הוא מסוכן,והוא הדבר היחיד שליבי רוצה-פרק 5

פרק 5 : "פחד"

היום עבר מהר ועכשיו כבר הייתי בביתי שוכבת במיטה ומהרהרת על החיים,צלצול מהטלפון שלי העיר אותי ממחשבותיי.
"את באה למסיבה היום?" כתבה לי בשאלה איימי.
"שיט," מלמלתי שכחתי לגמריי מהמסיבה של סיימון אח של איימי יש להם בית ריק אז הוא החליט איך לומר את זה, להשתלט עליו.
"יש לי ברירה?" כתבתי לה באנחה מחכה לתשובתה.
"לא ממש" כתבה לי ואני יכולה להישבע שמבעד למסך היא צוחקת בקול.
"אם כך תראי את זה כסגור אני באה." כתבתי לה מנסה להשתלט על העייפות הפתאומית שתקפה אותי.
הסתכלתי מה השעה,השעה הייתה ארבע בצהריים המסיבה מתחילה בתשע יש לי עוד הרבה זמן,ומספיק זמן כדי לישון.
כיוונתי לי שעון מעורר לשש והתהפכתי על צידי,מנסה לישון מעט.
עיניי נסגרו לאט ולבסוף נרדמתי, השעון מעורר העיר אותי בדיוק בשש ואני נאנקתי בהפתעה,חשבתי שעברו רק כמה דקות מאז שנרדמתי,או לפחות הרגשתי שעברו רק כמה דקות.
קמתי עייפה מהמיטה אל הארון בוחרת לי שמלה מיני שחורה צמודה וזוג סנדליי עקב בצבע שחור גם הם,ונכנסתי למקלחת מתקלחת ומתארגנת.
כשסיימתי להתלבש עברתי לאיפור,לא אהבתי להשים הרבה איפור אז שמתי רק מסקרה,פס של אלייניר ואודם אדום.
את השיער פיזרתי והנחתי לפוני שלי לנטות לצד השיער שלי ללא הפרעה,הסתכלתי במראה ואהבתי את התוצאה,יפה ואם כך לא נראה מתאמץ מדיי.
הסתכלתי בשעון רואה שיש לי עוד חצי שעה להיות שם,לוקחת את הטלפון מהמטען ומעט כסף ויורדת למטה באיטיות.
"אמא" צעקתי לה מהסלון רואה את אחיי הקטנים יושבים מול הטלוויזיה רואים בובספוג ונראו דיי מהופנטים.
צחקקתי מעט ואז ראיתי את אימי באה אליי.
"מה?" שאלה אותי,הסתכלתי על עינייה היא נראתה עייפה ומותשת,היא צריכה שינה טובה.
"אני יכולה לקחת לך את המכונית היום?" שאלתי אותה,יש לי רישיון אבל אין לנו מספיק כסף כדי לקנות מכונית זה דיי ביאס אותי בהתחלה אבל אמא שלי הבטיחה לי שמתי שאני ייצטרך את המכונית שלה היא תיתן לי אותה.
"את הולכת למסיבה נכון?" שאלה אותי בחיוך קטן שהבליט את הקמטוטים בין עינייה.
"כן אבל איך את יודעת על זה?" שאלתי אותה לא מבינה מאיפה יש לאמא שלי מידע על המסיבה.
"איימי התקשרה אליי וממש השביעה אותי שאני יינסה לגרום לך ללכת." אמרה לי צוחקת וצחוקי לא איחר לבוא.
"אל תחזרי מאוחר מדיי." שמעתי אותה אומרת לי אחרי שנרגעה מצחוקה.
"בסדר אמא מבטיחה,אוהבת אותך, תנסי קצת לישון." אמרתי לה מנשקת את ראשה ושומעת אותה פולטת אנחה.
יצאתי מהבית נכנסת למכונית ומתחילה בנסיעה.
אבא שלי מת לפניי שנתיים ומאז היא שבורה לגמריי,אני באותו מצב כמוה אך אני מנסה להסתיר את הכאב שלי כדי שיהיה לי מספיק כוח כדי לנחם אותה, אחיי הקטנים עוד לא התגברו על מותו אבל טוב מי כן.
לפעמים הם בוכים באמצע הלילה ושואלים אותי ואת אמא שלי איפה הוא,ואמא שלי מנסה להסביר להם שהוא במקום טוב עכשיו שדמעות מנצנצות תמיד בעינייה. כנראה אתמול היה אחד מהימים האלה ובגלל זה היא כל כך עייפה.
שמעתי קולות רמים של מוזיקה שהפסיקו את מחשבותיי.
הבית של סופי האיר והרעיש בצורה מוגזמת, כאילו כדי להגיד 'פה המסיבה'.
את המוזיקה שמעו מתחילת הרחוב,והיא לא הפסיקה לשנייה.
חיפשתי חנייה,ומצאתי אחת כזאת בקלות אבל בעוד חצי שעה אנשים ייצטרכו לחנות מחוץ לרחוב,מזל שבאתי מוקדם.
נכנסתי לבית,והיה לי חשק לסתום את אוזניי,המוזיקה הייתה חזקה ברמות שלא שומעים מה אנשים אומרים.
חיפשתי בעיניי אחרי סופי,אבל אז עיניי נפלו על בחור עם גוף שרירי ועיניים אפורות,גייל.
שכחתי שהוא באותה שכבה של סיימון ברור שהוא יהיה כאן.
התבוננתי בו כמה שניות ואז ראשו הסתובב לכיווני,ועיניו ננעצו בעיניי כלאו אותי במבטו,הוא סקר את גופי עם עיניו למרות שידע שאני שונאת את זה,פרצוף זועם עלה על פניי אבל הוא המשיך להסתכל עליי מבלי לעשות דבר. הרגשתי את לחיי מתחממות בסומק, שוב פעם זה קןרה לי לנוכח מבטו,הוא משפיע עליי עם התנהגותו וזה מתחיל לעצבן אותי.
ניתקתי את עיניי מעיניו בזעם,יודעת שאם לא הייתי עושה את זה עכשיו הייתי יכולה להמשיך להתבונן בו שעות.
"הנה את" שמעתי צעקה מאחוריי,הסתובבתי וראיתי את סופי לידי שכוס משקה שנודף ריח אלכוהולי בידה.
"הנה אני" אמרתי לה בהסכמה מתקרבת אליה כדי שתוכל לשמוע אותי.
"רוצה קצת?" שאלה אותי בצחקוק ונראה שהיא השתכרה,אח שלה הולך להרוג אותה.
"לא יכולה היום,אני נוהגת." אמרתי לה מראה לה את המפתחות שבידי.
"מבאסת" אמרה לי בשירבוב שפתיים כמו ילדה קטנה, התנהגותה שהיא שיכורה תמיד מצחיקה אותי.
הסתכלתי עלייה,היא לבשה שמלת מיני כחולה עם שרוולים עד המרפק,שערה היה אסוף בקוקו גבוה,ופנייה היו מאופרות בקטנה.
היא נראתה מהמם אבל מה שהרס את המראה הזה,זה נעליי העקב שאיימו להפיל אותה.
"את תיפלי." אמרתי לה בדאגה.
היא שתתה את כול מה שהיה בכוס בשלוק ואמרה:" אל תדאגי לי אני ילדה גדולה,אני הולכת להביא לי עוד, בטוחה שאת לא רוצה?" שאלה אותי לבסוף.
הנהנתי בראשי צופה בה הולכת,לא סליחה מתנדנדת אל כיוון המטבח.
הסתכלתי מסביב כולם מדברים רוקדים ושותים,לי לא היה חשק לעשות שום דבר מכול זה.
פילסתי את דרכי אל הספה הגדולה שדחפו אותה אל סוף החדר,נאבקת בדחף לסתום את פי עם ידי כי ריח הסיגריות והאלכוהול עורר בי בחילה.
התיישבתי על הספה בשמחה שוקעת בתוכה,ומרגישה שלווה משום מה במקום הרועש הזה.
הרבה זמן לא יצאתי למסיבה הרעש היה חסר לי,וכך גם האנשים יש כאן אנשים שלא ראיתי במשך חודשים.
הרגשתי שמישהו מתיישב ליידי אבל לא ייחסתי לזה חשיבות.
"אנחנו צריכים לדבר." שמעתי קול לוחש לי באוזן וכבר ידעתי מי זה.
"אין לנו על מה לדבר גייל כבר הבהרת את זה בפעם האחרונה שנפגשנו." אמרתי לו מרגישה את נשימתו החמה מדגדגת את עורי וגורמת לו לסמור ממתח.
"אנחנו צריכים לדבר." אמר בהתעקשות,סובבתי את ראשי אליו רואה אותו מביט בי בשלווה,שלווה שגרמה לי להתעצבן כי כשאני לידו אני כל כך מתוחה ועצבנית.
"אני לא רוצה לדבר איתך." אמרתי לו בכעס וזה היה נכון בצורה חלקית כי ידעתי שמהשיחה הזאת אני רק ייצא פגועה, כאובה ומפוחדת כמו מהשיחה הקודמת שלי איתו.
הוא תפס את ידי בחוזקה ולפתע זעם אלים התעורר בעיניו.
"את באה איתי עכשיו." אמר מושך את ידי ומושך אותי אחריו ללא רחמים. התפללתי לכך שאיימי תראה אותי אך היא עדיין הייתה במטבח.
הוא הוציא אותי מהבית ולקח אותי רחוק מהרעש.
הוא הוביל אותי אל שורת מכוניות ועצר ליד ג'יפ שחור.
"תיכנסי," הוא אמר משחרר את ידי,שיפשפתי את ידי מסתכלת עלייה מבין אורות הרחוב הבהירים.
היו עלייה סימני האצבעות של גייל והיא הייתה כחולה וצבעה נטה קצת לסגול.
הסתכלתי עליו המומה,רואה אותו נכנס אל תוך הג'יפ ומסתכל עליי בציפייה.
"לא," אמרתי בקול חנוק מנסה שלא לבכות.
"צ'רלי." נהמה עמוקה יצאה מחזהו.
"אל תגרמי לי לבוא אלייך ולהכניס אותך לרכב." אמר לי באיום ואני הרגשתי את גופי מתכווץ מהפחד.
"לא," אמרתי שוב בקול קטן לא רוצה לעלות עם האדם המסוכן הזה לרכב לא רוצה להיות איתו לבד.
שמעתי אותו נאנח הזעם ואז הוא יצא מהמכונית מסתכל עליי בעיניו האפורות שנראו עכשיו קרות כקרח מנותקות מכול רגש.
הוא תפס במותניי ומרים אותי בתנופה על ידיו.
"תעזוב אותי." אמרתי,
נותנת אגרופים חזקים בגבו אך הוא לא ייחס לזה חשיבות, והכניס אותי אל תוך הג'יפ הגדול מושיב אותי במושב העור וסוגר את הדלת.
שילבתי את ידיי על חזהי בעיקשות מרגישה את רעידות גופי שנוצרו מהפחד,אך לא רק ממנו נוצר הפחד הזה אלה גם מעצמי כי לפתע לא עניין אותי העובדה שהוא פצע אותי,עניינה אותי העובדה שאני כאן איתו באותו רכב, שהוא רוצה אותי באותו מקום שהוא נמצא.
הפחיד אותי שאני מרוצה מזה,הפחיד אותי השינויים במצבי הרוח שלי,ויותר מכול הפחידו אותי הרגשות שהיו לי כלפיו.