הוא מסוכן והוא הדבר היחיד שליבי רוצה-פרק 8 (אשמח לביקורת)

פרק 8- הגשם
הצלצול נשמע וכולם מיהרו לכיתות שלהם, גם אני.
לא רציתי לתת למה שקרה עם גייל להשפיע עליי, הוא לא שווה את זה, הוא לא שווה את הצער שלי.
כשהגעתי לכיתה ראיתי את איימי יושבת דרוכה ומחכה לבואי, כשראתה אותי נרגעה מעט.
התיישבתי במקומי הקבוע לידה, מניחה את התיק לצידי ומפשפשת בתוכו מעמידה פנים שאני מחפשת איזה ספר או מחברת שאבדו.
"על מה דיברתם?" שמעתי את לחישתה של איימי נפנית אליי, היא כמובן כמו תמיד הייתה מאלה שחייבים לדעת הכול.
"לא עכשיו." אמרתי בקול נמוך בחשש שאם העלה אותו הוא יישבר.
העלתי את ראשי וסידרתי את הספרים והמחברות על השולחן.
מסתכלת על המורה ומנסה להסיח את דעתי לכמה זמן מגייל בפתירת התרגילים הכי קשים שהיו.
איימי הבינה שאני לא רוצה לדבר על זה והניחה לזה, לפחות לזמן מה.
הצלצול נשמע ואני אספתי את דבריי במהירות, נמנעת משיחה עם איימי למרות שאני יודעת שבסופו של דבר אני ייצטרך לספר לה.
יצאתי מבניין בית הספר, ורואה שגשם שוטף את הרחובות.
"איזה באסה." מלמלתי לעצמי מצטערת שלא לקחתי איתי את מעיל הגשם שלי, ובפעם המיליון מצטערת על זה שאין לי מכונית.
הסתכלתי על מגרש החנייה של בית הספר רואה שיש שם עוד כמה מכוניות, ומחפשת את של איימי אך היא כבר נסעה.
אמא שלי הייתה בעבודה ולא רציתי להפריע לה בדבר זניח שכזה. אני פשוט יילך ברגל הביתה.
סידרתי את תיקי על כתפי,ויוצאת מן הסככה הקטנה שבקדמת בית הספר אל הקור, טיפות הגשם לא איחרו לבוא והרטיבו את בגדיי במהירות.
שיניי נקשו ואני המשכתי ללכת מגבירה את מהירותי מתנחמת במחשבה שבעוד מספר דקות אני יגיע אל ביתי החם.
צפירה הייתה מאחוריי ואני הפנתי את ראשי לכיוון המכונית, מנסה לראות מי זה שנוהג בה אך הגשם הסתיר את ראייתי.
זה היה ג'יפ שחור שנעצר לידי, והחלון שבה נפתח, הנהג היה עם לא אחר מאשר גייל.
"תיכנסי." אמר לי בקרירות מסתכל על הכביש שמולו אך לא עליי.
"זה בסדר, הבית שלי קרוב." אמרתי לו באותה נימה לא רוצה להיכנס ולהיות איתו באותה מכונית.
"אל תדברי שטויות, צ'רלי תיכנסי אל תכריחי להכניס אותך בעצמי." אמר מסתכל עליי עם עיניו האפורות שנראו מאוד דומות לענני הסערה.
ידעתי שהוא רציני ולכן ניכנסתי במהירות אל הג'יפ, מורידה את התיק מגבי ושמה אותו ברצפת הרכב סוגרת אחריי את הדלת, והוא מתחיל בנסיעה.
שיניי לא הפסיקו מלנקוש, וגופי החל לרעוד.
הוא בוודאי שם לזה והגביר את החימום שבמכונית, מסתכל בצומת לב על הכביש.
הצמדתי את ידיי אל מרכז החימום מנסה להתחמם מעט אך עדיין לא מצליחה.
הוא הסתכל עליי, קופאת לידו ונאנח בכעס מוריד את מעיל העור השחור שלו ממנו מוסר לי אותו.
"לא אני בסדר גמור." אמרתי לו מנסה לגרום לגופי להפסיק לרעוד.
"צ'רלי אל תהיי ילדה ותשימי עלייך את המעיל הזה."
אמר בקול גבוה מנתק את עיניו מהכביש ומסתכל עליי במבט נוקב.
"אמרתי לך שאני בסדר גמור." אמרתי לו נותנת לגאוותי לשלוט בי.
"בסדר, אז תמשיכי לקפוא מקור." אמר בקול שלו.
"טוב בסדר,תביא לי את המעיל המזורגג הזה." אמרתי לו מסננת מבין שיניי הנוקשות.
שמתי מעליי את המעיל, חום גופו היה עדיין בתוכו ולכן הוא היה חם.
"ילדה טובה." אמר מגחך ומחייך אליי חיוך צדדי
"תודה." מלמלתי אליו לא מתייחסת להערתו האחרונה מרגישה את גופי מתחיל להפשיר מהקור שהיה נתון לו.
הגשם התחזק עוד יותר וברקים החלו להישמע.
"אני לא מבין, מה חשבת לעצמך שהתחלת ללכת בקור הזה, בגשם חזק ללא מטרייה או מעיל.
אני לא מבין רצית להיות חולה?" שאל אותי בכעס.
"לא פשוט שכחתי אותם בבית, ולא היה לי איך לחזור הביתה למעט בללכת ברגל ולהירטב קצת." אמרתי לו מפסיקה לרעוד יותר ומרגישה תחושת חמימות חולפת בגופי.
"להירטב קצת? את רטובה עד לשד עצמותייך, מה חשבת לעצמך." אמר מנענע בראשו.
"מה אתה עושה כאן בכלל?" שאלתי אותו מנסה להעביר נושא.
"ובכן, זה הג'יפ שלי." אמר מגחך מעט, גורם ללחיי להיות סמוקות.
"לא לזה התכוונתי, התכוונתי למה אתה כאן ולא בבית ספר הריי בדרך כלל אתה שם בשעות כאלה." אמרתי לו מסתכלת עליו, רואה שפרצופו החתום חזר אליו.
"רציתי לחזור הביתה." אמר מושך בכתפיו ולא ממשיך יותר.
"איפה הבית שלך?" שאל אותי, וחוץ מזה לא נשמע דבר למעט הקול שלי שניסה לכוון אותו אל ביתי.
שהייתי לידו הייתי לחוצה,ובלתי מובנת ורציתי שזה ייפסק ושהיום הזה ייגמר.
היה נמאס לי מרגשותיי אליו וקיוויתי שכמו שהתאהבתי בו מהר, אני יפסיק לאהוב אותו באותה מהירות.
לאחר כמה זמן הוא הגיע לביתי.
הורדתי את המעיל שלו ממני מוסרת לו אותו ומרגישה בקור חודר אל עצמותיי.
"תודה." אמרתי לו שמה בידיו את מעילו.
"קחי אותו." אמר מביא לי בחזרה את מעילו.
"אבל.." התחלתי להגיד אך הוא עצר אותי.
"תראי איזה גשם שיש בחוץ, את תירטבי מחדש ברגע שתצאי מהג'יפ. קחי אותו." אמר, ואני הנהנתי ושמתי אותו עליי שוב.
מסתובבת ופותחת את הדלת, אבל ידו החמה עצרה ממני מללכת.
הסתכלתי אליו בשאלה.
"צ'רלי, אני מצטער לא תיכננתי את זה שתתאהבי בי." אמר לי מסתכל על תוך עיניי, גורם לכעסי להילקח מחדש.
"גם אני לא גייל, אבל בפעם האחרונה שבדקתי הבנתי שאנחנו לא בוחרים כל כך במי להתאהב.
אל תדאג התאהבתי בך, אבל באותה מהירות שהתאהבתי בך אני רוצה לשנוא אותך כי זה יהיה קל יותר מאשר לאהוב אדם שמשחק בלב שלי." אמרתי לו רואה אותו פוער את עיניו בהפתעה, לא יודע מה לענות.
"שוב תודה." אמרתי לו מפנה את גבי אליו לוקחת את תיקי ויוצאת מהג'יפ החם אל הקור, מותירה אותו המום מאחוריי.