותי במבטו.
"אני יכול להבטיח לך שהדבר היחיד ש0הוא רצה ממך זה דבר אחד, הוא שתפסקי את רגלייך בשבילו." אמר לי, הרגשתי דם זורם ללחיי שנצבעו עכשיו באדום.
"תפסיק." אמרתי לו מובכת מדיבורו המלוכלך.
"אנחנו צריכים לדבר." אמר לי מרצין לרגע.
"אני לא רוצה לדבר עכשיו גייל." אמרתי לו אך דבריי לא הזיזו לו.
הוא תפס במפרק ידי וגרר אותי אחריו איתו במעלה המדרגות.
ידו תפסה בי בחוזקה, לא משחררת ולו לדקה.
הוא פתח את הדלת שנמצאת בסוף המסדרון והכניס אותי בא ולאחר מכן הוא נכנס בעצמו.
זה היה חדר שינה, חדר שהייתי אומרת שהוא החדר של גייל.
שמעתי את הדלת נסגרת ונקישה של המנעול מאחוריי.
שזה אומר רק דבר אחד, אני נעולה כאן איתו עד שיגיד או יעשה אחרת.
הרצפה רעדה מעוצמת המוזיקה שנשמעה למטה, גורמת לגופי לרעוד.
או שבעצם זה לא היה בגלל זה.
הוא הסתכל עליי במשך כמה דקות ארוכות בוחן אותי בדממה.
ביני לבינו היה מרחק.
מבטו נדד את שפתיי.
הוא נשך את שפתיו ולפתע הוא החל לצעוד אליי במהירות מצמיד את גבי בעדינות אל הקיר.
נשמתי נשימה חדה ומלאת הפתעה, לא שמתי לב לכך שבכלל עצרתי את נשימתי.
"אני לא אפגע בך." לחש לאוזני רוכן לאט לאט לצווארי, מעביר את ידיו על מותני, ולאחר מכן יורד ומניח אותם על ירכיי החשופות מחזיק אותם בחוזקה, מצמיד אותם אליו כמה שיוכל.
פיו נישק את צוווארי הלוך ושוב.
לפתע מצא פיו את הנקודה הרגישה שלי ומצץ אותה קלות, גניחה חלושה יצאה מפי, ואני הרגשתי חיוך קטן על גביי צווארי.
הוא המשיך לנשק את הנקודה הזאת, לנשק, למצוץ ומדיי פעם לנשוך, גורם לעשרות גניחות קטנות לצאת מפי.
הוא עלה עם פיו מעלה ומעלה יותר, ולבסוף פיו מצא את פי.
לשונו התחככה מבין שפתיי מבקשת אישור להיכנס, פתחתי את פי מיד לא קולטת עדיין את מה שקרה כאן.
לשונו חקרה את פי, טעמה וגיששה.
אחזתי בגייל חזק מפחדת לעזוב.
מפחדת מכך שבעוד כמה דקות נחזור למציאות שלנו ואני ייזכור מזה רק דבר אחד.
את הנשיקה שגרמה לי להיות מאושרת בפעם הראשונה בשבוע הזה.
אך מה אם הנשיקה הזאת הייתה לא יותר מסתם טעות.
תגובות (3)
ראיתי את השם של בסיפור והסתקרנתי אז התחלתי לקורא אותו וגיליתי שזה סיפור מדהים אז אני מחכה להמשך????
הסיפור*
הסיפור מהמם! קראתי מהתחלה ואני מאוד אוהבת את שתי הדמויות! אני מאוד שמחה שאת גם אוהבת את הסיפור שלי מקווה שתמשיכי לקרוא :)