הוא מסוכן,והוא הדבר היחיד שליבי רוצה-פרק 3

פרק 3- "תתרחקי ממני"
הלימודים נגמרו וכולם הלכו ורק אני נשארתי בריתוק מוזר דווקא היום אף אחד חוץ ממני לא היה בריתוק.
הייתי צריכה להשלים את השעה השלמה שבה החסרתי לימודים ודיברתי עם גייל,אפשר להגיד שנהנתי מהשיחה שלנו עד שהוא ניסה לגרום לי לפחד ממנו,זה לא ממש הצליח לו.
עיניי היו תקועות על התרגיל במחברת החשבון ולא הייתי מסוגלת לעשות אותו כל מה שהיה לי בראש זה גייל הבחור המסתורי הזה.
המורה ישבה ובדקה מבחנים מולי עד שמורה אחרת קראה לה לחדר המנהלת.
"תישארי כאן." היא אמרה באיום והסתכלה עליי בעיניים מצומצות ואני רק חייכתי לה חיוך קטן שמראה לה שהיא יכולה לסמוך עליי, היא יצאה מהכיתה מותירה אותי ממש לבד כאשר היא הולכת לקצה השני של בית הספר,עד שהיא תחזור זה כבר יהיה שעה,כבר עדיף לי להסתלק מכאן אבל לצערי עד שהיא תחזור אני צריכה להיות בכיתה, אבל אולי אני יישאר בשטח בית הספר ואני יחזור עוד עשרים דקות והיא לעולם לא תדע.
נטשתי את המחברת והעיפרון על השולחן ויצאתי מהכיתה מסתכלת לימיני ולשמאלי לבדוק אם אין איזה מורה שתלשין עליי,השטח היה פנוי.
נתתי לרגליי להוביל אותי בעוד שאני שקועה במחשבות.
נעצרתי והסתכלתי סביבי הייתי ליד עמדת הלוקרים וכבר מכאן שמעו את הלמות האגרופים החזקים, זה היה גייל במיליון אחוזים.
לפתע חיוך מטופש עלה על פניי ולפתע שמחתי על כך שאני בריתוק.
התקדמתי אל עבר פתח האולם רוצה לראות אותו רק עוד פעם אחת, פסעתי במהירות אל הדלת וראיתי אותו שם.
הוא נראה ממש כמו אתמול נטול חולצה עיניו האפורות נעוצות בשק ואגרופיו מכות אותו בזעם אלים, כל גופו נצץ מזיעה טרייה באמת היה חם פה.
ידו השנייה החלה לדמם אך לא נראה שהוא שם לב לזה.
לפתע הוא עצר,ואני נחבאתי אל מאחוריי הדלת.
"אני חושב שאמרתי לך שאני לא אוהב שמסתכלים עליי צ'רלי." אמר לי בקול תוקפני.
נתפסתי צופה בו, שוב.
לעזעזל יש לו חושים טובים.
"אממ, אני כאן בריתוק אז חשבתי לבוא לראות אם אתה כאן אז הנה אתה יאללה אני הלכתי." אמרתי לו מסתבכת במילותיי שלי מרגישה את הדם עולה לי ללחיים וצובע אותם באדום.
שוב פעם אני מתנהגת כמו ילדה קטנה שבכל החיים שלה לא דיברה עם גבר,הוא גורם לכל הביטחון שלי להיעלם במחיצתו ולצערי אהבתי את זה.
יצאתי מהדלת, הולכת באיטיות לא רוצה ממש ללכת משם.
"חכי." שמעתי את קולו אומר לי.
הסתובבתי אליו וראיתי אותו בוהה בי כמה שניות.
"מה." שאלתי אותו מתאפקת שלא לצחוק.
"סליחה שוב התנהגתי אלייך בגסות מצטער." אמר לי נועץ בי מבט ארוך גורם לליבי לנטר מחזהי.
לא הצלחתי להגיד לו מילה פשוט הסתכלתי עליו.
"אבל את לא יכולה להמשיך לבוא לכאן." אמר לי מרים את קולו מעט ומדבר באיום.
"ואם אני יגיע לכאן מה תעשה לי? לכל הרוחות זה לא האולם של אבא שלך זה האולם של הבית ספר." אמרתי לו מתעצבנת עליו אני לא אוהבת שמאיימים עליי,לרגע אחד הוא מתנצל וברגע השני הוא חוזר לאותה התנהגות שבה היה לפני כן.
"נכון זה לא האולם של אבא שלי אבל הבית ספר מאשר לי להישאר כאן אחרי שעות הלימודים, ולהתאמן." אמר לי באדישות מוציא מתיקו תחבושת לבנה כמו שהייתה לו אתמול ועטף בה את ידו בחוזקה מהדק את הבד הלבן על העור האדום,ולפתע הוא נעץ מבט ארוך ביד שלו ונראה שהיא הדבר הכי מעניין בעולם.
"בסדר,אז תהנה בלהתאמן ולאיים ולנסות להפחיד אנשים שמגיעים לסביבה שלך ומדברים איתך.
כי בנתיים נראה שאתה עושה את זה יופי. " אמרתי לו מזלזלת בהתנהגותו,עצבנית עליו לרגע.
"את טועה עם הייתי עושה את זה טוב את כבר היית בקצה השני של החדר ולא מתקרבת אליי יותר בחיים,לא מחפשת את הקרבה שלי,כנראה שהייתי עדין איתך יותר מדיי או שאת סתם ילדה טיפשה שמחפשת סכנות." אמר לי בכעס נותן אגרוף חזק בשק ואני נרתעתי אחורה מפחדת ממנו, יש לו בעיה בשליטת עצבים.
"אתה רומז לזה שאתה סכנה?" שאלתי אותו חוששת מעט.
"אני לא רומז,אני אומר אני סכנה תתרחקי ממני כמו מאש." אמר לי בשקט מתקרב אליי עד שהיינו במרחק נגיעה ונעצר.
"תעשי את זה כי זה יהיה הדבר שטוב ביותר בשבילך, אל תחפשי אותי יותר, אל תבואי לפה כדי לראות אותי.
את אוליי חושבת שאת הילדה הטובה הזאת מהסרטים שיכולה להציל את הילד הרע מעצמו אך זה לא ייצליח לך במקרה הזה, אז תצאי מהתסביך שיש לך,אל תנסי להציל אותי כי אני עבוד כבר ממזמן ותעשי מה שאני אמרתי לך, תתרחקי ממני." אמר לי מבליט את מילותיו האחרונות גורם לזיעה קרה מפחד לעבור בגבי,התנשמתי בקול וכול עורי סמר.
עכשיו הוא הצליח עכשיו אני באמת פוחדת ממנו.
נעצתי בו מבט רואה אותו בוחן את תגובתי ונראה שמח ממנה.
סובבתי את גבי ממנו רצה בחזרה אל הכיתה, מגיעה אל הכיתה רועדת כולי ומפוחדת ממנו,דמעה אחת של פחד ותסכול ירדה מפניי ואני מיהרתי לנגב אותה, הוא אמר עליי דברים כל כך נוראיים והוא אפילו לא מכיר אותי.
הצלצול הגיע ואני יצאתי מהריתוק בורחת מהבית ספר הזה,עוד מלפניי שהמורה באה.
כל הדרך הביתה אני מנסה להתנער מהבחילה שהייתה לי בעקבות השיחה שהייתה לי עם גייל.
ההתנהגות שלו הלחיצה והפחידה אותי, כל מה שהוא אמר לי נכנס לי לראש וללב, וזה בכלל לא היה נכון.
לא רציתי להתקרב אליו בגלל שהוא 'מקרה אבוד' כמו שהוא אמר, רציתי להתקרב אליו כדי להכיר אותו.
לא ניסיתי להציל אותו מאף אחד ובטח שלא מעצמו,
אבל הוא צודק רק בדבר אחד הוא בהחלט גס רוח, וגם סכנה מהלכת הוא נראה כמו הילד הזה שהיה שורף את הבית סתם בשביל הקטע, הסיוט של כל הורה.
מה חשבתי לעצמי לכל הרוחות שהתקרבתי אליו בכלל,מה חשבתי לעצמי בכלל ש… שהתאהבתי בו כל כך מהר מבלי להכיר אותו.
זה לא מתאים לי כל העניין הזה בחיים שלי לא התאהבתי מהר כל כך בבן אדם,אבל משהו בו גרם לי להתאהב בו,אבל בעת ובעונה אחת ההתנהגות שלו גרמה לי לשנוא אותו.
מהיום אני מתכוונת לנסות לשנוא אותו לא לדבר איתו אפילו פעם אחת,לא להיכנע לליבי שרק רוצה ללכת אליו ולעיניי שרוצות לפגוש את עיניו המדהימות.
אני לא ייכנע לעצמי ואני ייעשה כמו שהוא אמר לי,אני ייתרחק ממנו ויחסוך לעצמי הרבה כאב לב.